כמעט 14 חודשים לאחר שהתחילה, מלחמת האזרחים של אתיופיה חוזרת לנקודת ההתחלה, חוץ מזה שבינתיים נהרגו בה אלפים, אולי רבבות, ותשעה מיליון נעקרו מבתיהם ועומדים בסכנת רעב.
כמו בשבוע הראשון של נובמבר 2020, צבא הממשלה עומד בשערי חבל טיגראיי, ומאיים לפלוש. כמו בשבוע ההוא, הממשלה בטוחה בניצחונה, והטיגריאנים עומדים לא רק בסכנת תבוסה, אלא אולי בסכנת חיסול פיזי.
המלחמה, שהתחילה בשולי התעניינותו הטבעית של העולם החיצון, מציינת את יום הולדתה הראשון בשדרוג ניכר של התעניינות אזורית ובינלאומית. גורמים חיצוניים מעורבים בה, והיא שולחת מסר דרמטי לכל המעוניינים: המנוצחים במלחמה קונבנציונלית-רק-למחצה יכולים להפוך את הגלגל ולנצח בעזרת קומץ כטמ"מים - כלי טיס מאוישים מרחוק.
התהפוכות במלחמה הזו היו עוצרות נשימה. הממשלה באדיס אבבה התחילה אותה כדי להפיל את ההנהגה האוטונומית של טיגראיי, בצפון אתיופיה, לאורך גבולות סודאן ואריתריאה. זו הייתה נקמת דם לכל דבר. ראש הממשלה המרכזית, אבי אחמד, השייך לקבוצה האתנית הגדולה ביותר באתיופיה, האורומו, גמר אומר לחסל ארגון פוליטי וצבאי של מיעוט קטן, אשר שלט באתיופיה ביד קשה במשך רבע מאה.
הבטיח לציבור "התחלה חדשה"
הטיגריאנים אמנם נחלו תחילה מפלה, איבדו את השליטה בעריהם, ונדחקו אל ההרים ואל המערות. אבל הם ותיקי מלחמה מנוסים. התנהגות צבא הממשלה כלפי אזרחים ליכדה את שורותיהם, וחזית השחרור הטיגריאנית (TPLF) יצאה למתקפת נגד.
חצי שנה אחר כך היא גירשה את צבא הממשלה מרוב חלקי טיגראיי. באמצע הקיץ היא התחילה מתקפה רחבה בשני חבלים שכנים, אמהרה ועפר. התקדמות כוחותיה הייתה כה מהירה, וצבא הממשלה היה כה נרפה, עד שהתעורר הרושם כי הם יגיעו לאדיס אבבה.
הטיגריאנים עשו יד עם ארגוני אופוזיציה מקבוצות אתניות אחרות, כולל האורומו של אבי אחמד, והבטיחו "התחלה חדשה" באתיופיה. הם דיברו על חוקה חדשה, שתחליש את הממשלה המרכזית, תאציל את רוב סמכויותיה לחבלים האוטונומיים, ואולי אפילו תניב את פירוק אתיופיה לגורמיה.
מהפכות, פלישות, שנאות, רעב
הארץ השנייה בגודלה באפריקה (מבחינת האוכלוסייה) חישבה להתמוטט. נקל לשער איזו משמעות יכלה להיות להיעלמות אתיופיה בשביל סביבתה המיידית ואפילו הפחות-מיידית. הפוליטיקה הפנימית שלה מעניינת זה עשרות שנים כמה מן השחקנים המרכזיים בתיאטרון של המזרח התיכון. מלחמות האזרחים שלה תמיד קרצו לזרים, והזמינו את השתתפותם.
היא החליפה משטרים, והיא החליפה בעלות ברית. בחצי המאה האחרונה היא הספיקה להיות פיאודלית וריאקציונית; קומוניסטית רדיקלית; סמכותנית; ודמוקרטית, אם כי הפאזות הדמוקרטיות נטו להיות קצרות מאוד. השליטה בה התחלפה בין שלוש קבוצות אתניות, שהתבוננו זו בזו בעיקר דרך כוונת הרובה. במהלך המאה ה-20 היא חדלה פעם אחת להתקיים, היא סבלה פלישה שהעמידה את המשך קיומה בספק, והיא איבדה את מוצאה לים. פעם אחר פעם מיליונים מתושביה רעבו במידה שהעניקה לה מעמד של משל בינלאומי לאסון ולכישלון.
צרותיה הניבו בריתות משונות. בשנות ה-80, למשל, היא נהנתה מעזרתן המסיבית של ברית המועצות ושל קובה (צבא קובני נשלח לעזור למשטרה הקומוניסטי) וגם מנוכחותם של יועצים צבאים ישראלים. ישראל האמינה ששלמותה הטריטוריאלית של אתיופיה חיונית לביטחונה. אריתריאה לחמה אז על עצמאותה מאתיופיה, והתעורר החשש שהיא תהיה בעלת ברית של הערבים ותחסום את ים סוף. זה היה חשש-שווא.
