משרד המשפטים נותן מענה לטענות נגד חוק הפייסבוק - ושוב יש חורים בעלילה

החוק המתוקן למניעת הסתה ברשתות החברתיות, בקידומו של שר המשפטים גדעון סער, מעורר מלחמת גרסאות בין המכון הישראלי לדמוקרטיה ואיגוד האינטרנט הישראלי לבין משרד המשפטים.

ועדת השרים לענייני חקיקה בראשות סער, אישרה בתחילת השבוע את החוק, שמאפשר לשופט להסיר מרשתות חברתיות תכנים שיש אפשרות ממשית שיפגעו בביטחונו של אדם, בביטחון המדינה או בביטחון הציבור. לפי החוק, בדיון שיתקיים בבקשה להסרת הפרסום יוזמנו מפרסם התוכן והבעלים, המנהל, או המפעיל של אתר האינטרנט שבו פורסם התוכן וכן נציגי ספק השירות.

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואיגוד האינטרנט הישראלי פנו לוועדת השרים בבקשה להתנגד להצעת החוק. ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, וד"ר אסף וינר, ראש תחום רגולציה ומדיניות באיגוד האינטרנט הישראלי, החתומים על המכתב, טענו שהצעת החוק הזו "רחבה למעלה מן הצורך ופותחת פתח מהותי ופרוצדורלי לצנזורה שלטונית". במסמך שהגישו, הם ערכו השוואה בין החקיקה הבינלאומית לבין זו שרוצים לקדם בישראל, ועל כך לשכתו של סער החליטה לענות.

וינר ושוורץ-אלטשולר הביאו דוגמאות מגרמניה, אוסטרליה ובריטניה. לפי ההשוואה שערכו, אף הסדר ברחבי העולם לא כולל את כל העבירות בחוק הפלילי, אלא רק רשימה מצומצמת כדוגמת טרור, אלימות, אלימות מינית או פגיעה בקטינים. נקודה נוספת שהעלו בהשוואה היא שבאף מדינה אין פרוצדורה שמאפשרת למדינה "לפנות לבתי המשפט במעמד צד אחד עם ראויות חסויות ולדרוש צווי הסרה".

בנוסף, במסמך נטען כי תוחלת תזכיר החוק בישראל רחבה ביותר מבחינת הגדרת הגופים שלגביהם ניתן לדרוש הסרת תכנים. בהצעה הישראלית, כל אתר אינטרנט, כמו גם אתרי עיתונות בארץ ובחו"ל, נכללים בתוך החוק המדובר. עם זאת, הבוקר אמר מנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד ערן דוידי, בראיון לרשת ב' כי אין בכוונתם להחיל את חוק ההסתה ברשתות החברתיות על אתרי העיתונות הממוסדת.

וינר ושוורץ-אלטשולר טענו גם כי "באף מדינה לא ניתן להסיר תוכן ללא הודעה למי שפרסם אותו. תזכיר החוק איננו כולל ערובות לשקיפות ולחובות הודעה כלפי מי שתוכן שהעלה נמחק".

במשרד המשפטים החליטו להגיב לטענות. כך לדוגמה, לגבי הטענה הראשונה שמצביעה על צמצום העבירות בהן אפשר לפעול - במשרד מדגימים כי בבריטניה החוק מאפשר לבית המשפט להורות על הסרת תוכן בהתאם להגדרה רחבה של "נזק חמור". כך נכתב בחוק: "הדבר נועד להעלות את הרף להגשת תביעה כך שרק תיקים הכרוכים בפגיעה חמורה במוניטין של התובע יוכלו להתקיים. במקרה של גופים הנסחרים למטרת רווח, מבחן הנזק החמור מתקיים רק אם הגוף יכול להוכיח הפסד כספי ממשי או צפוי". דוגמה נוספת שנותנים היא מניו זילנד. החקיקה במדינה מאפשרת להסיר תוכן שמכיל עובדות רגישות על אדם, תוכן מאיים או כזה שיכול לגרום לחרדה, תוכן פוגעני, תוכן מטריד, תוכן המכיל האשמות שווא ועוד.

בהתייחסות לריבוי גופים שכלפיהם החקיקה רלוונטית, במשרד המשפטים מזכירים את אוסטרליה. החקיקה במדינה מגדירה את הגופים שמהם ניתן להסיר תוכן שפוגע במבוגר, וברשימה נכללים גם מדיה חברתית, שירות אלקטרוני או שירות אינטרנט ייעודי.

