השבוע שבו התברר שהאינפלציה עולמית, ולא כל כך זמנית

יו"ר הפדרל ריזרב ג’רום פאוול התייצב השבוע להעיד מול המחוקקים האמריקאים, והטיל פצצה. הגיע הזמן, הוא הסביר בעדות שלו, להפסיק להשתמש במילה "זמנית" לתיאור האינפלציה בארצות הברית.

מדובר בתפנית דרמטית בדיון סוער שהעסיק את הכלכלנים בארה"ב ובעולם בחודשים האחרונים. האם האינפלציה שהחלה לזנק השנה עם היציאה מהסגרים היא תופעה זמנית, כזו שתחלוף עם החזרה לשגרה, או שאולי מדובר בתופעה ארוכת טווח יותר, ולכן גם יותר מדאיגה. באמריקה כמו באמריקה, הוויכוח הזה זכה למסגור של טורניר ספורטיבי: בצד אחד הנבחרת "הזמנית", או Team Transitory , ומולה Team Non-Transitory, הנבחרת שמזהירה שהאינפציה לא תחלוף כל כך מהר.

והשבוע, יו"ר הפד החליף נבחרת.עד כה, ראשי הפדרל ריזרב הסבירו שעליות המחירים קשורות לגורמים זמניים, ובראשם לשיבושים שהמגפה גרמה לשרשרת האספקה בעולם ובארה"ב. בשנה הקרובה, עם דעיכת המגפה, פתיחת הפקקים בנמלים, והחזרה לשגרה בשוק העבודה, גם האינפלציה הייתה אמורה לצנוח.

זה עדיין התרחיש "הסביר", הבהיר פאוול, ששינוי הטון שלו מגיע שבוע בלבד אחרי מינויו מחדש לתפקיד יו"ר הפד. "אבל אנחנו לא יכולים לפעול כאילו אנחנו בטוחים בזה. אנחנו בכלל לא בטוחים בזה. האינפלציה הייתה יותר מתמידה וגבוהה משציפינו". פאוול, שהעדות שלו שלחה את השווקים לירידות, גם הבהיר שהפד יצמצם את תוכנית רכישות האג"ח שלו בקצב מהיר מהמתוכנן.

אפילו הכלכלן חתן הנובל פול קרוגמן, שיש מי שמכתיר אותו כ"קפטן" הנבחרת הזמנית, כבר הפגין השבוע סימנים של חולשה. "אם אתם בטוחים בפרשנות שלכם להתרחשויות - סימן שאתם לא מקדישים מספיק תשומת לב", הוא הסביר השבוע בסמינר של קרן המטבע הבינלאומית.

לא רק סיפור אמריקאי

ארה"ב מתמודדת עם אינפלציה גבוהה במיוחד (שהגיעה באוקטובר לקצב שנתי של 6.2%), אבל עליות המחירים הן לא רק סיפור אמריקאי. כך הבהירה היטב התחזית הכלכלית של ה-OECD, שפורסמה השבוע. למשל: "המומנטום מההתאוששות החזקה אחרי פתיחת הכלכלה מחדש מאט עכשיו בהרבה מדינות, לאור התמדת צווארי הבקבוק באספקה, העלייה במחירי התשומות, וההשפעות המתמשכות של המגפה. לחצים אינפלציוניים חזקים ומתמשכים יותר התפתחו בכל הכלכלות בשלב מוקדם יחסי של מחזור העסקים, והופיע מחסור בעובדים למרות שהתעסוקה וכמות שעות העבודה עדיין לא התאוששות במלואם. עלויות המזון והאנרגיה עלו בחדות, מה שמשפיע יותר מכל על משקי בית עם הכנסה נמוכה, וכך גם המחירים בענפי המוצרים ברי הקיימא, שבהם יש ריכוז של צווארי בקבוק באספקה".

  

כל הגורמים האלה מוסיפים לאי הוודאות, כותבים חוקרי ה-OECD, ארגון המדינות המפותחות, שעדיין צופים שהאינפלציה תגיע לשיא בחורף המתקרב, ואז תתחיל לרדת. המחסור והשיבושים באספקה, הם צופים, ידעכו בהדרגה, לאורך 2022-2023.

