חיסול הירושה הפוליטית גרוע מביצוע החלטה רעה

אגרת הגודש לרכבים הנכנסים לגוש דן נחשבת, לגמרי בצדק, לאחת ההחלטות הדרמטיות ביותר בחוק ההסדרים שאושר בנובמבר האחרון. מוצדק או לא? זו לא השאלה. הפור כבר נפל, אלא שבסופו של דבר, הפוליטיקאים שלנו החליטו שכל הדרמה הזו תחכה למרץ 2025 (עם אפשרות הארכה בשנה נוספת, באישור שרי האוצר והתחבורה). מה יקרה עד אז? תרגישו חופשי להמר: או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות. או שהממשלה תתחלף (האופוזיציה כבר הכריזה כצפוי שהאגרה רעה ומדובר במיסוי מיותר), או שתמצא הדרך להגיד ש"הציבור אינו מוכן" (כי מי רוצה כותרות על כניסת המס החדש רגע לפני בחירות. ואנחנו תמיד נמצאים רגע לפני בחירות אופציונליות).

אבל אגרת הגודש היא רק דוגמה. הצצה קטנה לעבר העתיד הלא רחוק, שישחזר את מה שקרה פעם אחר פעם. עוד ועוד החלטות ממשלה מפוארות וטעונות, שהסתכלו מעט מעבר לקצה האף - הקמת שדה תעופה בינלאומי ברמת דוד, או הצבת רכבל אל הכותל ועוד - בוטלו בהחלטת שר חדש. מותר בהחלט להתווכח האם ההחלטות הללו היו במקומן, אבל מוכרחים להסכים שהנזק באי קיום החלטה ממשלתית ובחוסר היכולת לסיים את הדיונים האינסופיים הללו היא רעה ומזיקה שבעתיים.

קחו למשל את משבר הדיור. מי שמאשים את היזמים והקבלנים רודפי הבצע, צריך להיכנס רגע לנעליים שלהם. כמעט לא עובר שבוע שבו אין שינויים בהחלטה ממשלתית או עירונית בנוגע לסוגיות קריטיות כמו היקף התכנון, גובה המס, שיעור ההיטלים, הסבסוד למחוסרי דירה ועוד. יש כבר החלטה רשמית וחתומה של השר הנוכחי או של ראש העיר? לא בטוח שהיא תשרוד אפילו קדנציה. ואם בכל פרויקט מוכרחים להכניס לאקסל ההוצאות לפחות 20% "בצ"מ" - בלתי צפוי מראש, מי לא מבין שכל הטוב הזה מתגלגל על האזרח הקטן?

דוד בן גוריון תכנן בשעתו מדינה עשרות שנים קדימה, רק בגלל שהוא העריך (בטעות) שיוכל למשול לנצח ורק בגלל שהוא לא קיבל מורשת שהוא היה צריך להרוס ולבנות בצלמו מחדש. רק שמאז, אנחנו מקבלים פוליטיקאים שחצי מהזמן שורפים את כל המקלות שקיבלו מהשר הקודם, ובחצי השני הם מנסים להצמיח מקל חדש - שישרוף השר הבא.

גם אנחנו אשמים - הציבור, התקשורת והפוליטיקאים. כולנו התאהבנו בהכרזות חדשות, בדיונים על רפורמות ענקיות "על הנייר" (כולל חיסול רפורמות עבר), בזמן שהשר אמור להתעסק בעיקר ביישום ההחלטות שכבר התקבלו בעבר. ביום שנעריך פוליטיקאי שיהיה עסוק בהגשמת החזון והדרך שלו או של השר הקודם, במקום להפריח סיסמאות וחזון חדשים, יהיה סיכוי להקים פה פרויקטים שדורשים מעט יותר מארבע שנים (לכל היותר) של חיי ממשלה.