מערכות זיהוי הפנים חוזרות וגם הישראלים מנסים להרוויח

בחנויות בקניון, בשדות תעופה, בסניף הבנק, ברכבת התחתית ואפילו בבתי הספר. אחרי שבמשך שנים נרשמה האטה באימוץ של טכנולוגיות זיהוי פנים לאור הביקורות נגדן, תקופת הקורונה החזירה את הטכנולוגיה קרוב יותר אל המיינסטרים העולמי. בגלגול הנוכחי שלה בעולם הפוסט-קורונה, טכנולוגיית זיהוי הפנים כבר אינה רק כלי בידי המשטרה כדי לזהות פושעים, אלא נודדת קרוב לבית, למגוון יישומים בעולם האזרחי והמסחרי.

ב-2018 פרסמו שתי חוקרות אמריקאיות, ג'וי בולמוויני וטימניט גברו, מחקר פורץ דרך שחשף את ההטיות הגלומות במערכות זיהוי פנים. המחקר מצא כי תוכנות זיהוי הפנים של IBM ומיקרוסופט טעו בעד 0.8% מהמקרים בזיהוי גברים לבנים, אך שיעור הטעויות שלהן זינק לעד 34.7% עבור נשים שחורות.

  

מחקר זה נחשב למשמעותי מאוד בבניית ההתנגדות לזיהוי פנים והיה בין הגורמים שהובילו להאטה מסוימת בהשקעות בתחום. בעוד בשנים 2016 עד 2018 עלתה ההשקעה העולמית בסטארט-אפים העוסקים בזיהוי פנים, החל מ-2019 המגמה התהפכה והסכומים החלו לרדת. אלא ש-2021 מסמלת שוב שינוי כיוון כאשר כבר בשלושת הרבעונים האחרונים של השנה נרשמו השקעות בגובה 1.79 מיליארד דולר בסטארט-אפים של זיהוי פנים, גבוה יותר מאשר בשנה המלאה של 2019 ו-2020, לפי נתוני מאגר Crunchbase.

הענקיות נרתעו, התעשייה צומחת

בשנים האחרונות צמצמו רוב ענקיות הטכנולוגיה את פעילותן בתחומי זיהוי הפנים. בשנה שעברה, בעקבות הריגתו של ג'ורג פלויד, הודיעו חברות כמו אמזון ומיקרוסופט כי הן מפסיקות לספק תוכנות זיהוי פנים למשטרה האמריקאית. במקביל בחודש שעבר הודיעה פייסבוק על השבתת אלגוריתם זיהוי הפנים שלה, ששימש כדי להמליץ על תיוגי תמונות באפליקציה.

אלא שיציאתן של הענקיות ממש לא מסמלת את מותה של התעשייה. דוח של ResearchAndMarkets מהחודש שעבר העריך כי תעשיית הזיהוי הביומטרי העולמית תמשיך ותצמח בהשפעת הקורונה ב-14.8% בשנה במהלך חצי העשור הקרוב ותגלגל 44 מיליארד דולר ב-2026. "מגפת הקורונה יצרה ביקוש משמעותי לפתרונות ביומטריים ללא מגע. חוקים שהונהגו על ידי ממשלות שונות מחייבים עסקים להימנע מאמצעים כמו טביעות אצבע וכף יד כדי להימנע ממגע פיזי והפצה של הנגיף, מה שסולל את הדרך לזיהוי פנים וסריקת קשתית", נכתב שם.

 אבי גולן, מנכ''ל חברת אוסטו / צילום: רותם להב-יח''צ

שינוי המגמה בשוק בא לידי ביטוי בהשקעת הענק של קרן סופטבנק בחברת אניוויז'ן (כיום אוסטו - Oosto) הישראלית. סופטבנק הובילה ביולי השקעה של 235 מיליון דולר באוסטו אחרי שהחברה הישראלית סבלה בשנה שעברה מתקופה קשה וערכה מהלך צמצומים. סופטבנק השקיעה בעבר מיליארד דולר בחברת זיהוי הפנים הסינית SenseTime, וההשקעה באוסטו נתפסה כניסיון לחקות את ההצלחה של החברה הסינית במערב. "בתקופת הפוסט-קורונה יש יותר נכונות לקבל זיהוי פנים בשל הצורך בפתרונות ללא מגע. אנחנו רואים היום שיוצאים יותר מכרזים לזיהוי פנים, משהו שאי-אפשר היה לחשוב עליו קודם כי גופים נרתעו בשל התדמית", מאשר מנכ"ל אוסטו אבי גולן.

בעולם מרסנים שימוש משטרתי

עולם זיהוי הפנים קושר במהלך השנים עם היישומים המשטרתיים שלו הקשורים לאכיפת חוק, שנותרו שנויים מאוד במחלוקת. שורת חקיקות שנכנסו לתוקף או נמצאות בדיונים ברחבי העולם שואפות להגביל ולרסן את השימוש המשטרתי.

כך לדוגמה רק בשבוע שעבר החליטה מועצת העיר אדאלייד באוסטרליה כי המשטרה המקומית לא תקבל גישה לרשת מצלמות אבטחה, כל עוד לא חוקקו חוקים ברורים להגנת הפרטיות. חקיקה שעומדת על הפרק באיחוד האירופי תאסור לגמרי על רשויות אכיפת החוק להשתמש במערכות זיהוי פנים בזמן אמת. גם כ-20 ערים בארה"ב הגבילו שימוש בזיהוי פנים על ידי משטרות.

