גרעיני שליטה באחזקות ריאליות ופיננסיות – חשש לניגוד עיניינים ידוע מראש

בטורו בגלובס מה-3.12 טוען פרופסור אפרים צדקה שחברות עם גרעין שליטה עדיפות מחברות בעלות מבוזרת, במיוחד במגזר שמנהל כסף ציבורי, כלומר בנקים וחברות ביטוח. לצערי, הנתונים והטיעונים שמביא פרופסור צדקה הם לטעמי מגמתיים וכוללים חצאי אמיתות.

אין זו הפעם הראשונה שפרופ' צדקה טוען טיעונים שאינם מתיישבים לדעתי עם המציאות. לפני כעשור פרסם צדקה מחקר, שמומן על ידי קונצרן איי.די.בי של נוחי דנקנר, על "היעדרה של ריכוזיות עודפת במשק", דבר שכיום ידוע כטעות. את הטור הנוכחי של צדקה שתומך בהשתלטות חברת אלרוב על "כלל ביטוח", לא צריך לחכות עשור כדי להעלות טענות שיפריכו אותו.

פרופסור צדקה טוען ש"לחברות עם גרעין שליטה יש בעלים עם איתנות פיננסים, החייב לפעול על פי עקרונות של ממשל תאגידי מודרני ובפיקוח הדוק של הרשויות, בניגוד למנהלים שולטים שמנהלים כסף זר". הוא מדבר על "גרעיני שליטה" ועל כמה חברות עם "גרעיני שליטה" צומחות מהר. אבל ביננו, השימוש במונח גרעין שליטה עלול לבלבל את הקורא. הסיבה להצלחה של חברות היא לא גרעין שליטה אלה מינויים מקצועיים ותמריצים נכונים שגורמים להחלטות טובות. גרעין שליטה יכול למנות מנהלים מקצועיים, אבל הוא יכול גם לא. ובמקרה הנוכחי לצערי, פרופסור צדקה משתמש בטיעון שעלול לגרום לתמריצים מעוותים. כדי להבין מדוע, צריך לחזור ל 1956.

ב-1956 ארצות הברית חוקקה את חוק האחזקות הבנקאיות (The Bank Holding Company Act) שנחשב באותה תקופה מהפכני, וכיום נהפך לאבן היסוד בכל כלכלה מערבית מתפקדת. החוק מפריד בין תאגידים ריאליים (חברות נדל"ן, מפעלים ושאר עסקים שמוכרים מוצרים פיזיים) לתאגידים פיננסיים (בנקים, חברות ביטוח, חברות פנסיה וכו'). הסיבה - החיבור של השניים יוצר ניגוד עניינים מובנה - הפיתוי להשתמש בכספי הציבור - פנסיה, פקדונות וביטוחים על מנת לממן עסקים שבבעלות תאגיד הריאלי. הדבר מוביל ליצירת מונופולים, ניגודי עניינים, ובסוף לפחות תחרות, פחות חדשנות ופחות צמיחה.

בעשור האחרון, ישראל הבינה את מה שארה"ב הבינה כבר לפני חצי מאה. הוועדה להגברת התחרותיות במשק ("ועדת הריכוזיות") הובילה ב-2012 לקביעה חד משמעית שצריך לבצע הפרדה בין תאגידים ריאליים ופיננסיים גם בישראל. מדובר בעסקים שהם גדולים מכדי ליפול ובעסקים שהמדינה מחייבת את האזרחים להעביר להם הון עתק כל חודש שכן אנחנו מחויבים להפקיד את המשכורת שלנו בבנקים ולחסוך את הפנסיה שלנו בגופים מוסדיים בישראל. בקיצור - אלו עסקים שחייבים להתנהל לפי כישורים מקצועיים ביותר, וללא ניגוד עניינים. ההחלטה הזאת של ועדת הריכוזיות הינה אחת מאבני הדרך החשובות להפיכתו של המשק הישראלי למשק משגשג. השיקולים של חברת "כלל ביטוח" באילו חברות נדל"ן להשקיע את כספי הציבור, צריכים להיות מוטים אך ורק משיקולי תשואה, ולא קשורים לשאלה מי הם המתחרים של חברת אלרוב.

צדקה ממשיך ועלול לבלבל את הקורא על ידי טענה שהסיבה למשבר הבנקים ב-1983 הוא ש"הבנקים הגדולים שעסקו בוויסות נשלטו על ידי מנהלים". אני חולק על טענה זו, שלא ברור מדוע פרופסור לכלכלה אפילו מעלה אותה. משבר הבנקים, המשבר הגדול ביותר שפקד את המשק, נבע מניהול כושל, כאשר הבעלות הייתה בידי גופים כגון אוצר התיישבות היהודים, תנועת מזרחי וחברת העובדים. גופים בעל יכולת ניהול עסקית גרועה. בנוסף, לבנק דיסקונט שהריץ מניות היה גרעין שליטה - משפחת רקנאטי. המשבר נבע מפיקוח לא אפקטיבי על הבנקים שנבע מרגולטורים שלא עשו את תפקידם נאמנה.

צדקה גם טועה לטעמי כשהוא טוען שהמשבר הפיננסי של 2008-2009 נבע מ"חברות ענק, בעיקר אמריקאיות, ללא גרעין שליטה שהשמידו ערך לציבור". אבל במציאות, אחת הסיבות העיקריות למשבר של 2008-2009 הוא הכרסום השיטתי ברגולציה הבנקאית שקרתה בארה"ב בתקופה שלפני 2008. כרסום שאפשר את ההתפתחות של בועת נדל"ן שמתודלקת על ידי תאגידים פיננסים שמעניקים אשראי זול לרכישת נדלן תוך ניגוד עיניינים וחוסר רגולציה.

ואם מה שאני מתאר נשמע לכם מוכר, זה כי זה בדיוק מה שוועדת הריכוזיות בישראל באה למנוע. ההשתלטות של חברת אלרוב על "כלל ביטוח" עלולה לגרום להשקעה גרועה של כספי החוסכים של "כלל ביטוח" ולעיוותי שוק, תוך ניגוד עיניניים, של מנהלים שמונעים משיקולים נוספים לשיקולים מקצועיים, ועלולה להוביל לבעיות שיזכירו את ארה"ב לפני 2008.

הכותב הוא בוגר MBA בוורטון עם התמחות בפיננסים. כיום מנהל בחברת Alvarez & Marsal, חברה גלובלית שמתעסקת בארגון מחדש והבראה של עסקים