המשבר רחוק מסיום: הפקק בשרשראות האספקה לא ישתחרר בקרוב (וגם המחירים לא יירדו)

בחודשיים האחרונים, הסחר העולמי חווה משהו שלא קרה מאז פרוץ מגפת הקורונה לפני כמעט שנתיים: ירידה במחירי השילוח. משיא של 11,109 דולר למכולה במדד מחירי השילוח של בספטמבר, ל-9,351 דולר למכולה נכון לסוף נובמבר. המחיר בנתיב הסחר המשמעותי ביותר, אסיה לצפון אמריקה, ירד משיא של 20,586 דולר בספטמבר, ל-14,677 דולר כיום. להשוואה, המחיר ערב הקורונה עמד על 1,331 דולר, פחות מעשירית מהמחיר כיום.

ההשפעה של הבעיות בשרשראות האספקה על הכיס שלנו ברורה. השאלה כעת היא האם אנו בדרך לשינוי מגמה? האם הפקק האדיר בשינוע הסחורות יסתיים בקרוב?

בעיה 1: חגי הקניות יוצרים אשליה

"לא", כך מסביר צבי שרייבר, מנכ"ל "פרייטוס", סטארט-אפ ירושלמי המפתח מערכת לתמחור אוטומטי של סחורות בים, ומפרסם בקביעות דאטה על המשבר מאז שפרץ. "יש התמתנות מסוימת בפקק הימי, אבל בעיקר כי מאוחר מדי לשלוח דברים לחגי הקניות כמו בלאק פריידיי וחג המולד. בשילוח האווירי, שעשוי להגיע בזמן, אנחנו עדיין בשיא". ואכן, מחיר השילוח האווירי רק הולך ומאמיר: באוקטובר 2020 המחיר עמד על 6.69 דולר לק"ג, עד ספטמבר השנה המחיר זינק ל-11.80 דולר, והמשיך לעלות בחודשיים האחרונים לשיא של 13.89 דולר - יותר מכפול מאוקטובר בשנה שעברה.

שרייבר מסביר כי "בעולם של מטען אווירי, מעבר לביקוש הגבוה, יש ירידה בקיבולת. לפני הקורונה, מחצית מהמטען האווירי נע בבטנם של מטוסי נוסעים. עם הצניחה בשוק הטיסות הבינלאומיות, גם היכולת לשנע סחורות אווירית הצטמצם. הסבו מטוסי נוסעים למטען, כולל להניח קופסאות על כסאות נוסעים, אבל זה מינורי לעומת הביקוש. גם שרשרת האספקה של תרופות וחיסונים לקורונה מעמיסה עוד על המערכת".

אך הבעיה הגדולה באמת היא שספינות המסחר תקועות בפקק אינסופי. מגזין "פורצ’ן" מדווח על עלייה של 25% בנפח השילוח לארה"ב. זה לא נשמע המון, אבל ממש כמו בפקקים בכבישים - ההשפעה היא אקספוננציאלית. מספיק עומס יתר קל על המערכת, וכל עיכוב באחד מהשלבים מוסיף עיכוב לשלבים הבאים: המשאיות והרכבות לא מספיקות לשנע את הסחורות יבשתית, מה שגורם לעומס יתר בנמלים ומילוי של מקומות האכסון, מה שאומר שספינות מחכות חודשים מחוץ לנמל, מה שאומר שאין מספיק ספינות ומכולות בחזרה, מה שאומר שהנמלים במדינות המקור לא מצליחים לטפל בייצוא, מה שאומר שגם הייצור במפעלים תקוע בפקק. כל אחד מהשלבים במערכת האדירה סובל מעומס יתר, מה שהופך את ריכוז המאמצים לפתרון המשבר למאתגר במיוחד.

בעיה 2: צווארי בקבוק נמצאים בכל מקום

אך הבעיה הגדולה באמת היא שספינות המסחר תקועות בפקק אינסופי: המשאיות והרכבות לא מספיקות לשנע את הסחורות יבשתית, מה שגורם לעומס יתר בנמלים, מה שאומר שספינות מחכות חודשים מחוץ לנמל, מה שאומר שאין מספיק ספינות ומכולות בחזרה, מה שאומר שהנמלים במדינות המקור לא מצליחים לטפל בייצוא, מה שאומר שגם הייצור במפעלים תקוע בפקק.

