הכרייה המחתרתית של מטבעות קריפטו בסין שורדת למרות איסור הממשלה

בחודש מאי השנה הכריזה הממשלה הסינית מלחמה כנגד המטבעות הדיגיטליים, לא רק נגד השימוש והמסחר בהם, אלא גם נגד תעשיית הכרייה שלהם. עד אז, החזיקו הסינים בכ-65% עד 75% משוק הכרייה העולמי - היום מדובר כבר ב-20%, לפי הערכות. המומחים נותנים כמה סיבות עיקריות שמסבירות את המאבק העיקש של השלטון נגד תעשיית הקריפטו ששגשגה כל כך בסין, מאבק שהוליד תעשייה מחתרתית של כריית מטבעות דיגיטליים.

ראשית, סין מתמודדת עם המחסור החמור ביותר באנרגיה מזה עשור, מה שמשפיע כמובן על אספקת החשמל ברחבי המדינה - משאב חיוני בתהליך כריית הקריפטו. בנוסף, בייג'ין הבהירה שכריית הקריפטו נוגדת לחלוטין את יעדי האקלים שהציבה לעצמה, בראשם אפס פליטות פחמן עד שנת 2060.

סיבה נוספת שמוצאים המומחים היא התוכנית של ממשלת סין להציג בקרוב את היואן הדיגיטלי. סין כבר בוחנת מזה זמן מה את האפשרות של מטבע לאומי דיגיטלי שינפיק הבנק המרכזי, כדי להעניק לממשלה המקומית כוח רב יותר, שיעקוב אחרי השימוש בו בזמן אמת.

יהיו הסיבות אשר יהיו להתנגדות של הממשלה הסינית לשוק הקריפטו, התוצאות ברורות - אחרי ההגבלות שהטילה על כרייה בחודש מאי, ואחרי שהוכפלו האיסורים בספטמבר ושוב בנובמבר, ההערכה הרשמית, לפי אנליסטים של אוניברסיטת קיימברידג', היא שהנתח הנוכחי של סין בתעשיית הכרייה עומד על אפס. לעומת זאת, ניתוחים מקבילים של מקורות אחרים, מצביעים על כך שכריית הקריפטו בסין חיה וקיימת. בדו"ח מחודש נובמבר, של קבוצת מחקר סינית, נרשמה ההערכה שגם כיום יש בסין למעלה מ-100 אלף כתובות IP פעילות של כרייה על בסיס יומי. מתוך כך, מניחים המומחים כי עד 20% מרשת הכרייה העולמית נותרו עדיין בסין. זה כמובן הרבה פחות מהשיא של כ-65% עד 75% מהשוק העולמי, אבל הרבה יותר מההערכה של אוניברסיטת קיימברידג'.

מי שנשאר לכרות קריפטו בסין הם דווקא השחקנים הקטנים של השוק. השחקנים הגדולים, אלה שיש להם את הקשרים הנכונים בחו"ל ומזומנים פנויים, היגרו מסין לארצות אחרות. רבים מהם העתיקו את הפעילות שלהם לקזחסטן, לארצות הברית, וליעדים בינלאומיים נוספים, שהציעו שפע חשמל בעלות נמוכה, ושאר תנאי כרייה נוחים. לעומתם, הכורים הקטנים יותר, אלה שיש להם פחות כסף ופחות קשרים בינלאומיים, התקשו להסתלק מסין - גם בגלל הגבלות הטיסות והשיבושים בשרשרת האספקה, בתוך ימי הקורונה ומלחמות הסחר בין סין לארצות הברית. אלה פשוט ירדו למחתרת, ומצאו פתרונות יצירתיים כדי להמשיך בפעילות ולהישאר מתחת לרדאר. חלקם חילקו את פעולות הכרייה שלהם למספר מיקומים בפרישה רחבה, כדי לא לבלוט עם צריכת חשמל קיצונית במוקד אחד; אחרים התחברו למקורות חשמל קטנים ומקומיים, כמו סכרים זעירים באזורים כפריים שאינם מחוברים לרשת החשמל הראשית, כדי לחמוק מפיקוח.

אבל למרות הצעדים הללו ואחרים, שמאפשרים ככל הניתן להסתיר את פעילותם של הכורים, הם אינם חסינים לחלוטין לגילוי. צ'יינה טלקום, למשל, אחת מחברות התקשורת הגדולות בסין, משמשת כמשטרת הכורים במדינה, על ידי מעקב אחר שימוש חשוד בחשמל. כאשר מזוהה פעילות חשודה, מפנה החברה את תשומת הלב של הממשלה לכך, ומשם עובר המידע למחוז או לעיר שבה זוהתה כרייה חשודה, להמשך חקירה ואכיפה.

הממשלה הסינית לא מקלה ראש במלחמה שהכריזה על תעשיית הקריפטו. בחלק מהמחוזות, אפילו באזורים מרוחקים כמו במונגוליה הפנימית, למשל, ציוותה הוועדה המרכזית של סין לפיקוח ומשמעת, כלב השמירה של המדינה נגד שחיתות, על הפקידים המקומיים לבצע בדיקות ציות עצמיות משלהם, כמו בדיקת כתובות IP לפעילות כרייה בלתי חוקית, פשיטה על מכרות קריפטו ומעצר וגירוש של חברי מפלגה החשודים בהשתתפות בתוכניות כריית קריפטו.

אבל נדמה שהמחיר שווה את זה עבור הכורים הקטנים: "אלו בעצם מדפסות כסף", הסביר כורה אחד, "זאת הסיבה האמתית שהרבה כורים לא נכנעו ולא מכרו את הציוד שלהם".