להקים בדחיפות יחידות מילואים לאבטחה בתוך ישראל

דברי ראש אט"ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה) הפורש אלוף איציק תורג'מן בראיונות סוף השבוע שעבר, ולפיהם צה"ל לא יניע כלים בכביש ואדי ערה כדי להימנע מחיכוך "מיותר", מלמדים, שהדרג הצבאי לא הפנים את אחד הלקחים החשובים ממבצע "שומר החומות". צבא ההגנה לישראל הוא הגורם היחיד היכול והחייב לטפל בהתלקחות הצפויה להתחולל בתוך גבולות ישראל בעימות הבטחוני הבא. למרבה האירוניה האלוף תורג'מן מודע בבירור לחוסר יכולתה של המשטרה לטפל באירועים אלה, ולכן הוא זה שגם מכין צירי תנועה חלופיים לכוחותיו. משונה שלמרות זאת הוא מסרב להגיע למסקנה הנגזרת מכך.

גם מחשבה, כי הבעיות תתמקדנה בעיקרן בכביש ואדי ערה נראית תלושה מהמציאות. האירועים הקשים בערים המעורבות, בישובים המבודדים, בכבישי גישה לבסיסי חיל האוויר ובצירי תנועה רבים נוספים (די בלהיזכר בחסימת צומת פרדיס ובאבנים הגדולות שהוטחו המצויה כידוע בכביש התנועה החלופי עליו ככל הנראה בונה האלוף). גם בהנחה המופרכת שמשימתו של צה"ל מוגבלת אך ורק לטיפול באויב החיצוני, גם משימה צמוקה זו לא תבוצע.

בצה"ל צריכים להבין, כי חובה להתכונן לתרחיש האיום הפנימי, כחלק בלתי נפרד מכל תוכנית מבצעית. הדברים כרוכים בראש בהפנמת המציאות שגם תחום זה הוא באחריות הצבא, ובהפניית תשומת הלב הפיקודית והניהולית להערכות ממשית לתרחישי האיום.

הנושא הראשון במעלה הוא אבטחת צירי התנועה. יש לוודא שצירי התנועה ברחבי ישראל פתוחים באופן רציף ושהתנועה מתנהלת ללא תקלות. כל העתקת כוחות, גיוס מילואים, מעבר אספקה או כל פעילות משקית ואזרחית נוספת זקוקה בראש ובראשונה לתשתית תנועה בטוחה בצירים.

הנושא השני שחשיבותו לא נופלת מקודמו הוא שמירה על ביטחון הערים המעורבות והישובים המבודדים. אסור לאפשר מצב בו פורעים פוגעים בתושבים בערים המעורבות, או מאיימים על ישובים מבודדים. קל וחומר אמורים הדברים בתרחיש בו הגברים תושבי הישובים והערים האלו יקראו לשירות מילואים ויותירו את משפחותיהם בעורף כשהן חשופות ולבדן.

הפתרון לטיפול בשתי נקודות תורפה אלה מוכר היטב. מדובר בפתרון ששימש אותנו עשרות רבות של שנים בהצלחה רבה עד שהורד מגדולתו בעשור האחרון, וגם כיום הוא ניתן ליישום בטווח זמן קצר ביותר. כוונתי כמובן לשירות המילואים.

צבא המילואים. אותו פטנט ישראלי (לא מקורי אבל ייחודי), היה הגוף המרכזי שעליו התבססה תפיסת הבטחון הלאומית משך עשורים רבים. ראוי להזכיר, שדווקא באותן תקופות בהן נשענה תפיסת הבטחון על צבא מילואים "לא מקצועי" זה השיגה ישראל את הישגיה הגדולים ביותר בשדות הקרב השונים. כעובדה אובייקטיבית, ומבלי להתייחס לשאלה אם המדובר במהלך נכון, בעשורים האחרונים הלך והצטמצם דרמטית מקומו של צבא המילואים בתפיסת הבטחון הישראלית והצבא מוטה הטכנולוגיה הולך ומסתמך על יחידות סדירות של חיילי חובה ואנשי קבע. המשמעות היא שבשני העשורים האחרונים , התהפכה תמונת שירות המילואים. יש עודף לא מנוצל של פוטנציאל חיילי מילואים. חיילים קרביים רבים כלל לא נקראים לשירות מילואים, וגם אלה שנקראים משתחררים בגילאים צעירים יחסית.

פוטנציאל לא מנוצל זה הוא המקור לטיפול.

על צה"ל לפעול בדחיפות להקים יחידות מילואים ייעודיות שתוקצנה בשעת חירום לטיפול באבטחת הצירים ותקבלנה את הסמכויות הנדרשות לטיפול בכל ניסיון חסימה פחע"י. במקביל יש לפעול לאלתר להרחבת מערך ההגמ"ר ולהקמת יחידות ייעודיות מקרב תושבי הערים המעורבות והישובים המבודדים אשר יוכלו לתגבר בצורה סדורה ומאורגנת את כוחות המשטרה ולתת מענה נכון במקומות מגוריהם.

המשאבים הנדרשים לביצוע משימות אלה אינם גבוהים. מדובר בעלויות הצטיידות נמוכות. כוח האדם הנדרש יגיע מהפוטנציאל הקיים, שאינו מנוצל ולא יחייב הקטנת סד"כ יחידות התמרון של צבא המילואים. מנגד ולמרות שמדובר כאמור בהשקעה לא גדולה, ההיערכות תביא לשיפור דרמטי בביטחון הצירים והישובים. עצם קיום יחידה צבאית מאורגנת המכירה היטב את שטח פעילותה עם שרשרת פיקוד, הוראות ברורות ויכולת לרכז מאמץ ולטפל בבעיות בצורה סדורה, צפוי לתת פתרון מיטבי למוקדי אלימות. ולמעשה גם ליצור הרתעה שתקטין מראש את המוטיבציה לחיכוך.

התעלמות מהמציאות לא תעלים אותה. ככל שהנושא לא יטופל בצורה סדורה ומאורגנת נמצא את עצמנו בעימות הבא בוואקום כאוטי וחסר שליטה.

הכותבת היא חברת כנסת וחברת ועדת החוץ והביטחון לשעבר