"אם לא נשנה את השיטה הקיימת, נמצא את עצמנו במדינה שבה רק אלפיון עליון יכול לרכוש נכסים נורמליים"

בועז שניר, הוא אדריכל ומעצב פנים כבר למעלה מ-15 שנה. דור שלישי בענף הבנייה, בנו של מהנדס הקונסטרוקציה בוקי שניר ונכד של המהנדס לוי שניר - ממציא כתב הכמויות הישראלי ומחבר סדרת ספרי הכיס לפועל העברי "כל בו כיס לפועל", אשתו - אפרת רז שניר היא מהנדסת אזרחית.

"אני מגיע ממשפחה שחיה, נושמת ובועטת את ענף הנדל"ן על כל היבטיו. עד לפני כשנתיים הייתי חלק מהחברה המשפחתית, אבל אבא שלי רצה שהציפור תעוף מהקן", מספר שניר.

לדבריו, "בתור נער בימי החופש הגדול היה חשוב לאבי שאעבוד בבניין. הוא ציוות אותי לקבלן בניין ושם היה מוטל עלי לבצע כל מטלה. הניסיון הקצר לימד אותי לא לזלזל בשום בעל מלאכה. מדהים אותי לראות באיזה קלות קולגות בענף הורסים, מפרקים, ומשנים קירות קיימים - בעוד ששרטוט של קו קיר במחשב לוקח שנייה, באתר הבנייה מדובר בזמן ומאמץ לא מבוטל".

הוא למד אדריכלות באוניברסיטת תל אביב, אך גם בספרד, שם חי כארבע שנים. מעבר לכך שהאדריכלות שם היא ערך עליון, גם שמירה על מרקמים קיימים, בנייה קיימת והיסטורית הם ערכים מקודשים.

"לרוב, הפתרון הישראלי אינו לוקח כמעט בחשבון עקרונות של שימור. נתקלתי בנכסים שהיו מוגדרים להריסה אך היה ניתן לשקם ולשפר אותם פלאות. ישנם בעלי אינטרסים שמעדיפים הריסה על שיקום או שיפוץ. ראיתי נכסים שבעיני הם נכסי צאן ברזל של המדינה הולכים ונהרסים. אינני אדריכל שימור, אך אם יש משהו עם בסיס טוב ועם ערכים ארכיטקטונים, אז למה להרוס אותו?".

"לאחר עשרות אם לא מאות פרויקטים שהייתי מעורב בהם, אני בראש ובראשונה נותן שירות, מעבר להיותי מתכנן ומכתיב סגנון חיים וסביבת מגורים. בכל בית שאני מתכנן יש את החותמת שלי, אבל כל בית שונה זה מזה. יצירה ארכיטקטונית חייבת להיות מושפעת מהסביבה, מהנתונים הבסיסים שלה ומהצרכים של כל אחד. הבתים שלנו צריכים להיות מותאמים לנו אך גם גמישים לשינויים", מסביר שניר.

"עידן הקורונה הביא איתו תנופה מטורפת בענף הבנייה. מה שקורה היום הוא הזוי מבחינתי בכל הרמות. הישראלים לא טסים, משועממים ומעיזים לעשות צעדים פיננסיים שלא ביצעו בעבר. מי שישב על הגדר ותהה אם לקנות נכס או לא, עשה את הצעד ורכש, מי שהתלבט אם להוריד קצת במחיר של הנכס ולמכור - לקח החלטה ונפטר מהנכס. אנשים זורקים מחיר, מקבלים אותו. יש יותר ביקוש מהיצע, כל דבר כמעט נחטף מחשש לעליות מחירים ומחסור בנכסים. עובדה זו הביאה את המשרד ממצב של 3 מתכננים בעידן טרום קורונה למצבת כוח אדם של 6 ועדיין קיים מחסור".

"אם לא יהיה שינוי דרסטי בשיטת הרישוי למתן היתרי בנייה, שיטה איטית ובירוקרטית", אומר בועז, "אינני רואה שינוי מגמה בשנים הבאות. בגלל מכלול גורמים אלה, הקמתי בתחילת הקורונה גם חברה לבנייה קלה ומיוחדת שתתן מענה לחלק מהבעיות איתן אנחנו מתמודדים כאדריכלים וכתושבים בארץ. אם לא נשכיל ונאמץ פתרונות בנייה חדשים ולא נשנה את השיטה הקיימת נמצא את עצמנו במדינה שבה רק אלפיון עליון או אקזיטיונרים יכולים לרכוש בה נכסים נורמליים וראויים למגורים".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il