סטארט-אפ טכנולוגיה איטלקי מחייה את מפעל החשמל של אביו של איינשטיין

חברת טכנולוגיה מרומא קיבלה השראה מאיינשטיין - הרמן איינשטיין - לעשות את חלקה לטובת האנרגיה המתחדשת בעיירה סנאצארו דה בורגונדי, באזור הכפרי מדרום למילאנו.

הבעלים של סטארט-אפ האינטליגנציה המלאכותית והחממה הטכנולוגית הזו הם בעל ואשה שמחזירים לחיים מפעל אנרגיה בכוח המים שתוכנן לפני יותר מ-125 שנה על ידי אביו של אלברט איינשטיין. אם הכל ילך לפי התוכנית, הם יחזירו לרשת של המדינה יותר חשמל ממה שיצרכו.

בקצה שביל עפר, המפעל נראה במבט ראשון נטוש. גשר חשוף קטן חוצה תעלה עמוקה שנתנה בעבר אנרגיה למפעל במשך שנים רבות ובקרוב תעשה זאת שוב. מצד אחד של בניין הלבנים האדומות, קיר חיצוני מתפורר משרטט קו מתאר של מה שפעם היה מבנה גדול יותר. משפחה איטלקית אחרת החלה לשפץ את המפעל המרקיב לפני שמרק טרומבטי ואשתו, איזבלה אנדריו, רכשו אותו מוקדם יותר השנה.

"ראינו ארבע תחנות מים ברחבי איטליה אבל כשראינו את זו בתכנון הרמן איינשטיין, שאלברט ביקר בה כשהיה בערך בן 19, התאהבנו", אמר טרומבטי, שלצד אשתו מנהל את Translated, חברת תרגום מקוון המשרתת לקוחות גדולים כמו אובר ואיירנבינבי.

הזוג רצה לייצר אנרגיה דרך אמצעים מתחדשים בגלל שצריכת החשמל על ידי המחשבים המניעים את הטכנולוגיה שלהם עולה בכמעט 70% כל שנה, הוא אמר.

"בעוד 10 שנים, אינטליגנציה מלאכותית תהיה צרכנית רצינית של חשמל", אמר טרומבטי, וציין שכריית הביטקוין בעולם כבר צורכת יותר חשמל מאשר כל מדינת הולנד.

הטורבינות בנות מאה השנה עדיין שמישות

טרומבטי אמר שהיה מופתע מהקלות בה ניתן היה להחיות את מפעל החשמל. הטורבינות בנות מאה השנה - גלגלי מים ממתכת - עדיין שמישות ויעילותן נמוכה מהדגמים של ימינו רק בכ-5%. גנרטור חדש, שהטורבינות מסובבות כדי לייצר חשמל, הותקן שם.

 הרמן איינשטיין, אביו של אלברט איינשטיין / צילום: ויקימדיה

ב-1895, הרמן איינשטיין, מהנדס חשמל גרמני ויזם המוכר יותר בתור אביו של הגאון שהגה את תורת היחסות, חפר תעלה בכפר בערך באמצע הדרך בין מילאנו וג'נובה על מנת לספק כוח למפעל החדש שלו. הרמן, שהיה לו מפעל מנועים חשמליים בעיר פאביה לא רחוק משם, השתמש בטכנולוגיה המהפכנית החדשה של ייצור חשמל בכוח המים על מנת להפעיל עוד טכנולוגיה מהפכנית, מנורות רחוב חשמליות. המפעל היה אחד מכמה שהרמן ואחיו יעקב הקימו ברחבי צפון איטליה סביב השנה 1900.

