הממשלה ודרוזים: דמי השתיקה הגבוהים ביותר במאה הנוכחית

לאחרונה אישרה הממשלה תוכנית להעצמת הכפרים הדרוזיים בהיקף של כשלושה מיליארד שקל.

אני באופן אישי ובוודאי כמי ששימש בעבר כראש מועצה וכיו"ר פורם ראשי הרשויות הדרוזיות - מברך על כל תוכנית שלצידה העברת כספים לישובים הדרוזיים לשם סגירת פערים והעצמת הישובים.

אלא שהפעם אני לא ממהר לברך, ויש לי הרבה ביקורת על התוכנית הנוכחית, והיא נועדה בעיניי אך ורק לחיזוק עסקנות פוליטית והחמור מכך היא עלולה לשמש כמעין דמי שתיקה , ואפרט בהמשך.

התוכנית הזאת לא נערכה כיאות, לא קדם לה עבודת שטח מקצועית, ולא נערך סקר צרכים של העדה ולא קדם לה עבודת מחקר לגבי צורכי העדה ל-20 שנים הבאות וכיצד הכספים שיושקעו ובהנחה שיושקעו יוכלו ליצור תשתית חינוכית. תכנונית מערכתית להבטחת עתיד טוב יותר לעדה.

מהרגע שחבר הכנסת מנסור עבאס דרש תוכנית מקיפה לחברה הערבית בהיקף של כ- 30 מיליארד שקל, הרגיש חבר הכנסת הדרוזי הבכיר ממפלגת ישראל ביתנו, השר במשרד האוצר ,חמד עמאר, כי הוא חייב להראות הישג די דומה לדרוזים, והדבר הסתייע בידו, מפני ששר האוצר הינו פטרונו הפוליטי ואילו חבר הכנסת מנסור עבאס היה מוכן שיופרש סכום של כשלושה מיליארד מתוכניתו לטובת הדרוזים, ובנוסף הוא נהג בקולגיאליות ונתן לאנשי ישראל ביתנו לגזור קופון על גבי התוכנית. הגם שקהל היעד שלו איננו מתנגש עם קהל היעד של ישראל ביתנו.

בנסיבות אלה נולדה בן לילה תוכנית להעצמת הכפרים הדרוזיים, אלא מה שהכפרים הדרוזים אינם ערוכים לקלוט תוכנית בהיקף כזה, מפני שאין לרשויות הדרוזיות קרקע זמינה, ואין תכנון זמין ואין תוכניות זמינות, כך שבסופו של יום, הכסף הזה יישאר על הנייר ולא ינוצל ברובו.

הכסף היחיד שינוצל ילך למטרות נקודתיות ויחולק על בסיס בלתי מקצועי, ויחולק למקורבים שמפלגת ישראל ביתנו חפצה בעיקרם.

הדבר החמור יותר בסיפור הזה הינו שהתוכנית הווירטואלית הזאת, תהווה דמי שתיקה, ותסיח את הדעת מהדרישה של הדרוזים מליברמן לבטל את חוק קמיניץ, ותיקון חוק הלאום ,שתי הבטחות בחירות לדרוזים שבזכותם קיבל אלפי קולות מהדרוזים.

כידוע שני החוקים הנ"ל, הינם שני חוקים אשר גרמו לקרע עמוק בין העדה הדרוזית ולמדינת ישראל, והדרוזים חשו נבגדים בעקבות החקיקה האמורה שהצטיירה כמכוונת נגד העדה הדרוזית והתכוונו לפגוע בעדה ובמעמדה. בניגוד למצופה מהמדינה, לאור תרומתה הבלתי מסויגת ובלתי מותנית של העדה למדינה.

חוק קמיניץ הפך מחצית מהצעירים הדרוזיים כעבריינים בעל כורחם, ומשית עליהם קנסות בהיקף של עשרות אלפים ולעיתים מאות אלפים רק משום שהם בנו בית על אדמתם, אולם בהיעדר היתר, משום שגופי התכנון זנחו את עניין התכנון בישובים הדרוזיים במשך עשרות שנים.

ואילו חוק הלאום הנחית על בני העדה מכה קשה והפך אותם לנתינים בארצם, ופגע קשות בברית שנכרתה בין העדה למדינה במשך שנים ארוכות. אני הייתי מעדיף מילוי שתי ההבטחות הנ"ל על פני תוכנית פופוליסטית, שאיננה ישימה, ולא תתרום לדרוזים מאומה.

הכותב הוא ראש מועצת חורפיש, לשעבר יו"ר פורום הרשויות הדרוזיות