"היינו מטרה קלה"
המלחמה הנוכחית מעמידה לצד הממשלה המרכזית את סין, את טורקיה, את איראן ואת איחוד האמירויות. כל הארבע סיפקו נשק, ובייחוד כטמ"מים. גנרל טיגריאני אמר השבוע ל'ניו יורק טיימס': "בנקודה אחת ריחפו מעלינו עשרה כטמ"מים. אפשר לשער את האפקט. היינו מטרה קלה".
הכטמ"מים עשו במלחמת אתיופיה מה שעשו במלחמת נגורנו-קרבך בין אזרבייג'ן לארמניה, בשנה שעברה. הם העניקו לאחד הצדדים יתרון מכריע, שלא היה לו כל סיכוי להשיג על הקרקע. הארמנים, שהביסו את אזרבייג'ן בקלות 25 שנה קודם, וכבשו נתחים ניכרים של שטחה, איבדו כמעט הכול. את הכטמ"מים סיפקו מטורקיה ומישראל, שמצאו את עצמן פתאום מאותו צד של המתרס. אכן, המשטר הלא-דמוקרטי בבאקו היטיב מאוד במציאת בעלי ברית.
גם אבי אחמד היטיב, אבל לא ברורות הסיבות ללהיטותם של האמירתים לשתף פעולה עם הטורקים ועם האיראנים. איזה אינטרס בדיוק יש להם בביצור משטרו של אבי אחמד? או בהארכת מלחמת האזרחים? או בהרעבת מיליונים?
על הטורקים אפשר להגיד שהם מצאו עוד שוק לתעשיית הנשק שלהם. בן-לילה מכירותיהם לאתיופיה עלו מרבע מיליון דולר בשנה לכמעט מאה מיליון.
הלוואות ענק ונכסי מקרקעין
הסינים דיברו בגלוי על תמיכתם במשטר אחמד. שר החוץ שלהם ביקר באתיופיה בתחילת החודש, וגרם בזה עצבנות במצרים, שיש לה סכסוך רב שנים עם אתיופיה על השימוש במי הנילוס. שגרירות סין באדיס אבבה צייצה בחמישה בדצמבר, שהיא תדבק ב"עמדתה העקיבה נגד התערבות בענייניה הפנימיים של אתיופיה תחת המסווה של זכויות אדם או של דמוקרטיה".
לסין יש אינטרס כלכלי לא מבוטל באתיופיה. זו האחרונה לוותה ממנה כמעט 14 מיליארד דולר. רק ארץ אחת באפריקה, אנגולה, לוותה יותר. הלוואות-ענק סיניות ניתנו לפרויקטים של תחבורה, של חשמל, ושל טכנולוגיות מידע ותקשורת. בניגוד לארה"ב, לסין יש סובלנות מוגבלת מאוד, כאשר נושיה אינם פורעים חובות. היא נוטה להפקיע מהם נכסי מקרקעים.
נכס כזה היא מצאה בג'יבוטי, שכנתה הקטנטנה והמאוד-לא-דמוקרטית של אתיופיה. בג'יבוטי פועל הבסיס הפורמלי היחיד של סין מעבר לים. שגריר אמריקאי לשעבר באתיופיה, דייוויד שין, תיאר פעם את מקומה של ג'יבוטי בחישובי סין כ"חולייה אחת בשרשרת כלכלית, המשתרעת מן האגן הצפוני של האוקיאנוס ההודי, מנמלים בקמבודיה, בסרי לנקה ובפקיסטן".
לאיראן יש מחשבות יצירתיות
מה מחפשת איראן באתיופיה? בוודאי כסף, אבל גם אחיזה אסטרטגית. מרירותה של אתיופיה כלפי ארה"ב גואה עכשיו. גם סין, גם איראן ישמחו להעמיק ולתקוע טריז. לאיראן יש אולי גם מחשבות יצירתיות על דרום ים סוף. מן הצד המזרחי יש להם אחיזה בצפון תימן, ששולטים בה בעלי בריתם החות'ים.
החות'ים עצמם עשו שימוש נרחב למדי בכטמ"מים, במלחמתם עם ערב הסעודית. דוח חדש של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון מראה, כי חלק ניכר מהתקפותיהם נעשו באמצעות כטמ"מים, שמחיר כל אחד מהם עומד על 10,000 דולר. הסעודים ירו לעומתם טילים, שכל אחד מהם עולה מיליון דולר. מלאי הטילים שלהם אוזל והולך.
כטמ"מים אינם מבטיחים ניצחונות. לאמריקאים הייתה עליונות מוחלטת בכטמ"מים באפגניסטן. אולי גם באתיופיה לא נאמרה המלה האחרונה בשדה הקרב. אבל הכטמ"מים לימדו את הטיגריאנים מה מוגבל כוחם. עכשיו הם רוצים הפסקת אש. הם לא רצו בה לפני חצי שנה, כאשר היה נדמה להם שהם גילו את עקב אכילס של צבא הממשלה.
קשה להאמין שאבי אחמד יסתפק בחזרה אל הסטאטוס-קוו-אנטה. הוא לא יצא למלחמת השמד נגד "הסרטן" הטיגריאני רק כדי לחזור אל משבצת הפתיחה. קול נהמת הכטמ"מים מנעים לו זמירות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
