סופה מושלמת היא אולי לא, או עדיין לא, אבל זה הזמן למעקב צמוד אחר תחזיות מזג האוויר.
משבר מחמיר לאורך גבולות רוסיה עם שאר אירופה מביא שלוש חברות בברית נאט"ו לבקש עזרה משותפותיהן לרגל פגיעה בריבונותן. הוא מניע ממשלות מערביות להזהיר את רוסיה מפני מהלכים, שיסכנו את השלום ביבשת.
משבר נמשך ביחסי ארה"ב עם סין מביא את נשיאיהן לערוך ועידה וירטואלית של שלוש שעות, לא כדי לשפר את היחסים, אלא בעיקר כדי לנסות ולמנוע את הידרדרותם.
על המערכת הבינלאומית חוזר ומרחף עכשיו הסיוט בן מאה השנה ויותר של סרייבו. כלומר, מעידה אחת שתצית מלחמה כללית, כפי שהציתה ב־1914.
נשיא אסטוניה, אחת מארבע חברות נאט"ו שיש להן גבול יבשתי עם רוסיה, אומר כי זה המשבר החמור ביותר באירופה "זה 30 שנה", מאז נפילת ברית המועצות. אבל אין זה מן הנמנע שביחסים הבינלאומיים לא נרשמו ימים מתוחים מאלה זה 70 שנה ויותר.
אז, סביב 1950, שני משברים כפולים איימו על השלום, אחד במרכז אירופה (ברלין) והשני במזרח אסיה (קוריאה). זה האחרון התלקח לכלל מלחמה, השני רק איים להתלקח. שניהם הטילו את העולם אל מלחמה קרה, עם שעון גרעיני מתקתק. היא נמשכה ארבעים שנה.
את העימות ההוא היה אפשר להגדיר במונחים שווים כמעט לכל נפש: קומוניזם נגד קפיטליזם, תחרות ברורה בין שיטות פוליטיות יריבות, שרצו להרוס זו את זו. עכשיו, במידה כזאת או אחרת, כולם קפיטליסטים. עכשיו התחרות אינה אידיאולוגית, אלא פוליטית וצבאית. הכלכלה כמובן ממלאת תפקיד מרכזי, איך לא, אבל במובן של השגת יתרונות, לא של החלפת השיטה.
צריך להגן על אוקריאנה
בימים האחרונים התפשטה חרדה ניכרת במערב מפני מהלכים צבאיים של רוסיה על גבול אוקראינה. נשיא אוקראינה הכריז ש־100 אלף חיילים רוסיים הוצבו לאורך הגבול. הביון האמריקאי הבחין בפעילות־יתר של כוחות מיוחדים רוסיים. 30 שגרירים אירופיים בבריסל זומנו לתדרוך מיוחד.
בתחילת השבוע טילפן נשיא צרפת עמנואל מקרון אל ולדימיר פוטין, ואמר לו, לפי ארמון האליזה, ש"צרפת מוכנה להגן על שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה". פוטין, לפי הקרמלין, התלונן על "פרובוקציות אמריקאיות". הוא דיבר על תמרונים של אוניות מלחמה של נאט"ו בים השחור. הוא גילה שהונחה לפניו הצעה לפתוח תמרונים רוסיים מקבילים מבלי להקדים ולהודיע עליהם, "אבל אני מאמין שאין זה הולם, ואין צורך להחמיר את המצב".
וכך, פוטין הפך את הקערה על פיה. ממתגונן הוא הפך למתקיף; משליט, המואשם בחוסר אחריות בקנה מידה גלובלי, הוא הפך את עצמו להתגלמות של אחריות ושל שמירת שלום.
אין להתפלא שגם הכפופים לו מאמצים את הטון ואת הסגנון. שר החוץ סרגיי לברוב נדרש ביום ג׳ במסיבת עיתונאים למתרחש בגבול בלארוס־פולין. התנהגותם של אנשי הביטחון הפולנים כלפי מהגרים פוטנציאלים מן המזרח התיכון "אינה מתקבלת לחלוטין על הדעת", הוא הכריז. הפולנים "מפירים את כל הנורמות האפשריות של החוק ההומניטרי הבינלאומי והסכמים אחרים של הקהילה הבינלאומית".
הסעיף: "סחר בבני אדם"
גם בקני־מידה רגילים של ציניות דיפלומטית, לברוב הפליא לעשות. רוסיה נתנה את ידה, אולי גם את ברכתה, לניסיון של בלארוס להבריח אלפי כורדים וסורים אל תוך אירופה. בחוק הבינלאומי, המעשה הזה נופל תחת הקטגוריה של "סחר בבני אדם", והוא אסור באיסור חמור מתוקף פרוטוקול מיוחד באמנת האו"ם נגד "פשע מאורגן חוצה גבולות" (UNTOC).