לגבי הטענה שבית המשפט יכול לקיים דיון בלי אחד הצדדים ולדרוש צווי הסרה, המשרד מדגים את החקיקה באיטליה ששם קיים גוף שבסמכותו להורות על הסרת תכנים בלי לשמוע את עמדתו של אחד הצדדים. בנוסף, במשרד מתייחסים לחקיקה בנציבות האירופית, שם אם אינה ידועה זהותו של כותב התוכן, ניתן להסיר תכנים מבלי להודיע למפרסם. כמו כן, בנציבות קבעו שאם מדובר בעבירות פליליות חמורות הכוללות איום על חיים, לוחמה בטרור ועוד - במקרים כאלו אפשר להצדיק אי פנייה למפרסם התוכן.

מהסקירה של משרד המשפטים עולה הטענה כי החקיקה ברחבי העולם מעוממת בכוונה, כדי שיהיה ניתן לייצר פרשנות רחבה יותר להתמודדות עם מגוון המקרים האפשריים, גם המורכבים שבהם.

המכון הישראלי לדמוקרטיה: אי דיוקים בתגובת משרד המשפטים

במכון הישראלי לדמוקרטיה לא נשארו חייבים והחליטו להגיב להשוואות של משרד המשפטים. ד"ר שוורץ-אלטשולר טוענת כי נפלו אי דיוקים ונעשה שימוש מוטעה ולא רלוונטי בחקיקה השוואתית.

המסמך של משרד המשפטים מצטט חקיקה בריטית משנת 2013 - חוק לשון הרע הבריטי, שמאפשר למי שזכה בתביעת דיבה לדרוש את הסרת התוכן. "חוק זה לא מקנה סמכויות למדינה, ולמעשה סמכות שכזאת קיימת גם כיום בישראל, ואין צורך לחוקק עבור זאת את חוק הפייסבוק", כך אומרת ד"ר שוורץ-אלטשולר. היא מוסיפה שגם חוק התקשורת הבריטי, שצוטט בהשוואה של משרד המשפטים, קיים בחוק התקשורת הישראלי, חוק הסמכויות ובחוק הסרטונים הישראלים. חוקים אלה לא חלים גם בבריטניה על רשתות חברתיות "ואין תקדימים לשימוש בהם למטרה זאת".

לגבי החוק האיטלקי בהשוואה של משרד המשפטים, אומרת ד"ר שוורץ-אלטשולר כי "לא לחינם ההסדר האיטלקי לא קיים במדינות אחרות". ד"ר שוורץ-אלטשולר מציינת גם שבמשרד המשפטים לא מתייחסים לנקודה מרכזית: החלת החוק על כל העבירות הפליליות ולא על רשימה מצומצמת. "לא רק שלא הובאה דוגמה למדינה שמאפשרת הסרת תכנים בגין כל הקוד הפלילי שלה, אלא שההצעה הישראלית אפילו לא מוגבלת לחוק העונשין, אלא לכל 'עבירה פלילית', למשל: טענה לעבירה פלילית מכוח חוק איסור לשון הרע או אפילו חוק איסור הונאה בכשרות".

לגבי הודעת מנכ"ל משרד המשפטים שאין כוונה להחיל את החוק על אתרי עיתונות ממוסדת, מציינת ד"ר שוורץ-אלטשולר כי "דרושים עוד שינויים משמעותיים, ואנו בטוחים שמשרד המשפטים יפנה ברוח הזו". 

במרצ רוצים לתקן את החוק

למרות שבוועדת שרים לחקיקה קיבל השר סער גב לקידום החוק ותמיכה פה אחד, כעת הוא נתקל בקשיים בקואליציה שלושה חברי כנסת מטעם במרצ הודיעו כי יפעלו לתיקון החוק. יו"ר הסיעה מיכל רוזין וחברי הכנסת מוסי רז וגבי לסקי צייצו בטוויטר כי: "המצב ברשתות החברתיות מחייב חקיקה שתאסור הסתה המסכנת חיי אדם תוך מתן חופש ביטוי רחב ביותר. לכן בכוונתם לפעול בדיונים בוועדת חוק חוקה ומשפט לתיקונו על מנת שלא יפגע בחופש הביטוי".

ח"כ לסקי אמרה לגלובס כי התיקון שידרשו יעסוק בין היתר בהחרגת העיתונות מהחוק. "הכוונה היא צמצום תחולת החוק כך שתצומצם האפשרות להסרת תכנים רק לפי רשימה סגורה של עבירות ושיש ודאות קרובה לפגיעה בבני אדם. צריך לצמצם את יכולת ההסרה לרשתות חברתיות ולהוציא אתרי אינטרנט ובפרט אתרי עיתונים וכלי תקשורת".

ח"כ רז ציין: "נדרוש שהחוק יאפשר הסרה של פרסומים רק במקרה שיש חשש סביר או ודאות קרובה שהפרסום עלול להוביל לפגיעה בבטחונו של אדם או אם עצם הפרסום מהווה עבירה פלילית".

***גילוי מלא: ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר השתתפה בחיבור הקוד האתי של גלובס