לשקול שוב את התוכנית ללמידה מרחוק: המחיר פשוט גדול מדי

למידה מרחוק נראתה כרעיון גאוני אי-שם במרץ 2020. יושבים להם הילדים בביתם החם, מול מסך מחשב, מוגנים ממגפה ומכל רע, ולומדים עם חבריהם בזום.

למרבה הצער הסתבר שהרעיון ה"מבריק" הזה גרם לנזקים אדירים, והזיק לנפשם של דור שלם של ילדים ומתבגרים.

התפתחותם הנפשית של ילדים ומתבגרים מתאפשרת תוך חשיפתם היומיומית לילדים אחרים בני גילם. המשחק המשותף (אצל הקטנים) והאינטראקציה החברתית (אצל הגדולים) יוצרת למידה הרבה יותר משמעותית משעות של שיעורים והרצאות. ההפסקות בבית הספר הן חלק חיוני ביותר לבריאותם הנפשית, ולהתפתחותם הרגשית של ילדים.

בלמידה מרחוק אין הפסקות המאפשרות פעילות חברתית.

גם נוכחות מבוגרים משמעותית ביותר להתפתחותם של ילדים. מבטה של המורה בתשובה לשאלה, היד המונחת על הכתף כשמתקשים בפתרון תרגיל, כל אלה יתכנו רק כשנמצאים בחלל אחד, ובלתי אפשריים בלמידה מרחוק.

כמו בכל משבר, יש החשופים יותר לפגיעה: ילדים שעברו לעיר חדשה השנה, או למסגרת חדשה, וטרם הספיקו להתמקם חברתית בכיתה. ילדים שיש להם קשיים חברתיים. עבור ילדים אלו היציאה לבית הספר היא האפשרות היחידה למפגש חברתי. ביטול הלמידה בבית הספר משול להשארתם בחלל ללא חמצן.

גם ילדים המשתייכים לשכבות סוציואקונומיות נמוכות חשופים יותר לפגיעה. נוצרים פערים התפתחותיים (בגיל הרך), ולימודיים (בגילאי בית הספר), כיוון שאין למשפחה אפשרות לספק את התמיכה הלימודית הנדרשת. מעבר לעובדה הפשוטה שלא לכל הילדים יש נגישות למחשב וקו אינטרנט.

הילדים שעלו השנה לכיתה ז' או י' נמצאים אחרי שנה שבה למדו בעיקר מרחוק, והם עדיין מלקקים את הפצעים. הם לומדים חודשיים בתוך מסגרת חדשה, ומחפשים את המיקום החברתי שלהם. אסור, פשוט אסור לסגור אותם שוב בתוך בתיהם, ולא לאפשר להם לצאת לבית הספר.

נער בכיתה ח' יכול להישאר לבד בבית יום או אפילו שבוע. אבל הוא לא יכול להישאר לבד בבית כל יום כל היום, למשך שבועות ואף חודשים. בני אדם פשוט לא מחווטים לקשר דרך מסך. כאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, ראינו מספר הולך ועולה של ילדים ומתבגרים בדיכאון, בחרדה, ילדים שפיתחו הפרעות אכילה והתמכרויות על מנת למלא את הריק שנוצר בנפשם כתוצאה מחודשים בהם ישבו לבד מול מסך. התור למרפאות להפרעות אכילה התארך פי 6 מזה שהיה לפני שנתיים. איגוד הפסיכיאטריה של הילד בארה"ב הכריז על מצב חירום, בעקבות העלייה המסיבית בתחלואה הנפשית, הנובעת מהקורונה והשלכותיה.

צונאמי של ילדים שזקוקים באופן דחוף להתערבות מקצועית

מספר הקטינים הזקוקים לטיפול נפשי הלך ועלה בשנתיים האחרונות, וכעת אנחנו תחת צונאמי של ילדים שזקוקים באופן דחוף להתערבות מקצועית על מנת לחזור למסלול חיים תקין. רבים מילדים אלה היו בתפקוד מצוין עד למגפה. מספר הפניות לחדר מיון פסיכיאטרי לקטינים עלה בעשרות אחוזים לעומת שנים קודמות, ומשקף את העומס האדיר בשירותים המרפאתיים האחרים, שבהיעדר יכולת להיענות לכל המקרים, מפנים מטופלים לקבלת טיפול במיון.

