התקשורת חובטת בקריית שמונה ויוצרת מצג שווא של עיר במשבר

לעובדות, מה לעשות, יש רגליים. השבוע שודרה בחדשות 12 "שקופית מעוצבת" לקראת יום השנה הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים. העיר קריית שמונה צוינה כאחת הערים המובילות בדיווחים על פגיעות מיניות. כמעט מיותר לדון בהשפעות של פרסום כזה על תושבי העיר ועל דימויה בציבור הרחב. אבל, כשצוללים אל פרטי הדוח של מרכז המידע והמחקר בכנסת, עולה כי מחברי הדוח ביקשו לבחון את שכיחות העבירות שבגינן נפתחו תיקים ביישובים בעלי מאפיינים שונים (קרי, הם בחרו היכן לבדוק) ואף חמור מכך, הדוח התייחס למקום ביצוע העבירה בציינו באופן מפורש שאין הכרח שהמעורבים בתיק יתגוררו ביישוב ועל כן יש לפרש את הנתונים בזהירות.

אבל מדוע לבלבל את הציבור עם עובדות כאשר הכי קל להבנות מציאות של "עיר פשע" לעיירה הקסומה שמתויגת מהיום "מקום שלישי בטבלת הערים בשכיחות דיווחים על פגיעות מיניות". לצופים אין פנאי להיכנס לדוח המקורי של הכנסת ולבדוק את הנתונים - תמונה מנגד שווה אלף מילים. המוח קולט את התמונה ומגבש לעצמו דעה, כך זה עובד.

בשנות ה-70 חבר הכנסת יוסי שריד פרסם מאמר שכותרתו "קריית שמונה בתדמית ובמציאות" ובו העביר ביקורת נוקבת כיצד העיתונות יוצקת ד.נ.א "אחר" לעיר הגלילית ומדביקה לה תווית מעוותת של מסכנות והזנחה. במאמרו מסביר שריד כיצד "הרוב הגדול ימשיך להחזיק במושגים הנקנים מהעיתונות, מהרדיו ומהטלוויזיה, ימשיך לחיות ברושם השלילי, המצטבר משך 25 שנות קיומה של הקריה. אין זה מהדברים הפשוטים לתקן תדמית מעוותת, להסיר תווית שהוטבעה עמוק, להציג מציאות כמות שהיא, מאוזנת, שאין מייפים או מכערים אותה לצורך השעה".

מעין "מערב פרוע"

כמעט ארבעה עשורים חלפו מפרסום מאמרו ומאז, באורח בלתי נמנע קריית שמונה "זוכה" חדשות לבקרים לייצוג מעוות בתקשורת לאורך השנים כישוב נחשל ופריפריאלי ומעיין "מערב פרוע" וזאת לעומת המרחב הכפרי הסמוך "זוכה" למיתוג ודימוי זוהר כהתיישבות גלילית שמעניקה איכות חיים, בין היתר בשל מדיניות התכנון עם קום המדינה ושרטוט מפת גבולות עם ביטוי אתני לאומי מובהק באצבע הגליל.

עצם הצגת קריית שמונה בשקופית מעוצבת ברשימת הערים המובילות עם דיווחים על פגיעות מיניות, מקוממת ומהנדסת תודעה בבחינת "עיירת סדום ועמורה", עם מיתוג שלילי כזה פלא שמשפחות רבות בוחרות לעזוב את העיר? מיותר לשאול האם הכתבת טרחה ובדקה את הנתונים? האם הקפידה לציין שזהות המתלוננים אינה בהכרח מהעיר קריית שמונה? לו הייתה בוחרת לעשות כן אולי הייתה מגלה שבקריית שמונה נמצאת תחנת משטרה אחת שמספקת שירותים לכל המרחב סביבה ובתוך כך ל-40 יישובים כפריים, שייתכן והגשת התלונה פיזית התבצעה בקריית שמונה אבל זהות המתלוננים מקורה בישוב אחר?

ככל הנראה יש קונספציה מובנית מראש

לאורך השנים, קריית שמונה אוזכרה/סוקרה בתקשורת ברובה בהקשר שלילי. רוב האירועים המדווחים על העיר היו שליליים ועסקו בבעיות ביטחון, בפשע, באלימות, בתאונות, בעוני, באבטלה ובאי שקט חברתי בתחומים שונים. כך למשל לפני שנתיים, אירע רצח באחד ממפעלי האזור (עוף הגליל), שאינו שייך מוניציפלית לקריית שמונה, הכותרת בעיתון הארץ (של הכתבת נועה שפיגל) "חשד לרצח: בן 20 נדקר למוות במהלך ויכוח במפעל בקרית שמונה" וזאת על אף שהמפעל שייך מוניציפלית למועצה האזורית גליל עליון; כמה נוח: המיתוג השלילי לקריית שמונה ו"פרחי הארנונה" למועצה אזורית גליל עליון. סיפור זה מצטרף לעשרות אירועים לאורך השנים שהוצגו תוך שימושים בפרקטיקות מסוג הנגדה והכללה והבניית ה"אחר" על גבה של העיר קריית שמונה.

במערכת הבחירות הארציות האחרונות שהתקיימו לפני מספר חודשים, דווח על אירוע חמור בקלפי בקיבוץ עמיר, שבו אחד האנשים המצביעים שנכנס מאחורי הפרגוד הניח צואה של בעל חיים בתא שבו הונחו פתקי מחל. הסיקור העיתונאי חתם את האירוע בדיווח על "אירוע חריג בקלפי בקיבוץ בצפון" ונמנע מלציין בידיעה את שם הקיבוץ. תיאור זה בא להמחיש את המעטפת ההגנתית של התקשורת בהתייחס להתיישבות העובדת שמיוצגת על ידי ישראל הראשונה לבין "ישראל האחרת" בקריית שמונה ש"זוכה" לסיקור מעוות וחוטא לאמת האילמת.

א.קוק אמר פעם "אחד מסוגי העוול שעל כתב חוץ לשאת הוא דרישת המערכת לכתוב כתבה שהמערכת כבר חיברה בראשה". קריית שמונה זכתה ל"מיתוג שלילי" וייצוג מעוות בתקשורת כי ככל הנראה יש קונספציה מובנית מראש ומה שנותר לכתבים ולפרשנים הוא רק למצא לה חיזוקים.

היום, קריית שמונה כבר בת 72. משאלת הלב של יוסי שריד לפני 40 שנה "במלאת 50 שנה לקריה (קריית שמונה), היא תתייצב כעיר לכל דבר, כעיר הנושאת את עצמה: עיר בתואר וגם בדרך חיים" קרסה אל תוך הקונספציה.

הכותבת היא דוקטורנטית במחלקה ללימודי המזרח התיכון ומדעי המדינה, אוניברסיטת אריאל. נולדה וגדלה בקריית שמונה ומתגוררת כיום בגליל העליון