הבדידות וחוסר האונים התגברו והמתבגרים משלמים את המחיר

נזקי הקורונה משתקפים בעוצמה רבה ומפחידה במערכת החינוך - וליתר דיוק בהתנהגויות ובחוויות התלמידים בשלל הגילאים.

מקרה האונס וההטרדות המיניות שביצע נער בכתה י' בתל אביב, היכו בנו כמו פטיש על הראש. אולם במחשבה צלולה יותר, הכתובת הרי הייתה על הקיר. תלמידי חטיבת הביניים, כמו גם תלמידי י', לא זכו להגיע לביה"ס במהלך 2020 ומחצית 2021. הללו נזנחו, נשכחו והופקרו לנפשם הפגועה והמבולבלת. דווקא בגיל הקריטי של עיצוב הזהות האישית והמינית, לא הייתה יד מכוונת, תומכת או מחנכת שתסייע בעדם להתעצב באופן בריא ותקין.

התפתחות מינית נורמטיבית מחייבת שיח תרבותי וחיובי בנושא, עליו צריכים להיות מופקדים יועצים ומחנכים במערכת החינוך.

ואולם התלמידים הללו נותרו מאחור וניזונו ממסכים וסרטים, סביר להניח אלימים ואף מחליאים, שבאו לידי ביטוי בשיח מתבהם ברשתות החברתיות שגם עליהן אין פיקוח. גם המתחים ששררו בבתים רבים ובאינספור משפחות נורמטיביות ו"לא נורמטיביות", תרמו את חלקם לתחושת המצוקה, התסכול והמירמור.

תחושה שהכל מותר

הלגיטימציה להשתמש בזום ובמסכים על מנת לתקשר ולהישאר במסגרות חברתיות, אפשרה את התחושה שהכל מותר מאחורי המסך. מאווים כמוסים שבעבר לא באו לידי מימוש וביטוי חיצוני קבלו הכשר להוצאתם לאור. אל מול המקלדת ומאחורי המסך, נראה כי הם מוגנים והגבולות הוסרו.

ע"פ נתוני מרכזי הסיוע, משרד החינוך הפנה בשנת 2020, 4,652 מקרים של חשד לפגיעה מינית לשירות הפסיכולוגי. חתך הגילאים הראה ששני שליש מהמקרים הינם קטינים. כאן המקום לציין את ההחלטה הגרועה וההזויה לצמצם את מספר התקנים של פסיכולוגים עקב בעיות תקציב. על מקרי האלימות והשיימינג אין נתונים ועל כל החוליים הללו אין יד מכוונת או מענה.

חינוך מיני לילדים ובני נוער הוא קריטי עבור יצירת תרבות מינית בריאה והפחתת דיכאונות בקרב בני נוער. ההתפתחות המינית של אדם היא תהליך ארוך המתחיל בינקות ונמשך בכל שלבי ההתבגרות.

המחקרים על מיניות בגילאים צעירים מועטים מאוד, אך גם במשרד החינוך יודעים שילדים חשופים לפורנו כבר בגיל 9, כשם שעישון גם הוא קיים בגילאים צעירים מאוד. נתונים אלו נכונים לימים של טרום הקורונה והם גברו עוד יותר בתקופת הקורונה כשתלמידים חשו בדידות, ריחוק חברתי, לחץ משפחתי ואפילו חששות מפני עתיד לא ידוע.

תחושה של "סוף העולם" ניחתה על כולנו אך ככל שהדבר נוגע לצעירים, הללו הגיבו לעיתים בהתנהגות חסרת גבולות ומעצורים, כי "אין מחר". לא בכדי רמת האלימות על כל "גווניה" עלתה לאין ערוך לעומת ימים כתיקונם. תקופה רווית מתחים עם המון סימני שאלה ללא תשובה, חוסר ודאות וחוסר אונים, מביאה עימה התפרצויות והתנהגויות שאינן נורמטיביות. ובאין מבוגר אחראי ואף לא הורה אשר יהיה קשוב, מרגיע ומתעל את החרדה והתסכול, אנו נחשפים לאלימות מתפרצת על סוגיה השונים.

חסר עצום בחינוך מיני

לא בכדי התגייסה קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת רייכמן ולקחה על עצמה לאתר בעיות בקרב בני נוער במערכת החינוך (במסגרת פרויקט "ממשלת צללים") והצביעה על חסר עצום בתוכניות לחינוך מיני אפקטיבי ומותאם לכל שלבי הגיל. לדידם נכון יהיה לגייס צעירים ומשפיעני רשת ולהכשירם להוראת והנחיית הנושא מנקודת מבט חיובית, המציגה את המיניות של המתבגרים כנורמטיבית, ללא מסרים של פחד או אשמה וכל זאת תוך הסרת הטאבו והמבוכה הכרוכים בשיח על מיניות. נכון יהיה לנתק תוכנית זו מתוכניות בעלות קונוטציה שלילית ומאיימת כגון אלימות, שימוש בסמים ואלכוהול ואף הימורים.

לצד חינוך מיני בריא ונכון, יש לחנך לגלישה בטוחה ולשוויון מגדרי. ואם בשוויון מגדרי עסקינן, אחד הכלים הנתפשים בעיניי כאפקטיביים וחשובים ביותר זה "העצמה נשית".

חשוב להדגיש שהפניית הזרקור למשרד החינוך אינה מסירה אחריות מההורים ובני המשפחה. ערכים של מוסר וכבוד האדם מחייבים כל בית בישראל וכשאין הדבר כך אנו פוגשים באותם אירועים מזעזעים של אונס ואלימות.

בבית בריא קשוב ומעצים, יגדלו ילדים המודעים לזכויות וכבוד האחר/ת, כמו גם לזכויותיהם שלהם ולשוויון בין בני אדם באשר הם. ובמדינה בה תהיה נוכחות מסיבית של נשים בעמדות בכירות ומשפיעות, ייעלם גם המושג - "המין החלש".

זו העת לחשבון נפש נוקב, שלנו כפרטים ושלנו כחברה.

הכותבת היא מנכ"לית משרד החינוך לשעבר