"צוואר הבקבוק נמצא בכל מקום", מפרט שרייבר. "הספינות מלאות, חסרים קונטיינרים, אין מקום ברכבות, הנמלים עמוסים, אין מספיק משאיות, המקום לאכסון מלא...; אין שום שלב ברשת העולמית שבו הייתה יתרה. זה מתגלגל בצורה רעה מאוד, כי כל שלב משפיע גם על השלב הבא: אוניות שמחכות בנמל לוס אנג’לס לא יכולות להתחיל את המסע חזרה לאסיה, וכל השרשרת מתעכבת".

משה מצפי, הבעלים של משה מצפי יבואני מזון, אומר כי "כל המכולות שהזמנו התעכבו ועדיין מתעכבות. מכולות שמגיעות מטורקיה תוך יום יומיים, ממתינות בים עוד שבועיים. בינתיים חברות הספנות לא מקבלות מכולות ריקות ליצוא, מה שגורם לחוסר, לפאניקה סביב תאריכים לבוקינג, וכמובן לעליית מחירים בלתי פוסקת".

בעיה 3: הכסף מחבילת החילוץ הופך לביקושים

משבר הסחורות נגרם ממכלול רחב של גורמים, אך בעיני שרייבר, הסיבה לכולם אחת: "צרכנים, בעיקר אמריקאים, עשו שיא של שופינג השנה, 15% יותר מאשר לפני הקורונה. הם מוציאים פחות על שירותים כמו מסעדות שהיו סגורות וחופשות שבוטלו, וקונים יותר חפצים לבית כמו רהיטים ופריטי עיצוב. אף אחד לא צפה את זה. זו הסיבה כמעט היחידה ובוודאי הדומיננטית לפקק". כלומר, בשיא הקורונה אנשים לא הפסיקו לצרוך, ופשוט הטו את הוצאותיהם לאפיקים של סחורה פיזית. רשת הסחר הבינלאומי, בדרך כלל מופת ליעילות, גילתה שאין לה "שוליים" כדי להתמודד עם הזרקת הביקוש הפתאומית.

זאת התנהגות שונה למדי ממשברים כלכליים רגילים, במסגרתם ההוצאה צונחת - וזה עלול להוביל לצניחת ביקושים, פיטורי עובדים וצניחת ביקושים נוספת במעגל קסמים שמאריך את המשבר. זה היה החשש במשבר 2008, שהוביל לחבילת הסיוע הממשלתית הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב עד אז. ב-2021, ממשל ביידן ניסה לחקות את האסטרטגיה במשבר הקורונה בצורה שמאפיינת את האמריקאים - כמה שיותר בגדול.

הסיוע מתקציב המדינה והדפסת הכסף חסרת התקדים בידי הפדרל ריזרב הביאו לזמינות אדירה של מזומנים וחסכונות קצרי טווח, שמיתרגמת למחירים הולכים וגוברים.
"לעלייה בביקושים בהחלט יש קשר לסיוע הממשלתי הנדיב והדפסת הכסף בארצות הברית", אומר שרייבר "כמות הכסף בשוק מגבירה את הביקוש, עד עכשיו הייתה הדפסה משמעותית של כסף בלי אינפלציה במוצרי הצריכה, אלא בעיקר במוצרי ההון - המניות והקריפטו זינקו. עכשיו מתחילים לראות אותה גם במוצרי הצריכה - אבל עדיין רוב האינפלציה בנכסים".

ההבדל בין חבילת הסיוע ב-2008 לזו של 2021 היא במי קיבל סיוע. אז אלו היו בעלי הון וחברות ענק, שמוציאות את כספן בעיקר על נכסים ומוצרי הון - ואכן שם הייתה אינפלציה משמעותית. כעת הסיוע מגיע גם לצרכני הקצה, מה שמעלה באופן טבעי את הביקוש למוצרי צריכה - ומכאן את מחירם.

