איך חגי הקניות ותקופת הקורונה משפיעים על התרומות?

Giving Tuesday, יום הנתינה הבינלאומי שצוין בחודש שעבר (ב-30.11.21) נוסד כסוג של מחאה שקטה נגד תרבות המסחור והצרכנות המגיעה לשיאה ב-Black Friday ו-Cyber Monday. גם השנה היה גידול בסך התרומות שנאספו ביום זה בעולם, אפילו לנוכח הגידול המשמעותי שהיה בשנה שעברה. בארה"ב, זהו אמנם יום שיא בהצטרפות של תורמים חדשים, אך בכל אחד משלושת הימים האחרונים בשנה , סך הנתינה מתרומות קטנות ובינוניות, גבוה יותר מאשר ב-Giving Tuesday. בעיקר בגלל שזוהי הדקה ה-90 לנצל את הטבת המס לשנה זו.

בישראל יש מיצוי נמוך יחסית של זיכוי ממס בגין תרומה. אולי בשלה העת שגם תורמים ישראלים (יחידים וחברות) ינצלו את הדקה ה-90 כדי להשתמש בהטבת המס שהמדינה מעניקה, לטובת קידום של מה שחשוב להם באמת.

מאז פרוץ הקורונה העולם כולו עבר טלטלה קשה, גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. מדינות רבות נכנסו ויצאו מסגרים, אנשים איבדו את מקור פרנסתם, חלקם זמנית וחלקם עדין מתקשים כלכלית, שלא לדבר על כל אותם אנשים שהמגפה פגעה בהם בריאותית (פיסית ונפשית).

כעת משאנו מתקרבים לסוף 2021 חשוב לנסות להבין האם משבר הקורונה שינה את דפוסי הנתינה שלנו ואם כן, מה ההשלכות של שינויים אלה.

נראה ש" החמלה לנוכח הקטסטרופה" גאתה. בעולם, על פי הערכות שונות התרומות מאנשים פרטיים (שהן חלק הארי בתרומות לארגונים חברתיים) לא פחתו בצל המשבר. בארה"ב למשל , הן גדלו ב-2.2% בהשוואה ל-2019, ובאנגליה המגמה דומה. לעומת זאת, על אף הצורך הגובר במתנדבים (לסיוע לקשישים, לחולים, לאנשים עם מוגבלויות וכו'), בגלל אילוצי הריחוק החברתי, היקף ההתנדבות במהלך 2020 קטן בהשוואה לשנים קודמות. גם בישראל, מסקר אודות דפוסי תרומה שבועיים עולה שהנטייה לתרום והתרומה הממוצעת לארגונים חברתיים נותרו יציבות בשנת 2020 בהשוואה לשנת 2019 (וזאת בשונה מירידה בהתנדבות).

יחד עם זאת, יש שינוי משמעותי ביעדי התרומה . יתכן שלנוכח האוירה הטוטאלית של משבר הקורונה, עיקר התרומות הוסטו לקמפיינים שהוקדשו לטיפול באספקטים שונים של המגפה.

בישראל , הציבור דיווח על גידול משמעותי בתרומות לארגונים המעניקים "צרכים בסיסיים" (רווחה), לעומת קיטון בתרומות לארגוני דת, בריאות וחינוך. זהו שינוי גורף, החוצה מאפיינים סוציו דמוגרפיים (לאום, מגדר, השכלה, הכנסה ודתיות). מגמה דומה נמצאה גם בניתוח תרומות מקוונות בישראל .

השינויים ביעדי התרומה מצביעים על תגובת הציבור למשבר. יתכן שבעתיו של משבר בריאותי כה משמעותי, הייתה הנחה ש"המדינה" תדאג לארגוני הבריאות ולכן הם זקוקים פחות לתרומות הציבור. ולעומת זאת, יתכן והתחושה שהמשבר יצר מצוקה עצומה בקרב אוכלוסיות הנתמכות על ידי ארגוני רווחה, הוביל להתגייסות מיידית להגדלת התרומות לארגונים אלה. כמובן שגם לארגונים עצמם יש חלק במגמות הללו, בהשקת קמפיינים העוסקים בצרכים דחופים שהתעוררו כתוצאה מהמגפה.

מה ההשלכות של המגמה?

הרבה ארגוני קטנים ובינוניים המוקדשים לסוגיות חברתיות וסביבתיות, שאינן בהכרח קשורות ישירות לקורונה (ארגונים למען שוויון, מיעוטים, איכות הסביבה, בעלי חיים, קידום השכלה במדינות עולם שלישי וכו') חוו מכה אנושה. למשל, בארה"ב לקראת סוף 2020 היה שיא בארגונים שהפסיקו לגייס כספים מסיבות שונות.

מהשנה האחרונה למדנו שהחברה האזרחית בישראל - תורמים וארגונים חברתיים - יכולה לשנות סדרי עדיפויות לנוכח משבר. השאלה היא מהם סדרי העדיפות שלנו בימים אלה של "שגרת מגפה"? זה הזמן לבדוק האם אנחנו תומכים במה שחשוב לנו באמת.

חשוב להזכיר שתרומות לארגונים חברתיים הם כלי של החברה הדמוקרטית, המאפשר לכל אדם להשמיע קול ולחזק את העשייה היקרה לליבו והמשמעותית בעיניו - בין אם היא חינוך בפריפריה, ניקוי חופים, טיפוח מוזיקאים או עידוד יזמות עסקית. זאת, גם באופן ישיר באמצעות התמיכה הכספית בארגונים הללו. אך גם באופן עקיף על ידי ניתוב כספי ציבור - שכן, החברה האזרחית מקבלת משאבים ציבוריים מהמדינה בדמות פטור ממס הכנסה, והטבות מס לתורמים.

למעשה, ניתוב המשאבים הציבוריים הללו נתון בידי הציבור כולו, באמצעות צירוף אינספור ההחלטות הפרטיות של תורמים באילו מטרות לתמוך. ולמי שתוהה "מה כבר ישנו כמה עשרות או מאות השקלים שאני אתרום?" רק נאמר שמספר התרומות המקוונות (שרובן המכריע הן מתחת ל-500 שקל), הוא המשמעותי ביותר בהסבר הבדלים בין עמותות.

פרופ' דנית עין-גר היא חברת סגל הפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב.; ד"ר אסנת חזן , מנהלת מעבדת הנתונים במכון למשפט ופילנתרופיה בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב