הפרדה מגדרית? לא בשירות המדינה

כמעט מבלי ששמנו לב, המציאות אליה התרגלנו ובה הפרדה התקיימה רק בבתי כנסת, בריכות וחופים ובתי ספר דתיים, הולכת ומתרחקת. רק לאחרונה נחשפנו למקרה ובו ילדה בת 11 הורחקה ממשחק כדורסל כי שחקנים בני גילה לא היו מוכנים לשחק איתה באותו המגרש. מה שהתחיל בלימודי תואר ראשון בהפרדה, גלש לספריה נפרדת, קפיטריה נפרדת, הרחקת מרצות ועכשיו דרישות לתואר שני בהפרדה (דבר שהובטח כי לא יתקיים בעת שנוסד פיילוט התואר הראשון בהפרדה). זמני בריכות עירוניות בהפרדה הפכו למצב ובו בריכות ברחבי הארץ אוסרות על אב ובתו בת השלוש לרחוץ יחדיו בזמני ההפרדה.

אם בעבר הזדעזענו משלטי צניעות המכוונים ללבוש נשים, הרי שהיום ניתן למצוא בבית שמש ובירושלים מדרכות נפרדות המיועדות לגברים. ואי אפשר שלא להתייחס להעדפה של מארגני אירועים, גם רשמיים, שמעדיפים להזמין זמר למרכז הבמה, כדי שלא להסתבך עם טיעוני "קול באישה ערווה". אנו חשופים ליותר ויותר אירועים בחסות עיריות ברחבי הארץ שמתקיימים בהפרדה בין גברים לנשים. עולות הצעות חוק ופיילוטים במסלולי הטבע הלאומיים לימי כניסה נפרדים בין המינים. התמונה ובה בעבר מתפללי הכותל היו עומדים גברים ונשים, זה לצד זה, נראית במציאות חיינו כבדיה.

כמו שאין מקום להדרת חרדים משירות המדינה, באותה נשימה- כך אין מקום להדרת נשים או הפרדתן ממסלולי הגברים לצורך כך. המשוואה ובה חרדים לא יוכלו להשתלב בשירות המדינה בלא הפרדה מלאה בין גברים ונשים, היא משוואה שלא יכולה להתקיים במדינת ישראל. למען שילוב אמיתי במשק, אין שום היגיון בקיום הכשרות בהפרדה, ולא יעלה על הדעת שהשלב הבא יהיה מתן שירות בהפרדה.

לאחרונה קראתי בגלובס את טורו של עו"ד אברהם יוסטמן, בו הוא מציג משנתו על עצירת הכשרת "יסודות", אשר הייתה עתידה להתקיים בהפרדה ובמימון משרד ממשלתי, ככזו המבקשת להדיר את הציבור החרדי מהשירות הציבורי, והנשים בה בפרט.

כמוהו, רבים נוספים נהנים לצטט את בג"ץ ההפרדה באקדמיה כאירוע מכונן ובו ביהמ"ש הכשיר הפרדה בין גברים ונשים, וכי מכאן היד נטויה. בתוך קביעתו של ביהמ"ש, נקבע כי אין להרחיב את לימודי התואר הראשון ללימודי תואר שני בהפרדה, נקבע כי הפרדה בהכרח פוגעת בשוויון נשים וכי הכשרת הפרדה היא דבר מורכב הדורש הצדקות נרחבות. ראוי לציין באותה נשימה את הקביעה כי "נפרד לעולם אינו שווה", אשר נקבע עוד ב-1954 בפס"ד בראון של ביהמ"ש העליון בארה"ב, ומצוטט עד הלום בכל דיון משפטי העוסק בשאלות הפרדה, בין אם מטעם גזע, דת או מין.

ציטוטיו של עו"ד יוסטמן את קביעות בג"ץ בצורה חד צדדית, כמי שמעניקים גג חוקי לסלילת המדרון החלקלק להמשך הדרת נשים במרחב הציבורי, "הפרד ותן לחיות", היא שגויה ביסודה. מי שבוחר לצטט את ביהמ"ש באחת, ראוי שיצטט אותו גם בשאר המקרים. במיוחד כשמדובר בדרישה למסלולי הכשרה נפרדים, דבר שביהמ"ש פסל בעבר והעניק תנאים צרים ביותר לביצועה.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תחזק את הגבול הברור שבו הפרדה מפסיקה להיות לגיטימית ותצהיר: "עד כאן". מדינת ישראל היא מדינה שמעניקה הזדמנות שווה, ולצד זאת לא תפריד בין גברים ונשים. טוב עשה אותו משרד ממשלתי, שהחליט שלא לממן את תכנית "יסודות" המופרדת.

מעוניין לעבוד בשירות המדינה? אדרבה ואדרבה, כשם שנשים יהיו חלק מעבודתך השוטפת, כשם שתעניק גם לנשים שירות ומענה - אתה מוזמן ללמוד מהן, להקשיב להרצאות מפיהן, ללמוד לצידן ולהיות חלק משיח שווה.

הכותב סיים את מאמרו ב"איום" ובו בעוד כשלושים שנה, כל אדם שלישי או רביעי בישראל יהיה חרדי. בעייני, אמונתו של אדם אינה מהווה איום, האיום הוא כיצד יראו פני המדינה שאני אוהבת, מה יהיו ההגבלות אשר יחולו עליי ועל בנות מיני בשל היותן נשים. האיום הוא לא גודל או צבע כיפה, כי אם ערכי המדינה ומציאות חיינו העתידית, כי לא תיתכן הפרדה בחסות המדינה.

הכותבת היא מנהלת תחום מדיניות ציבורית בתנועת ישראל חופשית