הקריאות לפסול את עדותו של חפץ: להחזיר למרכז ההליך הפלילי את החתירה לבירור האמת

בעקבות השיח הציבורי שהתעורר לשמע עדותו של ניר חפץ, ותיאור הלחץ הכבד שהופעל עליו בעת חקירתו, שמלווה לא אחת בקריאה לפסול את עדותו מעיקרה בשל האמצעים הדרקוניים שהופעלו עליו, יש טעם להידרש לפסק הדין שניתן לאחרונה בערעור שהגיש דניאל נחמני שהורשע באונס אכזרי ורצח של נועה אייל ז"ל לפני למעלה מ-20 שנה.

בפסק הדין - הדוחה את הערעור על כל חלקיו - מותחים השופטים ביקורת על השימוש המופרז שעושים נאשמים וסנגוריהם בשנים האחרונות בטענת ה"הגנה מן הצדק". זו טענה שמתבססת על סעיף בחוק סדר הדין הפלילי שנחקק לפני כ-15 שנה, ומוסיף לרשימת הטענות המקדמיות טענה שלפיה "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" מנוגדת לחוק. חידושו החשוב של המחוקק בנוסחו של הסעיף הוא בכך שהוא מכיר בטענה מקדמית הנוקטת ב"מושגי שסתום" רחבים ועמומים כמו "צדק" ו"הגינות משפטית".

השופט עמית, שכתב את פסק הדין בעניינו של דניאל נחמני, אומר כי טענות המערער במסגרת של הגנה מן הצדק אינן אלא ניסיון להכניס את הספק הסביר "מהדלת האחורית", ואין לכך מקום, שכן, סעד של הגנה מן הצדק אינו "פרס ניחומים" למי שלא עלה בידו לעורר ספק סביר בדבר אשמתו, ובוודאי במקרה של הרוצח של נועה אייל ז"ל שאף לא התיימר לטעון כי הוא חף מפשע.

ההלכה הפסוקה בעניין זה עברה התפתחות מנכונות להכיר בטענת ההגנה מן הצדק רק בנסיבות חריגות מאד ויוצאות דופן, כאשר יש בהתנהגות הרשות הציבורית משום "התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה", עד להפיכת הטענה לאחת המרכזיות בניסיונם של נאשמים לפסול ראיות ועדויות מפלילות בטענה שהושגו, ממש כפי שטוענים סנגוריו של נתניהו, בדרך פסולה ו"שערורייתית".

טענת ההגנה מן הצדק, ביסודה, היא טענת מסגרת רחבה, מעין "סעיף סל" הכוללת מכלול רחב של נסיבות. סמכותו של בית המשפט לבטל כתב אישום או לתקנו בגין "סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" נותנת בידיו כוח רב ויכולת למלא את המסגרת הריקה בתוכן ממשי.

אין כל דמיון בין טענה זו לטענות מקדמיות ממוקדות ופרטיקולריות כמו חוסר סמכות, זיכוי קודם או הרשעה קודמת, חסינות, התיישנות, חנינה ועוד. המקרה של דניאל נחמני מדגים, כך לדברי השופטים בערעור, שהמוסד של "הגנה מן הצדק" חרג ממידותיו הראויות ונראה כי הטענה מועלית כ"מצוות עורכי דין מלומדה" כמעט בכל הליך פלילי, בין אם מדובר בעבירה קלה ושכיחה ובין אם מדובר בעבירה קשה ונדירה. לטענת השופט עמית מדובר בעיוות שנוצר בשנים האחרונות בהליך הפלילי, עיוות שמקורו בעליית קרנה של ההגנה מן הצדק על חשבון הסתמכות על ראיות מוצקות.

בפסק הדין המקיף בעניינו של נחמני, הודגש כי בחינת ה"צדק" במסגרת ה"הגנה מן הצדק" אסור שתיעשה באספקלריה של הנאשם בלבד, אלא גם תוך התחשבות בצדק מנקודת מבטם של נפגעי העבירה, של הערכים שהופרו ושל האינטרס הציבורי.

משיח של ראיות לשיח של זכויות

אין ספק שבתקופה האחרונה, וביתר שאת במשפטו של נתניהו, עובר ההליך הפלילי משיח של ראיות לשיח של זכויות. בימים עברו, המשפט הפלילי התמקד בעבודה המייגעת והאפורה של בחינת כל ראיה לגופה, קבילותה, משקלה והצטברותה למכלול של ראיות, והכל על מנת לממש את תכלית כל התכליות של המשפט - חקר האמת. דומה כי המקום של ה"ראיות" הולך ונזנח לטובת טענות לפגמים כאלה ואחרים בהליך החקירה ובהליכי התביעה, טענות לאי חוקיות של מעשה זה או אחר במהלך החיפוש, תפיסה, חקירה, ועוד.

טענות כאלה מסיטות את ההליך הפלילי מדרך המלך ומהתכלית של חקר האמת, וגורמות לו להסתרבל ולהתארך יותר ויותר, ולמעשה מביאות להיפוך תפקידים: הנאשם קם מכיסאו והופך לקטגור, והמאשימה (התביעה והפרקליטות), אמורה מכאן ואילך להתגונן ולהוכיח כי פעלה כחוק.

מבלי להמעיט בתרומת שיח הזכויות להליך הפלילי ולזכויות הנאשם, נראה כי הגיעה העת שההליך הפלילי שהלך והסתרבל ישיל מעליו משקולות שנוספו לו בשנים האחרונות, ויחזור ויעמיד במרכז הבמה את החתירה לבירור האמת העובדתית.

במרבית ההליכים הפליליים בהם נעשה שימוש בטענת ההגנה מן הצדק הסתבר כי היא אינה אלא כסות להיעדר טענות של ממש לגופם של דברים. הניסיון מלמד כי רק במקרים מעטים וחריגים השימוש בשיח הזכויות הוא מוצדק. במרבית המקרים שימוש חסר בסיס מוצק ומובהק בטענה של "הגנה מן הצדק", אינו פועל לטובת התכלית לשמה נוצר - הגנת על זכויות האדם במסגרת ההליך הפלילי.

הכותבת מייצגת נפגעי עבירות המתה מטעם הסיוע המשפטי - תוכנית סנ"ה