ואכן, מחירי מוצרי צריכה נפוצים עלו מאוד בשנתיים האחרונות: על פי אתר Camelcamelcamel העוקב אחר מחירים באמזון, מייבשי שיער התייקרו בין נובמבר 2019 לנובמבר 2021 ב-25%, שמיכות כבדות ב-32%, מחבתות עמוקות ב-53% וטלוויזיות 49 אינץ’ ב-90%. מדד המחירים לצרכן בארה"ב עלה בשנתיים האחרונות ב-7.4%, מתוכם 6.2% בין אוקטובר 2020 לאוקטובר 2021. בישראל, התחזקות השקל מול הדולר הגנה עלינו מרוב האינפלציה, שעומדת כעת על 2.6% בשנה האחרונה.

בישראל קיימת בעיה נוספת, שהנמלים בישראל מסרבים להרחיב את את הקיבולת שלהם באמצעות גיוס עובדים זמניים. איגוד לשכות המסחר, המייצגת את היבואנים בישראל, הגישה השבוע תביעה כנגד נמל אשדוד בגין הנזק שנגרם להם עקב העומס החריג בנמל. על פי כתב התביעה, "בשנה האחרונה מטעני יבוא ויצוא לא הועמסו על אוניות או לא נפרקו מהן בפרקי זמן סבירים, וזאת כתוצאה ישירה ממחסור בידיים עובדות, שנוצר בתורו עקב מחדליו של נמל אשדוד לגייס עובדים חדשים או לתפעל כוח אדם, בעיקר בשל הסכמים קיבוציים". כלומר, בישראל ספציפית המשבר מחריף עקב חוסר היכולת של נמל אשדוד להרחיב את פעילותו - משום שזה יפגע ברווחי העובדים הנוכחיים שמעוניינים בכמה שיותר משמרות עבורם וחוששים מתחרות מצד עובדים חדשים.

פתרונות: בניית ספינות וייצור מוגבר של מכולות

כשהוא נשאל אילו ענפים מושפעים במיוחד מעיכוב הסחורות והעלייה במחירים, שרייבר מושך בכתפיו. "הכל משפיע על הכל: חומרי הגלם שתקועים בנמלים משמשים לייצור של כל המוצרים. עם זאת, מוצרים גדולים וזולים כמו רהיטים פשוטים ייפגעו בצורה הניכרת ביותר, כי הם הכי מושפעים ממחירי השינוע. יהלומים וסמארטפונים לא מאוד מושפעים, אבל מזון וחומרי בניין שהשינוע מהווה אחוז ניכר ממחירם דווקא כן. ענף הקמעונאות הכי מושפע מהבעיות בשרשראות האספקה. יש גם חוסרים ברכיבים כמו מוליכים למחצה, שמשפיעים גם על ייצור מוצרים בהמשך", כמו רכבים וחלקי מחשב.

לדעתו, "אם אומיקרון לא יפגע בפתיחת המשק, אולי הביקוש ינוע חזרה ממוצרים לשירותים וזה עשוי לעזור קצת, אבל יש עודף כסף וצפי לעודף כסף נוסף בשל ההוצאה הפיסקלית המשמעותית של ממשל ביידן בארה"ב".

ברביעי השבוע האקונומיסט פרסם תחזית אינפלציה לפיה קצב העלייה צפוי להתמתן ב-2022, ולחזור לרמה סבירה רק לאחר מכן. עד אז ייבנו ספינות חדשות, ייוצרו מכולות חדשות, יגייסו עוד נהגי משאית וכל הפעולות הנדרשות על מנת לצאת מהפקק. רק אם כל אלו יקרו, והממשל האמריקאי יפסיק להגביר מלאכותית את הביקושים, נוכל לראות את רשת הסחר הבינלאומי (מפלאי העולם המודרני, בימים כתיקונם) חוזרת לסדרה. עד אז - כדאי להתכונן להמשך האינפלציה במחירי כל המוצרים.