סרבני החיסונים מרגיזים אותנו. אך זוהי זכותם

על רקע האומיקרון, שבה ועולה השאלה אם יש להטיל חובת חיסון על תושבי המדינה. מדינות העולם, וישראל בתוכן, מתמודדות עתה עם גל חמישי. המגפה, שחדרה אל עולמנו לפני כשנתיים, חוזרת ומרימה ראש במוטציות שונות. החיסונים נגד קורונה נמצאים איתנו מאז ינואר 2021, ועד כה סייעו למיתון המגפה. הנתונים ברורים: במדינות בהן פרישת החיסונים היא גבוהה, היקף החולים וחומרת המחלה מצויים במגמת ירידה.

ההשפעה החיובית של החיסונים אינה נעצרת במישור הבריאותי: מחקר שפורסם לאחרונה על-ידי הקרן המוניטרית העולמית מציג נתונים על-אודות היקף המחוסנים 46 מדינות, החל מדצמבר 2020 ועד יוני 2021, במטרה לבחון אם קיימת זיקה בין חיסונים לפעילות כלכלית. המסקנה היא חד-משמעית: ככל שהיקף החיסונים גדול יותר, כך הביצועים הכלכליים טובים יותר, לפי מדדים מקובלים.

המחקר מראה כי בד-בבד עם התחסנות האזרחים, צריך לצמצם את מגבלות הקורונה המוכרות לנו היטב, כמו הגבלות תנועה וסגירת עסקים, שכן אלה פוגעות בפעילות כלכלית. נתון מעניין נוסף הוא, שמדינה המחסנת את תושביה משפרת לא רק את מצבה שלה אלא גם את מצב המדינות האחרות, משום שהשיפור אצלה מאפשר הקלה בתנועה ובמסחר הבין-מדינתיים.

נמצאה זיקה ישירה בין התחסנות לרווחה אישית

ההשפעה החיובית של החיסון מבוטאת גם במישור הנפשי: מחקר של חוקרים מאוניברסיטת ווריק מנובמבר האחרון, מראה שאזרחי אנגליה שהתחסנו מרוצים יותר: נמצאה זיקה ישירה בין התחסנות לרווחה אישית, משום שהמתחסן חש מחוזק יחסית מול סיכוני המחלה וכן משום שהחיסון מרחיב את אפשרויות ההשתתפות בפעילות חברתית.

על רקע כל-הטוב-הזה, אין תמה שממשלות רבות פועלות להטיל על אזרחיהן חובת חיסון. בגרמניה, הקנצלרית היוצאת מרקל ומחליפה שולץ, הודיעו שמפברואר הקרוב תוטל חובת התחסנות כללית; באוסטריה הוטל כבר בנובמבר סגר על הבלתי-מחוסנים לצד חובת חיסון שתחל בפברואר; נציבת האיחוד האירופי, אורסולה וון-דר-ליין, ציינה שעל מדינות האיחוד לשקול חובת חיסון כמהלך "מובן וראוי" על רקע כח ההדבקה של האומיקרון.

גם ארצות-הברית צועדת בדרך זו: בנובמבר האחרון הוציא הנשיא ביידן תקנה המחייבת את עובדי מערכת הבריאות להתחסן, וסירוב יוביל לפיטורין. רגולציה מרחיקת לכת זו בוטלה זה עתה על-ידי בית משפט פדרלי, שפסק כי אין לשלטון סמכות לפגוע בזכות הפרט להחליט על גופו, וכי עקרון הפרדת הרשויות מחייב שפגיעה כזו תתקבל בחוק של הקונגרס. זהו פסק-דין חשוב המציב את זכויות הפרט בראש סדר העדיפויות, גם שעה שהקורונה משתוללת, והוא עשוי להנחות גם בישראל.

