מה עם מבחני מיצ"ב לנפש הילדים?

בכל שנה נוהגים במשרד החינוך לבצע מבחני מיצ"ב בתחומי לימוד שונים על מנת לבדוק את רמת הידע של התלמידים בשכבות השונות ולבצע השוואה בין בתי הספר. מבחני המיצ"ב מייצרים תחרות בין בתי הספר ואת מחיר הלחץ משלמים גם התלמידים. מבחני המיצ"ב הם מנגנון בקרה על בתי הספר ועל האופן שבו הועברו התכנים במהלך השנה.

השאלה שכולנו צריכים לשאול בתקופה הזו היא מדוע אין מבחני מיצ"ב לנפשם ואושרם של התלמידים? מדוע אין מנגנון בדיקה לנפשם ואושרם של הילדים בשכבות השונות ובכל הארץ?

אנו עדים בתקופה האחרונה להידרדרות במצבם הנפשי של ילדי ישראל שנובעת ממשבר הקורונה שעדיין לא נגמר. הדבר בא לידי ביטוי בתופעות של עישון, סמים, אלכוהול ואלימות, הרבה מאוד אלימות. כל התופעות הללו קורות במקביל לעלייה בדיכאון, תחושת בדידות ואובדן המשמעות אצל בני הנוער והילדים. כל אזרח צריך לדאוג מהמצב, כי התחושה היא שאנו מאבדים חלק מדור העתיד, דבר שישפיע כבר בשנים הקרובות על מדינת ישראל ומהווה סכנה אמיתית הדורשת טיפול מידי.

משרד החינוך מודע למצב ושרת החינוך כינסה לאחרונה דיון חירום וביקשה לגבש תוכנית חירום להצלת המצב. אך הפתרון הוא לא בעוד תוכנית חירום שתוצאותיה יהיו עוד כללים, תקנות ותוכניות שחלקן יישארו במגירה. הפתרון קשור לבעיה עמוקה יותר שדורשת אחת ולתמיד טיפול שורש.

משבר הקורונה החמיר את חוסר היכולת של בני הנוער לדחות סיפוקים. הישיבה בבית, תחושת אי הוודאות שגורמת לתחושה שצריך "לחיות את הרגע" והירידה בפעילות פנאי פעיל, גרמו לירידה ביכולת לדחות סיפוקים, ואת התוצאות אנו רואים בשטח. המחקרים על בני נוער מוצאים קשר חזק בין יכולת לדחות סיפוקים לבין התמכרויות כמו עישון, סמים ואלכוהול. אבל ייאוש אינו אופציה במקרה הזה, הרי מדובר בילדינו ובדור העתיד של מדינת ישראל. ישנם לא מעט כלים לחזק את המיומנות של דחיית סיפוקים שאפשר ליישם מהר ובקלות. למשל, יותר פעילות גופנית בבתי הספר ועידוד פעילות גופנית בשעות הפנאי, הוצאת הטלפונים הניידים מבתי הספר, חיזוק תחושת המסגרת בבתי הספר ואפילו תוכנית פעולה משותפת עם ההורים הכוללת מתן דמי כיס שבועיים מגיל קטן, כלי שנמצא בכמה מחקרים שעוזר לחנך לדחיית סיפוקים.

אבל זהו רק שלב אחד בטיפול במצבם של הילדים ובני הנוער. על מנת לשנות את מצבם הנפשי נדרש להפעיל תוכנית להטמעת ניהול אושר במערכת החינוך. תוכניות שקיימות במערכות חינוך בעולם שכבר מעל עשור מבין כי השקעה באושר משתלמת לכולם. תוכנית כזו כוללת בין היתר חינוך לפנאי פעיל, הפחתה בשעות המסכים, חיזוק קשרי קהילה ותחושת השייכות של התלמידים, יצירתיות והרבה נתינה שבאה לידי ביטוי בהתנדבות בכל השכבות. אושרם של התלמידים צריך להיות יעד של בתי הספר לא פחות מהצלחה בבחינות המיצ"ב, אם לא יותר. מנהלות ומנהלי בתי הספר צריכים לקבל יותר עצמאות לטיפול בבעיות המקומיות בבתי הספר ומקביל ליצור שיתוף פעולה ביצירת הפתרונות עם ההורים כי הטיפול בדחיית הסיפוקים ובאושר לא נגמר בבית הספר ויש חשיבות רבה גם לאופן בו ההורים פועלים במסגרת הבייתית.

ובסוף השנה יתקיימו מבחני מיצ"ב בכל בתי הספר ובכל השכבות. אבל הפעם המבחנים יבדקו את מצבם הנפשי של התלמידים. את רמת היכולת שלהם לדחות סיפוקים, את רמת האושר שלהם ואת השינוי בהתנהגות. את הכל אפשר ורצוי למדוד. תתארו לכם מערכת חינוך שבה התחרות בבתי בין בתי הספר היא לא רק על ההצלחה בלימודים, היא גם ואולי בעיקר, על אושרם של התלמידים.

הכותב הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וכלכלת אושר, המחלקה לכלכלה ומנהל עסקים, אוניברסיטת אריאל