עסקת החבילה במשק מתקנת עיוות בן עשרות שנים בחקיקת העבודה

במסגרת עסקת החבילה שסוכמה לאחרונה בין המדינה, המעסיקים וההסתדרות, הוסכם, בין היתר, על עקרונות להחלת שעון גמיש הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. יש בכך תיקון חשוב של עיוות והיעדר התאמה בין חקיקה ארכאית בת 70 שנה לבין שוק העבודה במאה ה-21.

בחוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951 נקבע, כי שעות נוספות הן שעות עבודה מעבר למכסת שעות העבודה הקבועות בחוק. בתי הדין לעבודה הבהירו, בפסיקה רבת שנים, כי לאור החוק ברירת המחדל היא שעובד זכאי לתגמול עבור כל חריגה יומית ממכסת שעות העבודה הרגילות (125% בעבור השעתיים הראשונות ו-150% החל מהשעה השלישית), ושעות נוספות אלו אינן "מתקזזות" מול שעות שהעובד החסיר ביום אחר.

התוצאה של ההסדר האמור הייתה מעוותת וחסרת היגיון מבחינות רבות. למשל, שני עובדים ששכרם הבסיסי זהה ועבדו אותו מספר שעות בחודש מסוים, יכלו לקבל שכר שונה רק משום שחלוקת שעות העבודה של כל אחד מהם הייתה שונה. עיוות נוסף התבטא בחישוב היקף המשרה של עובדים לצורך זכויות סוציאליות, שמתבצע על פי שעות רגילות בלבד. כך, עובד שעבד עשרות שעות נוספות אבל החסיר שעות עבודה רגילות, נחשב כעובד במשרה חלקית באותו חודש, ואינו זכאי להיקף המלא של הזכויות הנלוות (ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות וכו').

יתרה מכך, בחינת השעות הנוספות ברמה היומית מזמן אינה תואמת את האופן בו מתנהל שוק העבודה, ומשקפת תפיסה ארכאית שהייתה נכונה (אולי) לגבי מפעלים תעשייתיים מהסוג שכיום הולך ומתמעט. המעסיקים והעובדים כאחד מעוניינים כיום בגמישות בשעות העבודה, אשר תענה על צרכי שני הצדדים: מבחינת המעסיקים - תפוקה טובה של העובד, והמעסיקים מייחסים חשיבות פחותה לחלוקת שעות העבודה שלו על פני הימים. מבחינת העובדים - גמישות שתאפשר להם לבצע את העבודה בזמנים ובמתכונת הנוחים להם, באופן שיאפשר להם לתכנן את זמנם על פי צרכיהם (מגמה שהתעצמה בתקופת הקורונה).

עסקת החבילה במשק, שנחתמה לאחרונה, תאפשר החלת שעון עבודה גמיש: שעות נוספות יתקזזו מול שעות חסרות ביום אחר באותו חודש. כך למשל, עובד שעבד בחודש מסוים 150 שעות "רגילות" ו-10 שעות "נוספות", יקבל באותו חודש שכר רגיל עבור 160 שעות (ללא שעות נוספות), והיקף משרתו באותו חודש לצורך חישוב זכויותיו יהיה 160 שעות.

הסיכום שהושג, אשר אמור להיכנס לתוקף בעוד כ-9 חודשים, כולל שורה של מגבלות ביחס לגמישות עליה הוסכם: השעון הגמיש לא יחול על עובדים בעלי שכר נמוך ואת הקיזוז ניתן יהיה לבצע רק על השעתיים הנוספות הראשונות ביום עבודה, עד למקסימום של 17 שעות נוספות בחודש.

ההסדר החדש (וגם הסכמות נוספות בעסקת החבילה, כגון הסדרים לגבי עבודה מהבית) מבטא אומנם את ההבנה לגבי הצורך בהתאמת ההסדרים במשק למציאות, אבל מדובר בתיקונים חלקיים ביותר. מאחר שדיני העבודה בישראל, שהפכה למדינת הסטארט-אפ, עדיין מוכתבים ברובם ע"י חקיקה מתקופת הצנע, עדיין קיימים "עיוותים" שפוגעים ביעילות המשק. לכן, הדרך היחידה לבצע את השינויים וההתאמות הנדרשות היא עסקאות חבילה, כמו זו שגובשה לאחרונה. על כל הצדדים ליחסי העבודה במשק להבין שהתאמת דיני העבודה לשוק העבודה החדש היא הכרחית ותיטיב עם המשק, המעסיקים והעובדים כאחד. ממשלת השינוי, שהעבירה תוך זמן קצר שורה של רפורמות כלכליות משמעותיות, היא פלטפורמה מצוינת לביצוע ההתאמות הנדרשות, כדי להשלים את הפער העצום שבין החקיקה לבין המציאות.

הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין רובין שמואלביץ, המתמחה בדיני עבודה