"צפוי לנו עולם של טלטלות פוליטיות וגיאופוליטיות, וחוסר יציבות"

לפני שפרופ' ליאו ליידרמן פורש את התחזית שלו לשנת 2022, עם כוכבית - צריך לראות מה יקרה עם הקורונה. "הרבה תלוי בתחום הבריאותי, ומי יודע מה מחכה לנו אחרי אומיקרון", הוא אומר.

אחרי הדיסקליימר הזה, ליידרמן, המלמד באוניברסיטת תל אביב, ומשמש גם כיועץ הכלכלי הראשי של בנק הפועלים, מציע לחלק את השנה הקרובה לשניים. "בחלק הראשון של השנה אנחנו צפויים לראות האטה של הצמיחה, יחסית לתחזיות שכמעט כל הגופים הנפיקו בחודשים האחרונים, אם זה קרן המטבע, ה-OECD, בנק ישראל או הבנק העולמי". הסיבה, כמובן, היא הופעת ווריאנט האומיקרון.

"אירופה, למשל, הולכת למעין סגר. כל הבוננזה שהייתה אמורה להגיע בתחום העיסקי ובתיירות עם סוף השנה וחג המולד, לא תבוא לידי ביטוי. כך שנראה צמיחה מדשדשת במחצית הראשונה של השנה, ושוב נהיה עם טלטלות, ואולי עם קצת תנודתיות פיננסית, בעיקר סביב נושא האינפלציה ותגובת הבנקים המרכזיים".

לאחר מכן, "אם בתחום הבריאותי הדברים פחות או יותר יתייצבו לקראת אמצע השנה, אז במחצית השנייה של 2022 צפויה התאוששות יותר משמעותית של הכלכלות והתכנסות למה שניתן לקרוא לו הנורמלי החדש. אבל כידוע", ליידרמן מסכם ברוח הזמנים, "הרבה מהתנודות בכלכלה מונעות על ידי הפתעות - ואת אלה, קשה מאוד לחזות מראש".

"משברים טיבם להסתיים"

בתחילת מרץ 2020, עוד לפני הסגר הראשון כאן בישראל, פרופ' ליידרמן התראיין בהרחבה לגלובס על המיתון שכבר אז נראה בפתח, ועל הצעדים שנדרשים ממקבלי ההחלטות. הוא ביקש להדגיש שני מסרים חשובים. קודם כל, "החיים ממשיכים. ומשברים טיבם להסתיים". אבל מעבר לכך, "מקבלי ההחלטות, אם זה שרי האוצר, הממשלות או הבנקים המרכזיים, יעשו הכל כדי שהעולם לא ייכנס למיתון ולא יהיה משבר פיננסי או כלכלי".

התחזית הזאת של ליידרמן התבררה כמדויקת. כבר באותו חודש ראינו בנקים מרכזיים וממשלות בכל רחבי העולם משיקים תוכניות סיוע חסרות תקדים. המגבלות הרגילות, של מסגרת הגירעון או יחס החוב תוצר, נזנחו בצד - ולדעת ליידרמן, לגמרי בצדק. זו הייתה אחת ההפתעות החיוביות המשמעותיות מבחינתו בשנתיים האחרונות, לצד ההישג המדעי והרפואי של החיסונים.

השבוע, אחרי קרוב לשנתיים של מגיפה, ועם שנה חדשה בפתח, ליידרמן הגיע להתארח בפודקאסט "הצוללת" של גלובס, כדי לדבר על ההפתעות שחווינו - לטובה ולרעה - בתקופת הקורונה, וגם לנסות להעריך, עד כמה שניתן, מה מחכה לנו בשנה שלפנינו.

ליידרמן אומר כי בין ההפתעות הרעות שהביא המשבר, נמצא תהליך שהוא מכנה דה-גלובליזציה. "אם בתחילת שנות ה-2000 היה עולם של אינטגרציה כלכלית, השתלבות בין מדינות, הפחתת מכסים, עידוד תנועה של הון, אנשים, סחורות ושירותים, הקורונה מביאה אותנו למצב שבו כל מנהיג דואג קודם כל למדינה שלו ולציבור שלו".

איפה ניתן לראות את זה?
"זה מאוד בולט בחוסר שיתוף הפעולה בין מדינות, למשל בהעברת עודפי מנות חיסון בין מדינה למדינה, אפילו בתוך אירופה עצמה. נכון לעכשיו, נראה שבמה שנוגע לגלובליזציה, העולם של תחילת שנות האלפיים הוא די מאחורינו".

אבל מצד שני, לדבריו, הקורונה בכל זאת המחישה לנו עד כמה אנחנו תלויים במדינות אחרות - וליתר דיוק בשרשרת האספקה העולמית, שרשמה שיבושים חמורים בשנה החולפת. "כולנו לקחנו כנתון ששרשרת האספקה הגלובלית עובדת בצורה חלקה, טובה ומשומנת, והנה קרה פנצ'ר".