השאלה מתחדדת לגבי מקומות רבי משתתפים, כמו מוסדות חינוך ובתי חולים. בישראל, פקודת בריאות העם המנדטורית מסמיכה את משרד הבריאות לחייב אזרחים להתחסן נגד מחלה מדבקת המסכנת את בריאות הציבור, ומאפשרת לענוש את הסרבן בקנס ובמאסר. זוהי סמכות מרחיקת לכת. ואולם היא איננה מוחלטת, ומחויבת לעמוד באמות-מידה חוקתיות של סבירות ומידתיות. זכות יסוד היא שהפרט יחליט בעצמו על עצמו, ויוכל לסרב לקבל טיפול רפואי, לרבות חיסון.

יש להתאים את מדיניות החיסונים למצב הכולל

כתמיד, לפנינו שאלה של איזון: בין זכות הפרט לאינטרס הציבורי. זה אינו רק אינטרס ציבורי כללי אלא גם זכותם של הפרטים בחברה להגן על בריאותם מפני הבלתי-מחוסנים המסתובבים בקרבנו ואשר עלולים להדביק גם חלשים וזקנים במחלה הקשה. צריך לזכור שהפגיעה איננה רק בריאותית, אלא יוצרת שרשרת עלויות: עומס על מערכת הבריאות, פגיעה בכושר השתכרות, והכבדה כלכלית על הבריאים. בשפה כלכלית היינו אומרים כי הבלתי-מחוסנים יוצרים השפעות חיצוניות שליליות המקרינות על סביבתם, כמו מפעל מזהם הפולט עשן רעיל ומגביר תחלואה בסרטן. זאת ועוד: מי שאינו מחוסן עשוי להיחשב כטרמפיסט הנהנה מכך שאחרים מתחסנים, בעוד שהוא עצמו אינו מוכן ליטול סיכונים.

קשה להצדיק סרבנות חיסונים. יש החוששים מסיכונים לא ידועים, משום שמדובר בחיסון חדש. יש המתנגדים באופן גורף לחיסונים, ויש שאיבדו אמון במערכות השלטון. ואולם זאת יש לזכור - וזו הנקודה החשובה: ביסוד הסירוב להתחסן עומדת זכותו הלגיטימית של הפרט להחליט אם ומה ייעשה בגופו. שלא כמו בדוגמת המפעל המזהם, כאן לא מדובר בעסק אלא בבני-אדם, ובעצם מושא חייהם - גופם.

דמוקרטיה מחייבת שבמיוחד כאשר אנו ניצבים בפני משבר, נרומם את זכויות הפרט ונכרסם בהן במידה הפחותה ביותר. מה אם כן ניתן לעשות? יש להתאים את מדיניות החיסונים למצב הכולל, מתוך התחשבות בשלושה פרמטרים: רמת התחלואה, היקף החשיפה של הפרט לקהל וטיב הפעילות הנבחנת. רמת התחלואה בישראל היא מניחה את הדעת ומאפשרת לספוג סרבנות חיסונים.

חשיפה של הפרט לקהל מחייבת אמצעי זהירות, כמו ריחוק חברתי ועטיית מסכות. חשוב להבחין בין פעילות שהיא הכרחית כמו עבודה, לבין פעילות הנחשבת מותרות, כמו ביקור בתיאטרון. בעיני, אין לאיים על עובדים סרבני-חיסון בפיטורין, שעה שניתן להעסיקם בתנאים מותאמים כמו עבודה מרחוק ובדיקות קורונה תכופות. אכן, מדיניות חיסונים נכונה צריכה לעולם להתחשב בחלופות שניתן לאמץ כדי להקטין סיכוני הדבקה, כגון מניעת התקהלות המונית במקומות סגורים וכללי ריחוק חברתי בבתי עסק. הטלת חובה להתחסן צריכה להידחק אל תחתית סל הכלים ולהישמר למצבים הקיצוניים ביותר. סרבני החיסונים אמנם מרגיזים אותנו, אך זוהי זכותם.

הכותבת היא שופטת בדימוס, ראשת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, המסלול האקדמי המכללה למינהל