המדינה צריכה לדאוג לוודאות עבור העצמאים - בשגרה, ודאי שבחירום

ההבנה כי אנו ניאלץ לחיות לצד נגיף הקורונה הולכת ומחלחלת בישראל ובעולם. נכון, יש חיסונים שמאפשרים חיי שגרה ברמה זו או אחרת, אך גם הם אינם פתרון קסם, שכן מעת לעת מתגלה וריאנט חדש, ובעקבותיו, דאגה רבתי, לא לגמרי לא מוצדקת, שמובילה להשבת ההגבלות, ולעתים תוך שעות השגרה שוב אינה, התקנות משתנות בירושלים (או בכל בירה אחרת), ושוב הלא נודע הופך למציאות.

המסקנה כי זוהי השגרה החדשה שלנו גוזרת עלינו להתאים את הציפיות שלנו ואת רמת הוודאות בכל החלטה שנקבל ובכל תכנון שנבצע. אך בעוד המלחמה על בריאות הציבור היא חשובה ומצילת חיים, נראה כי יש פער בהתאמת הצעדים החברתיים-כלכליים למציאות החדשה בבואו של כל ורייאנט שמזרה אימים. הכרוניקה היא כזאת: תחילה גוזרים הגבלות על הציבור, אך רק כעבור זמן - אם בכלל - נותנים את הדעת לנזקים החברתיים והכלכליים, ולדרך בה יתמודד עמם הציבור - שכירים ועצמאיים כאחד.

אך בעוד לציבור השכירים יש רשת ביטחון - דמי אבטלה, חל"ת, ימי מחלה וימי בידוד, ואפשרויות נרחבות לעבוד מהבית בחלק מהמקרים, לא כך המצב אצל ציבור העצמאיים.

יש להבטיח פיצוי

כמעט שנתיים שציבור העצמאיים, עובדיהם וציבור הפרילנסרים, נאלצים לצמצם או להפסיק כליל את פעילותם על כל הגבלה, ורשת ביטחון אין. עסקים רבים נאלצו להיסגר בתקופה הזאת, לצד חלק מהם שאמנם שרד - אך לא פוצה. לרבים מהם לא רק שההכנסות ירדו, ההוצאות עלו עם התאמת העבודה למציאות החדשה ולתקנות התו הירוק והתו הסגול. מענקים שניתנו היו כטיפה בים ברוב המקרים, וחלק אף נאלצים להחזיר אותם רק בגלל שהפסידו 38% ולא 40%, כלומר, הם נענשים על כך שבעור שיניהם הצליחו להעלות את הראש מעל המים ולשוב לשלם מיסים ולהעסיק עובדים.

הדבר שדרוש יותר מכל הינה ודאות, ואחריותה של המדינה היא ליצור אותה בשגרה, וודאי שבשעת חירום, והשבוע למדו על בשרם סוכני הנסיעות, מורי הדרך, ושאר העוסקים בתיירות, איך תוך דקות השקעה ותוכניות יורדות לטמיון יחד עם אות יוונית חדשה שנכנסת לחיינו - אומיקרון, וזאת כשבועיים לאחר שובה של התיירות הנכנסת. שלושת ימי הבידוד שיחייבו את השבים מחו"ל פגעו קשות בסוכני הנסיעות ביומו הראשון של חנוכה, לאחר שרבים ביצעו הזמנות וכעת נאלצים לבטלן, ואיש לא יפצה את הסוכנים בעבור הביטולים, והפסד העמלות שהם השכר העיקרי לצד שכר בסיס נמוך.

את הוודאות הזאת ניתן ליצור באמצעות נוהל לחיצה על כפתור שיעניק רשת ביטחון במקרי חירום. הנוהל יגדיר פיצוי קבוע וידוע מראש לבעלי עסקים שנאלצים לסגור או לצמצם פעילות בעת אירוע חירום מכל סוג שהוא - לא רק מגפה, אלא גם אירוע ביטחוני, אסון טבע, או כל דבר בלתי צפוי שיש בו כדי לשבש את שגרת החיים הלאומית.

גובה הפיצוי יהיה בשווי הנזק שנגרם, לרבות בגין תשלום עבור שכר עבודה לעובדיו של עצמאי - וכן, זה אינטרס של המדינה להמשיך רצף תעסוקי של עובדים במקרי חירום, אחרת הם יצאו ממעגל התעסוקה והשיבה אליו תהיה יותר קשה כפי שאכן קרה בגלים הראשונים כאשר מתווה החל"ת הועדף על ידי האוצר על פניו של המודל הגרמני שהציע משרד הכלכלה בהובלתו של שר הכלכלה דאז עמיר פרץ.

על מנת להבטיח את הפיצוי באירועי חירום, יש לקבוע כי הממשלה תכריז על אירוע חירום, אף בדיעבד, וסמכותה של ועדת הכלכלה של הכנסת תהא להכריז זאת במקומה, והפיצוי יהיה משולם עד היום הראשון לחודש העוקב, וייצור ודאות.

כשידע כל עצמאי, עוסק מורשה ופטור וכל פרילנסר כי גם בעת חירום יוכל להמשיך להתקיים וכי המדינה עומדת לצידו עד יעבור זעם, יוכל לתכנן לטווח הארוך, לא יהיה סמוך על מכירת נכסים ושעבודם, פדיון פנסיות כפי שהציע סגן שר אחד שטען שדואג לעצמאים, ויממש את זכותו לחיות בכבוד - זכות שחובה על מדינה לספק לכל אזרח, בכל עת, לצד הזכות לבריאות והזכות לביטחון.

הכותב הוא ראש תחום כנסת וממשלה בפורום העצמאים מבית ההסתדרות