ישראל דווקא הולכת הפוך למגמה במערב ובחודש יוני האחרון הופץ תזכיר ממשלתי, שלא קודם מאז, שיאפשר למשטרה לקבל אישור להקים רשת מצלמות לזיהוי פנים במרחב הציבורי לצורך סיכול עבירות ופשיעה. גורם בתעשיית הזיהוי פנים דווקא חיזק את הצורך בחקיקה כזו. "היום המשטרה מסתמכת על פנסיונרים שצופים במצלמות האבטחה. זה לא עובד. אם היו מערכות זיהוי פנים, אפשר היה למנוע את הלינץ' ביפו למשל", הוא אמר.

תשלום מהיר וצ'ק אין לטיסה

אולם בעוד הערוץ המשטרתי מצטמצם בעולם, השוק האזרחי של זיהוי פנים הולך וגדל. בעולם הקמעונאות, רשתות כמו מייסיס ורשת המרכולים האמריקאית אלברטסון כבר עושות שימוש בטכנולוגיה של זיהוי פנים כדי לזהות גנבים בחנויות. בסקר שנערך בארה"ב השנה רק 19 מתוך 53 קמעונאים אמרו שהם ימנעו מלהשתמש בטכנולוגיה בחנויותיהם. גם ענף התעופה מאמץ פתרונות כאלו וחברת דלתא האמריקאית החלה להתנסות בחודש שעבר בשימוש בזיהוי פנים כדי לבצע את כל שרשרת הביטחון עד לעלייה למטוס ללא הצגת תעודות כלשהן.

יישום אחד שצובר תאוצה הוא שימוש בזיהוי פנים כאמצעי לתשלום מהיר. בסקוטלנד למשל תשעה בתי ספר החלו לאחרונה להשתמש בזיהוי פנים כדי לגבות תשלום מהילדים על ארוחות בקפיטריה, שיטה שאמורה להיות בטוחה יותר נגד הדבקות קורונה. במקביל הרכבת התחתית של מוסקבה אימצה גם היא בחודש שעבר אפשרות לשלם על הנסיעות רק באמצעות הצגת פנים, ללא כרטיס אשראי או טלפון.

מלבד אוסטו, פועלת בישראל עוד חברת לזיהוי פנים בשם קורסייט (Corsight AI), שגייסה עד היום 5 מיליון דולר. הטכנולוגיה של קורסייט נמכרת למשטרות, לשדות תעופה וגם לבנקים וקמעונאים. "השוק של זיהוי פנים גדל. אם תסתכל על שדות תעופה, אז הרוב המכריע שלהם עדיין לא משתמש בזיהוי פנים וגם אלו שכן, משתמשים בטכנולוגיה ישנה שדורשת 30 שניות כדי להשלים את התהליך. אצלנו כל זה מהיר יותר ולא צריך אפילו לעצור עד לבורדינג. לשם העולם הולך", אומר עופר רונן, מנהל הפיתוח העסקי הגלובלי של קורסייט.

מאבק על הרגולציה

לדברי ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקורטיה ומומחית למשפט וטכנולוגיה, יישומים כאלה של זיהוי פנים בשוק האזרחי אינם פסולים באופן אוטומטי אך דורשים רגולציה ברורה, מה שבישראל ובמדינות רבות אחרות עדיין אין. "מערכות זיהוי פנים לא רק מזהות מי אתה ואיפה היית, אלא יכולות לקרוא את מצבך הרגשי", היא אומרת. "בישראל מותר לשים מצלמות במרחב הציבורי אך חוק הגנת הפרטיות לא מגדיר בצורה ברורה איזה מידע מותר לשמור, אילו עיבודים אפשר לעשות עליו ומי ייקח אחריות במקרה של טעות, למשל אם המאבטח יתנפל על לקוח בקניון כי המצלמה מסמנת שהוא עצבני. הרגולטורים בארץ מתעסקים בעיקר ברשתות החברתיות אבל צריכים להבין שזיהוי פנים הוא הנושא הכי חשוב לשנים הבאות".

 ד''ר תהילה שוורץ אלטשולר / צילום: איל יצהר

במקביל למעבר לעולם האזרחי, חברות זיהוי הפנים מנסות להכין על עצמן ולהשפיע על הרגולציה העתידית. קורסייט למשל שכרה בתחילת השנה את טוני פורטר, ששימש כמפקח הממשלתי על מצלמות המעקב בבריטניה, כדי לעמוד בראש ועדת אתיקה של החברה שבסמכותה לפסול עסקאות.

באוסטו מתמקדים לעומת זאת בחינוך שוק ובניסיון להשפיע על מקבלי ההחלטות. בספטמבר שלח גולן מכתב לרגולטור הבריטי וקרא לאפשר למשטרה להשתמש בזיהוי פנים, כל עוד מאגר המידע במערכת כולל רק אנשים בעלי עניין, כמו פושעים מוכרים, ולא מאגר כללי של האוכלוסייה. בחודש שעבר פרסמה אוסטו בשיתוף עם קואליציה של חברות אחרות בתחום ספר מקוון בשם "עליית זיהוי הפנים האתי". הספר מהלל כמובן את יתרונות השימוש בטכנולוגיה לזיהוי פשעים.