התרומה של האומיקרון

ועכשיו, צריך להוסיף לכל זה את האומיקרון. הווריאנט החדש כבר הוביל להגבלות על התנועה בעולם, מה שעלול לתרום לשיבושים בשרשרת האספקה. אבל זה לא רק עניין של בידודים. חלק מהקשיים בשרשרת האספקה העולמית בשנה האחרונה נובעים מכך שהיא פשוט לא עמדה בעומס. דפוסי הצריכה שלנו השתנו בעקבות המגפה: פחות כסף הלך למסעדות, הופעות ונסיעות, ויותר כסף הלך לקניית מוצרים לבית - שמחכים לתורם להיפרק מהספינות.

היציאה מהמגפה והחזרה לשגרה היו אמורים לשנות את הדפוס הזה. אבל הופעת האומיקרון עשויה לטרוף את הקלפים. כפי שהסבירה השבוע ד"ר קתרין מן, חברת הוועדה המוניטרית של הבנק אוף אינגלנד, "ציפינו שהמעבר ממוצרים (בחזרה לצריכת שירותים) יתרום למיתון האינפלציה במחירי המוצרים. אם האומיקרון יגרום לנו להסתגר חזרה בבתים, ייתכן שזה לא יקרה".

דווקא בישראל, אגב, התמונה שונה. המחירים כאן אולי גבוהים, אבל יחסית לעולם הם לא עולים כל כך מהר: לפי התחזית של ה-OECD ישראל תרשום השנה אינפלציה של 2.4%, שתרד בשנה הבאה ל-2.1%, וב-2023 כבר ל-1.4% בלבד.

כאב ראש פוליטי

עליות המחירים מעסיקות לא רק את הבנקאים המרכזיים אלא גם את הפוליטיקאים בעולם. הדמוקרטים בארה"ב, למשל, חוששים ממפלה בבחירות האמצע שייערכו בשנה הבאה. אבל גם באירופה עליות המחירים מתחילות לעורר גלי הדף. האינפלציה בגוש היורו כבר הגיעה לקצב שנתי של 4.9% בחודש נובמבר, הקצב הגבוה ביותר מאז המעבר למטבע המשותף.

בצפון אירופה המחירים עולים מהר יותר מאשר בדרום (בגרמניה נרשמה אינפלציה של 5.2%), והכלכלן הצרפתי ז’אן פייר פיזאני כבר הזהיר השבוע מחזרתם של המתחים בין מדינות הצפון למדינות הדרום, והפניית אצבע מאשימה למוסדות כמו הבנק האירופי המרכזי.

חלק מהתסבוכת שבה מוצאים את עצמם עכשיו מקבלי ההחלטות נובעת מכך שאנחנו פשוט נמצאים במצב מאתגר: זו מגפה של פעם במאה שנה, שפוגשת כלכלה גלובלית מאי פעם. אין פלא שהכלכלה יצאה מאיזון. ולוקח לה יותר זמן מהצפוי לחזור אליו: קשה להשתחרר מהרושם שקובעי המדיניות, קצת כמו כולנו, ציפו ואולי קיוו שבשלב הזה כבר נהיה בשלבי יציאה מהקורונה, לקראת חזרה לשגרה. זה פשוט קורה הרבה יותר לאט מההערכות. ועכשיו, כפי שהמחישה העדות של פאוול, הם מרגישים צורך להבהיר שלא ייתנו לאינפלציה לצאת משליטה.

משך המגפה יקבע

אבל בסופו של דבר, אפשר להצביע על כשל עמוק יותר, שחורג מתחום הכלכלה: השיבושים בשרשראות האספקה מתמשכים בגלל שהמגפה מתמשכת. ואחת הסיבות העיקריות לכך היא שלא כל העולם התחסן. רחוק מכך. זה נכון בהרבה מדינות (ברור, למשל, שהנשיא ביידן היה אופטימי מדי לגבי היכולת של ארה"ב להשתלט על המגפה), אבל זה נכון במיוחד ברמה העולמית.

כפי שדו"ח ה-OECD מציין, רוב העולם עדיין לא מחוסן, ושיעורי החיסון נמוכים במיוחד במדינות עם הכנסה נמוכה. אם רוצים, אפשר למצוא כאן אצבע מאשימה כלפי המדינות המפותחות. לפי כלכלני הארגון, מאמץ החיסונים העולמי צריך להיות העדיפות הראשונה במעלה כרגע. זה לא רק עניין של הצלת חיים: "ההתאוששות תישאר שברירית בכל המדינות עד שזה יקרה".