"במבט קדימה", לפי ליידרמן. "אחד הנושאים שניצבים בראש הרשימה של כמעט כל המנהלים הגלובליים זה לגוון את המקורות בשרשרת האספקה הגלובלית. העולם של מרץ-אפריל 2020 היה יותר מידי תלוי בסין, וסין נקטה במדיניות של אפס הדבקות, סגרה את המפעלים ונמלי הים, ולכן הפגיעה בעולם הייתה מאוד גדולה. עכשיו מנסים למצוא את הדרך לפזר את הסיכונים, להיות תלויים (לא רק בסין אלא) גם בגרמניה, ברזיל, טייוואן, וכן הלאה".

"חידות האינפלציה הגיעו לפני הקורונה"

אחת ההפתעות הנוספות של השנה החולפת, שקשורה בין היתר למשבר בשרשרות האספקה, היא שובה של האינפלציה, ובמיוחד בארה"ב. זה נושא שהביא בחודשים האחרונים לוויכוח סוער בין הכלכלנים: האם מדובר בתופעה שתחלוף יחד עם הקורונה, או שמדובר בהתפתחות יסודית יותר שדורשת גם התערבות משמעותית יותר של הבנקים המרכזיים. אבל לפי ליידרמן, אי הוודאות בנושא גדולה אפילו עוד יותר.

"אני רוצה להחמיר עם עצמי ועם כלכלני המקרו", הוא אומר. "החידות בנושא האינפלציה הגיעו עוד לפני משבר הקורונה. למעשה, מאז משבר הסאב פריים ב-2008, הבנקים מרכזיים הפחיתו את הריבית, הדפיסו הרבה מאוד כסף, והאינפלציה כמעט ולא הרימה ראש - וזאת למרות שהמשקים התאוששו לכיוון של תעסוקה מלאה". לחוקרים בתחום, לפי ליידרמן, קשה לומר שיש בידיהם משוואה שמזהה את הגורמים המדויקים שיכולים להסביר באופן המיטבי את התנודות באינפלציה.

ובכל זאת, בהסתכלות קדימה, אומר ליידרמן, "אני סובר שהאינפלציה היא תופעה זמנית, אבל לא קצרה. פאוול, יו"ר הפד, אמר בהתחלה שהאינפלציה זמנית. ברור לכולנו, וגם לו, שהוא התכוון לחודשיים שלושה". זה לא מה שקרה בפועל, כמובן. אבל אחרי החורף, שצפוי להיות 'קשה' באירופה ובארה"ב לפי ליידרמן, לקראת מחצית השנה נחזור לסביבת אינפלציה יותר נמוכה - גם אם לא נחזור לרמות של 2018-2019.

המלכוד החדש של הבנקים

אבל לצד האינפלציה במחירים לצרכן, שעומדת בלב השיח כיום, ליידרמן מבקש להדגיש את האינפלציה במחירי הנכסים - שהרקיעו שחקים בשנתיים האחרונות. "מחירי הנדל"ן בשיא של כל הזמנים, מדדי המניות ברמות שיא של כל הזמנים, מחירי אגרות חוב בשיא של כל הזמנים". כשלצד השיאים האלה, נרשם מאז 2008, בחסות הריביות הנמוכות בשווקים, גידול בחובות הממשלות, העסקים ומשקי הבית. "המערכת הפיננסית, עם הריביות הריאליות השליליות, רחוקה משיווי משקל" - עובדה שהבנקים המרכזיים לא מכניסים מספיק לשיקולים שלהם, לפי ליידרמן.

איך חוזרים לשיווי משקל? ליידרמן היה רוצה לראות את הבנקים המרכזיים מתחילים להעלות את הריבית בהדרגתיות ב-2022 (ונכון לעכשיו נראה שזו אכן התוכנית בארה"ב, אך לא בגוש היורו). העלאת ריבית כזאת, הוא אומר, תקטין את הנכונות של גופים במערכת הפיננסית ובשוק הנדל"ן לקחת סיכונים.

אבל לדבריו הבנקים המרכזיים נמצאים במלכוד - מצד אחד, המצב הנוכחי מעודד נטילת סיכונים. אבל מצד שני העולם כבר צבר הר של חובות, שחלקם בריבית משתנה. אם הבנקים המרכזיים יעלו את הריבית, גם הריבית על החובות האלה תתייקר, ועשוי להיווצר משבר חובות. ולכן, כהגדרתו, הבנקאים המרכזיים צריכים להתקדם "בעדינות".

"אני חושב", מסכם ליידרמן בהסתכלות על העשור הקרוב, "שצפוי לנו עולם של טלטלות פוליטיות וגיאופוליטיות, וחוסר יציבות".