העבריינות משתלמת? "הנורמטיביות" של העלמות מס בישראל

מדור שהולך בעקבות הכסף ומנתח את מה שקרה אתמול, כדי שננסה להתכונן למה שיקרה מחר. הערות ותגובות: dror-m@globes.co.il 

לפעמים צריך לכתוב את המובן מאליו: מי שלא משלם מסים כחוק גונב מכל אזרחי המדינה. גם אם זה ממש מעט מכל אחד ואחת מאיתנו (ככה זה כשמחלקים במכנה הכולל תשעה מיליון אזרחים). נוכח הפיתוי ולא פעם גם הקלות שבה ניתן להעלים מס, העבריינים הללו, אם כבר הודו או נתפסו, מוכרחים להיענש בחומרה. לכל הפחות, הם מוכרחים לשאת את קלונם ולהיות מוקעים מאותה חברה שגרעו כסף מקופתה.

אבל לא אצלנו. במדינת ישראל, עברייני מס הם על-פי רוב כאלה ש"אף אחד לא ירוויח אם חלילה ישבו מאחורי סורג ובריח". ברירת המחדל, הייתה ונשארה, לסגור את העניין בקנס.

ח"כ אריה דרעי, כן שוב הוא, הודה שביצע כמה עבירות מס. לפי אחת העבירות, שנחשפה לראשונה בגלובס באוקטובר 2015, דרעי מכר לאחיו שלמה נכס בגבעת שאול בירושלים ולא דיווח במדויק, בלשון המעטה, על פרטי העסקה. העונש הצפוי לו הוא תשלום קנס של 180 אלף שקל והוא יאלץ להתפטר מהכנסת. למרות זאת, דרעי יוכל לחזור לחיים הפוליטיים מחדש, בהנחה שלא יוטל עליו קלון. פעם שלישית גלידה, על חשבוננו כמובן.

למדינה לא אכפת מעברייני מס

כמה נורמטיבי לא לשלם פה מס? רק לאחרונה במשרד האוצר הלינו על כך שישראלים רבים לא משלמים מסים על השכרת דירה, על אף שהם חוצים את התקרה הפטורה (5,070 שקלים בחודש).

"בעלי דירות רבים נהנים מהכנסה שאינה אמורה להיות פטורה ממס, אך אינם מדווחים על כך", נכתב בטיוטת חוק ההסדרים, שם ניסה האוצר להוסיף סעיף שיחייב כל אזרח המשכיר דירה לדווח על חוזה ההשכרה, בשאיפה שהוא יחשוש מעט יותר להמשיך להעלים מס (וכדי לייצר סוף סוף מאגר מידע על שוק השכירות במדינה). הסעיף הזה נפל כמעט מיד, כי מי רוצה לריב עם 600 אלף ישראלים המחזיקים דירה שנייה.

אז הם ימשיכו לא לשלם. מכיוון שאין יותר "נורמטיביים" מישראלים תמימים שרק קנו דירה להשקעה, אפשר להיות בטוחים שגם אם הם ייתפסו חלילה בהעלמת מס - אותו סיכוי קטן שאנשי הטכנולוגיה ברשות המסים יצליבו את המידע שיש להם 2-3 דירות, ושהם לא משלמים שום מס על דמי השכרה - הם יצליחו להתחמק מכתב אישום פלילי וישלמו לכל היותר כופר קנס זניח למדי.

בחודש מרץ האחרון פרסמה רשות המסים את החלטות ועדת הכופר לשנת 2018, שהוכיחו שהפרצה ממש קוראת לכל משכיר דירה להיות גנב (ולא, דמי השכירות הגבוהים שהמשכירים דורשים אינה גניבה בפני עצמה). בשנת 2018 ניתנו 25 החלטות כופר בנוגע להעלמת הכנסות משכר דירה, בהיקף כולל של 18.4 מיליון שקל, סכום זניח לעומת הערכות המדינה להיקף העלמות המס. הכופר לאותם 25 עבריינים, שהסבירו בוודאי שהכל נעשה בשגגה, עמד על 3.2 מיליון שקל. הרשימה כללה למשל את הח"כית לשעבר אסתרינה טרטרמן, שנחקרה ברשות המסים על העלמת הכנסות מהשכרת דירות בין השנים 2008-2012 בהיקף של 185 אלף שקל, ויצאה עם קנס מגוחך של 35 אלף שקל - חצי שנה שכירות והיא סגרה עניין.

מיליארדים שלא מגיעים לאזרחים

באוקטובר האחרון אמר שר האוצר אביגדור ליברמן לוועדת הכספים ש"לפחות 20% מכלכלת ישראל היא כלכלה שחורה". עשרות מיליארדים שלא זרמו למדינה - ולא אפשרו להקטין מעט את נטל המסים שאנחנו משלמים לה, או להגדיל את השירותים שאנחנו לגמרי מצפים ודורשים שהיא תספק לנו, ובצדק.

הבעיה היא שנורא קל לשנוא את "מס הכנסה", זה שמתחלק איתנו בפרוטות שהשגנו בזיעה ועמל. בתמונת ראי, אנחנו עלולים להלל את מי שמצליח לתחמן את רשויות המס. ודאי בימי קורונה, או סתם אחרי יותר מדי זמן של שיתוק ושל תהפוכות פוליטיים, כשישראלים רבים הרגישו שהמדינה לא מספקת את חובותיה המינימליים. נדמה שרק עברייני הבנייה, ישראלים שהתרחבו, פיצלו ומתחו את מקרקעיהם ונכסיהם בלי לשאול אף אחד, נחשבים בעיני רבים פה ל"נורמטיביים" יותר, כי הם בסה"כ דופקים את התכנון של המדינה ולא ממש מכניסים יד לתוך הארנק שלנו.

רק תזכרו שאותנו הם מתחמנים, ולא את המדינה. הכסף הזה אמור היה להגיע לקופה של כולם, ולממן עוד קצת חינוך, עוד קצת שירותי בריאות, עוד מסילות רכבת.