סגירת נתב"ג לתיירים כעדות לניהול כושל והססני

סגירת נתב"ג לתיירים היא עדות לניהול כושל, הססני, יהיר, פופוליסטי ומבזה מצד ראש הממשלה נפתלי בנט. התנהלותו של רה"מ גובלת בחוסר אתיות כלפי העובדים בענפי התיירות והמלונאות. אתם מכירים מדריכי תיירים? תשוחחו איתם, ותבינו שהם חווים כיום התעללות.

בהתנהלותה הנוכחית הממשלה בזה לעובדים בתעשיות התיירות ולבני משפחותיהם. תארו לכם כי מדינת ישראל הייתה מקבלת החלטה מושכלת ואחראית בנוגע לנגיף החדש או שזה שיבוא אחריו (או זה שיבוא אחריו). תארו לכם שמדינת ישראל הייתה מאמצת את המלצתו של שר הבריאות, כי ניתן לאפשר הגעה של תיירם ממדינות ירוקות. האם שאלתם את עצמכם מדוע רה"מ החליט כי אזרח ישראלי מחוסן יכול לטוס לאיטליה ואילו אזרח איטלקי מחוסן לא יכול לטוס לישראל? התשובה היא, כי הוא יכול וכי הוא חושש לקחת סיכונים.

ראש הממשלה אינו אחראי, הוא יהיר, הססן ופחדן. אני מניח כי הוא חושב כי לדעתו פעולה זו ממצבת אותו כאחראי ושקול בעיני בציבור וייתכן וזה יאפשר לו ולמפלגתו לעבור את אחוז החסימה. בנט החליט לסגור את שדה התעופה למרות שחוקרים בתחום בריאות הציבור שוללים את הטענה כי התיירים הם המקור לקורונה ודווקא הישראלים השבים מחו"ל הם החשש לייבוא של נגיפים חדשים.

האם שאלתם את עצמכם מדוע שדה התעופה ייסגר לתיירים זרים דווקא לשבועיים? הרי לא יגיעו נתונים אמינים בתקופה זו המלמדים על עוצמת השפעתה של הקורונה בגרסתה הנוכחית. ראש הממשלה קיבל החלטה פזיזה ונמהרת. והרי במידה ומדובר היה בסכנה קיומית, חובה היה לאסור על יציאת ישראלים לחו"ל. הסיבה כי הישראלים מורשים לטוס לחו"ל היא פשוטה, היועצים המשפטיים הבהירו לבנט כי מניעת איסור יציאה מהארץ אינה החלטה שבסמכותו לקבל. מיותר להניח כי במידה והיה מדובר באיום קיומי, בנט היה מנסה לשכנע את רעייתו וילדיו לא לטוס לחול בניגוד להמלצתו (ולא בטוח שהיה מצליח).

ראש הממשלה הסב נזק עצום לכול מי שתחום עיסוקו תלוי בתיירות הנכנסת. אם הממשלה הייתה נוהגת בצורה אחראית והוגנת, התיירנים העובדים עם התיירות הנכנסת והמלונאים בערים כמו תל אביב וירושלים לא היו חשים בתום הודעתו כי מנסים לעשות להם וידוא הריגה.

לא קיים מנגנון פיצוי הגיוני

לו היה בנט מאמץ גישה אחראית המאפשרת לתיירים ממדינות ירוקות לבקר בישראל (ולהיפך) - סוכנים, מדריכים מלונאים ומסעדנים בערי מוטות תיירות היו יכולים להמשיך בעבודתם. אולם, נניח ונקבל את שיקול דעתו חסר האחריות של ראש הממשלה, מדוע המדינה לא הודיעה באופן מיידי על מתווה פיצויים הוגן (הרי בנט טוען כי הוא התכונן לתרחיש זה "בדיוק לפני שבועיים").

כיצד ייתכן שבמדינת ישראל, מדינה המאופיינת באירועי טרור ומלחמות, לא קיים מנגנון פיצוי הגיוני לכלל השחקים העוסקים בענף: ממלון גדול בטבריה שאורחיו הם ישראלים (ולכן לא מגיע לו פיצוי במקרה הנדון) למדריכת תיירים המתבססת על תיירות חוץ (ולכן מגיע לה פיצויי). זהו עוול היסטורי שמשרד התיירות לא העמיד כלי המאפשר פיצויי הוגן וראוי לכלל השחקנים הפעילים בתעשיית התיירות. חשוב להבהיר, היה ומדינת ישראל הייתה מחליטה לאור עקרונות כלכליים ליברטנים כי היא אינה מפצה את השחקנים בענף, הרי היא צריכה להצהיר על כך כדי ששחקנים חדשים יחשבו מסלול מחדש וישנים יפוצו בהתאם.

להתנהלותה הנוכחית של הממשלה תיתכנה השלכות מרחיקות לכת. כבר בטווח הקצר סוכני נסיעות גדולים וחברות תעופה יעדיפו לבחור במדינות אחרות שאינן מתנהלות כאחוזות היסטריה. סוכני נסיעות יבחרו לעבוד עם מדינות כמו קפריסין, מצריים, יוון או כל מדינה אחרת בה שוהים כעת ישראלים. לצעד זה של הממשלה תהיינה גם השלכות על ההון האנושי, מי שחשב להצטרף לתעשיית התיירות ישתדל להימנע מלעשות כן למראה התיירנים המיואשים. במקום להצטייר כאחראי ושקול, ראש הממשלה מצטייר כפזיז וכמי אינו יודע לקבל החלטות מושכלות (וזהו תפקידו של ראש הממשלה). ראש הממשלה צריך לדעת לקחת סיכונים, בעמדות ניהול אתה נדרש לזה.

הכותב הוא מרצה בכיר במחלקה לניהול מלונאות ותיירות, דיקן קמפוס אילת, אוניברסיטת בן גוריון בנגב