המערכון האחרון של ארץ נהדרת העלה לשיח הציבורי תחושה המלווה אותי (ולפי הגלים שהוא הכה ברשתות החברתיות, כנראה שגם רבים נוספים) בשנים האחרונות. העולם האזרחי, שהופך טכנולוגי משעה לשעה, מייצר הפרדה בין שתי סוגי אוכלוסיות המשתחררות מצה"ל: הלוחמת והטכנולוגית, כך שנוצר פער של ממש בין היחס של התעשייה כלפי כל סוג אוכלוסייה. אני מניח, שמקור הפער נעוץ בהכשרה ובעשייה המקצועית הצבאית השונה במהות של שתי הקבוצות.
מצד אחד, המשרתים ביחידות הטכנולוגיות השונות נהנים מהכשרה טכנולוגית מקצועית, מהטובות שיש לעולם להציע כיום, יחד עם צבירת ניסיון בתפקידי מפתח בחוד החנית של הטכנולוגית הקיימת. הם למעשה עובדים באחת מחברות ההייטק המתקדמות והמעניינות ביותר בעולם - צה"ל. החל מהיכרות עם עולם המונחים ושגרות העבודה הייחודיות לתעשיית ההייטק ועד להיכרות וצבירת ניסיון מעשי בכתיבת קוד, פיתוח מוצרים וכיוצא בזה. בית הספר המושלם ל"יום שאחרי" שכולו חברות הייטק בצמיחה וסביבה דיגטילית שהולכת ומתרחבת.
ומהצד השני, המשרתים ביחידות השדה הלוחמות "נהנים" מהכשרה מעט שונה, הכוללת תפעול אמל"ח, תרגילי כיתה וצוות, סחיבת פצוע, ניווטים וכו'. לוחמות ולוחמים אלו, בסופו של דבר מוכשרים וצוברים ניסיון בעשייה שאיננה קשורה כהוא זה לאזרחות הצפויה להם.
הפער הזה לא נוכח רק בקרב חברות ההייטק או חברות ההשמה, שברוב המקרים "קובעות" את מי לקבל לתעשייה. הוא נמצא בראשם של הורים המתלבטים איזו המלצה לתת לילדה או לילד בהיגעו לגיל המיונים והמפגש עם צה"ל. הוא נמצא אצל אחים גדולים, בוגרי יחידות טכנלוגיות המכירים את המערכת, או לוחמים בעבר שיודעים כמה קשה הדרך, והכי חשוב - בראשם של בני הנוער שצריכים להחליט בסופו של דבר איך יראה שירותם הצבאי. הבעיה, בשורה התחתונה וברמה העמוקה ביותר, בראייה ציונית, ויש שיגידו, מוגזמת - היא בפער שיכול לפגוע באיכות כוח האדם שיגיע ליחידות השדה ולמעשה יפגע ביכולת של צה"ל במערכות הבאות.
אז זו דעתי הלא פופולרית - כשמדובר על תרומתו של צה"ל לתעשיית ההייטק העתידית, המקפצה האמיתית היא שירות קרבי לוחם.
למה? כי בסופו של דבר, רכישת יכולות טכנולוגיות היא אפשרית. נכון, היא קשה, ארוכה, דורשת, לא מתאימה לכולם/ן אך אפשרית. אך אין בית ספר או אוניברסיטה שיכולה להחליף את מצבי הקיצון שאליהם מגיע לוחם בהכשרתו ובמהלך שירותו הצבאי.
אין בית ספר שילמד מהי עבודת צוות כשחייך באמת תלויים בכך.
אין אוניברסיטה שתבהיר ותשרטט מחדש מהו קושי עבור אדם.
אין קורס להתנהלות נכונה בחוסר ודאות מוחלט.
אין ארגון שיכול להכשיר את חבריו לקבל החלטות מורכבות, בתנאי קיצון, עומס משימות ועל ידי שימוש ביכולת תעדוף ברמות הגבוהות ביותר.
אין שום מקום שבו ניתן להטמיע ערכים כמו אמינות, דבקות במשימה ורעות לדוגמא.
פשוט אין. ואלו הדברים שהופכים רעיון לחברה וחברה לחברה מובילה.
בימים אלו, שישראל עושה דרכה בצעדי ענק מה-start up nation אל עבר ה-scale up nation, מדינה שבה נמצאות חברות שמנהלות אופרציה בינלאומית רחבה, להיות טובים רק בטכנולוגיה זה כבר מזמן לא שם המשחק. היום צריך את ההון האנושי שיצמיח את השוק בכישורים הרכים, שיקבל החלטות קשות בתנאים לא ברורים, שיוביל צוותים ושיגרום לדברים לקרות.
בוגרי ובוגרות היחידות הטכנולוגיות הם נכס. למדינה, לצה"ל ולקטר ההייטק הישראלי. הנקודה שחשוב להבין היא שבוגרי ובוגרות השירות הקרבי, הלוחם - חשובים ומהותיים, לאותו קטר, לפחות באותה המידה.
אז פעם הבאה שאתם רואים צנחן, אל תתנו לו טרמפ (זה אסור לא?) - תציעו לו עבודה.
הכותב הוא מנכ״ל ומייסד שותף של חברת יוביטל (YuviTal) המפתחת פתרונות בריאות דיגיטליים לארגונים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