אם ילד בכיתה ב' זקוק לטיפול רגשי או להערכה פסיכיאטרית בשירות הציבורי בדצמבר 2021, הוא יזכה לקבל טיפול לכל המוקדם בסוף שנת הלימודים, ובמקומות רבים יזכה לטיפול רק כשיהיה בכיתה ג' או ד', ובכך הטיפול הופך לבלתי רלוונטי. תורי ההמתנה משקפים את העלייה המשמעותית במספר הפניות.

גם במשפחות שידן משגת לשלם על טיפול פרטי, קשה מאוד להשיג מטפלים בילדים, ומטפלים כיום לא מוכנים לרשום אפילו ברשימת המתנה. ואם ניסיתם לקבוע תור לפסיכיאטר ילדים, גם באופן פרטי תצטרכו להמתין שלושה עד שישה חודשים, כך שלאן שלא תפנו, לא תוכלו לקבל טיפול. כי פשוט אין. משפחות נותרות עם ילד מדוכא או חרד, ומתחננות לעזרה, אך אין מי שיושיע.

ובואו לא נשכח את הנזק הנפשי שנוצר להורים, שנאלצו למתוח עצמם ל"שפגט" בלתי אפשרי, על מנת להשגיח על ילדים שאינם במסגרת מחד, ולהמשיך לעבוד כרגיל מאידך. גם שירותי בריאות הנפש של המבוגרים מלאים יותר מאי-פעם.

הקורונה היא מחלה קשה, איני חולקת על כך. עלינו לעשות כל דבר אפשרי על מנת לצמצם את ההדבקה בקורונה, ולצמצם את מספר החולים והנפטרים מהמחלה. עם זאת, עלינו לזכור שהמגפה תחלוף מתישהו, אך ילדותם של ילדינו לא תשוב. הם לעולם לא יהיו שוב בכיתה ג', ולא תהיה להם הזדמנות נוספת לרכוש את המיומנויות הנדרשות בגיל זה. חובתנו לאפשר לילדים שגדלים בתקופת המגיפה, להתפתח ולשגשג בסביבה שמאפשרת זאת. סביבה שיש בה בני אדם תלת-ממדיים.

עלינו להיות מסוגלים להיישיר מבט לילדינו, עוד שנה, עוד שנתיים ועוד עשר שנים, ולדעת שכל הכלים לשליטה במגיפה מוצו, בטרם פנינו לאפיק שעלול להביא איתו נזק נפשי משמעותי.

אפשר לחשוב על פתרונות של הקטנת כיתות, למידה במרחבים מאווררים ובאוויר הפתוח, ועידוד חיסונים.

ובכל מקרה, אם בוחרים באפשרות של למידה מרחוק, יש לעשות זאת בחיל ורעדה, לצמצם את הזמן למינימום. בתקופה בה מתנהלת למידה מרחוק, חובה לדאוג באופן פרטני ומותאם לתלמידים שלמידה מרחוק מהווה סיכון גדול במיוחד עבורם.

עלינו להבין כי אין יותר מטאטאים שייאספו את השברים שייווצרו מתקופה נוספת של למידה מרחוק. פשוט אין, ולכן למידה מרחוק צריכה להיות האמצעי האחרון לניהול המגיפה.

ילדינו מוכים וחבולים, אל לנו להמשיך להכות בהם.

כדאי לשקול שוב את התוכנית ללמידה מרחוק. המחיר של למידה מרחוק פשוט גדול מדי.

הכותבת היא מומחית בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מנהלת שירותי בריאות הנפש במחוז מרכז, קופת חולים לאומית