בלארוס גלשה מגבולות הלגיטימיות בשנה האחרונה. בחירות מזויפות לנשיאות הוציאו מיליונים אל רחובות עריה. האופוזיציה דוכאה ללא רחם, בתי הכלא נגדשו, פעילים נמלטו בהמוניהם אל מעבר לגבול; והדמוקרטיות המערביות הטילו עיצומים מחמירים על מנהיגי בלארוס ועל חלק ניכר של פעילויותיה הכלכליות.
ארה"ב ואירופה אינן מכירות עוד במשטרו של אלכסנדר לוקשנקו, השולט בבלארוס מאז 1994. פוטין מנצל את מצוקתו, כדי לזרז את מגמת האינטגרציה, שהוא חותר אליה. הוא היה רוצה שלבלארוס תהיה עצמאות רק להלכה, והיא תהפוך לשטח חסות רוסי.
האם הגיע הזמן לסעיף 4?
מראית העין של איום צבאי על בלארוס מצד נאט"ו מעניקה לרוסיה את התירוץ לשלוח צבא ולהזניק את חיל האוויר שלה. הסכנה כאן היא ממשית ומוחשית. פולין, ליטא ולטביה, שיש להן גבול משותף עם בלארוס, כבר קראו לשותפותיהן בנאט"ו להחיל את סעיף 4 של אמנת הברית, המחייב "התייעצות" במקרה של איום על ריבונות או על שלמות טריטוריאלית.
אמנת נאט"ו נחתמה ב־1949, כאשר האיום של פלישה סובייטית למערב אירופה היה ממשי ומיידי. בנאט"ו היו אז 12 חברות. גבולה המזרחי עמד על נהר האלבה, בלב גרמניה. מאז, נאט"ו התרחבה פלאים. כיום יש בה 30 חברות, וגבולה המזרחי נמצא לא הרחק מסנט פטרבורג של רוסיה. חברותיה החשופות ביותר לפגיעה הן שלוש מדינות בלטיות זעירות. שתיים מהן, ליטא ולטביה, הן האלה הקוראות לעזרה. האפשרות שבהן ייפתח עימות צבאי בין רוסיה לנאט"ו מעוררת חלחלה טבעית בשורות הברית.
ענן של 1,500 שברים
ארה"ב יודעת מעט מאוד על מה שמתרחש בחדרי החדרים בקרמלין, קל וחומר בחדרי לבו של הנשיא פוטין. היו פרסומים בימים האחרונים על חולשת הערכותיו של הביון האמריקאי מאז שארה"ב הוכרחה לשלוף נכס ביון שלה מקרבת פוטין ב־2017.
הייתכן שנשיא רוסיה חותר לעימות? בשנים האחרונות הוא השתמש בלשון מבשרת רעות. הוא הכריז שרוסיה לא תרשה לאיש להפריד ממנה את נחלותיה ה"היסטוריות", וכלל בזה את אוקראינה העצמאית. הוא כמובן פלש לאוקראינה ב־2014, תלש ממנה את קרים, וסיפח למעשה שני מחוזות במזרח המדינה. הוא חזר ודיבר מאז על פריצות־דרך צבאיות טכנולוגיות כמו טילים "היפר־סוניים", שלדבריו לארה"ב אין תשובה עליהם.
בסוף השבוע שעבר רוסיה עשתה ניסוי של נשק חלל אנטי־בליסטי (ASAT). הוא שוגר מבסיס בחוג הארקטי, הגיע לגובה של 480 ק"מ מעל פני האדמה, והשמיד לוויין ריגול סובייטי ישן. הפיצוץ יצר ענן של 1,500 שברים, המסכנים גופים אחרים בחלל החיצון, כולל תחנת החלל, ששבעת האסטרונאוטים על סיפונה הסתתרו במרוצת הניסוי.
הניסוי הרוסי בא חודש ופחות לאחר שהסינים ניסו נשק היפר־סוני משלהם בחלל החיצון. הניסוי הסיני הפתיע את ארה"ב, עורר אזהרות מפני "שאננות", והביא את נאט"ו לדבר על הצורך "לעיין" באיום הסיני.
תהליך קבלת ההחלטות במוסקבה ובבייג׳ינג הוא ההיפך הכמעט מדויק של שקיפות. את מנוחת המערב טורדת יותר ויותר השאלה מה חושבים שני דיקטטורים, העומדים לכאורה בשיא כוחם (המנדט של שי ג׳ינפינג הסיני עתה זה הוארך, בעצם לזמן בלתי מוגבל). האם הדיקטטורים האלה חושבים, שזה אולי הזמן לנצל את מה שהם תופסים כחולשותיה המבניות של הדמוקרטיה המערבית? מוטב לקוות שלא, ומוטב לחשוש שכן.
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