היה להם אולי קשר של יותר משם המשפחה לעבודתו פורצת הדרך של אלברט. הציוד החדשני שלהם שמדד את צריכת החשמל היה זקוק לשעון מכני פנימי שמדד זמן בדייקנות שלפני כן לא הייתה אפשרית, כך כתב פיטר גליסון, פרופסור להיסטוריה של המדע מהארווארד. הזמן נמצא גם בלב תיאוריית היחסות, ואלברט היה ילד פלא בפיזיקה ומתמטיקה שגר באיטליה כשיעקב איינשטיין והחברה שלו שיווקו את המכונות שלהם.

לא ידוע אם אלברט ביקר במפעל, אם כי סביר להניח שכן, בגלל שהוא בילה חלק מזמנו בפאביה, מרחק 24 ק"מ משם, על פי מרים פוקאצ'ה, חוקרת במרכז המחקר ע"ש אנריקו פרמי ברומא.

המפעל ייצר חשמל עד 1962, כשאיטליה הלאימה את ייצור והפצת החשמל. החברה הלאומית התרכזה במפעלים גדולים ונטשה הרבה מפעלים כמו המפעל בסנאצארו, שהומר למנסרת עצים בכוח המים.

אחרי כמה עשורים, יזם תעשיית הנפט המקומי ג'יאמפיירו סביני הגיע אליה בזמן טיול ציד. כשאיטליה הסירה רגולציה משוק החשמל שלה בשנות האלפיים, נזכר סביני במפעל, שבשלב זה כבר הפך למעטפת ריקה עם גג מתפורר.

הוא הצליח לקנות את המפעל בשנת 2001 ולמרות שהתקדם בשיפוצו, מעולם לא גרם לו לייצר חשמל שוב. הוא נתקל בבירוקרטיה הידועה לשמצה של איטליה, שנהפכה למגבילה אפילו יותר בגלל שבתחילה הרעיון שאדם פרטי ייצר חשמל ויחזיר אותו לרשת היה בלתי מוכר. פעם אחת היה צריך לחדש רישיון לשימוש במי התעלה בזמן ששאר הניירת שהיה זקוק לה נעה בקצב צב.

"נגמרה לנו הסבלנות"

בשנה שעברה, כשהמפעל היה על סף תחילת ייצור חשמל שוב, מת סביני בגיל 85 מבעיות לב לאחר שמשפחתו לא יכלה להביאו בזמן לבית החולים בגלל מגפת הקורונה. עד אז, הספיק לילדים שלו מזה.

"נגמרה לנו הסבלנות", אמרה ביתו פאולה סביני, אדריכלית ופוליטיקאית מקומית. "בשביל אחי ובשבילי זה היה קשה מאוד למכור כי המפעל היה חלק מהמשפחה שלנו 20 שנה, אבל המפעל היה צריך מישהו שישקיע את הזמן והכסף להפעיל אותו שוב".

החברה Translated של טרומבטי שילמה 800 אלף אירו תמורת המפעל בספטמבר, כ-905 אלף דולר, ומשקיעה עוד 150 אלף אירו על מנת להשלים את העבודה ולהפוכו לשמיש, כך אמר ולריו לאני, מנהל החברה המפקח על הפרויקט.

"האתגר האמיתי היה להתמודד עם הבירוקרטיה ברמה המקומית, המחוזית, האזורית והלאומית", אמר לאני, כשהוא יורד בסולם המתכת המקורי שהוביל לטורבינות והגנרטור.

בגלל חוקים באיטליה להגנה על בניינים היסטוריים, המפעל נראה היום במידה רבה כפי שנראה בעבר. בפנים, חלל פתוח מזכיר כנסייה קטנה, עם כמה תקרות מקושתות מקורות עץ גדולות שסביני התקין שם. דרך אחד החלונות משתרך גפן עבות, והם מוגנים בסורגים, אבל אין להם זכוכית. ידית על קיר אחד מזכירה את הימים בהם עובד משך באופן ידני מנוף שגרם למים לזרום לטורבינות. הן אמורות להתחיל שוב לפעול בחודש הבא.

החברה Translated לא תשתמש באנרגיה ישירות מהמפעל ובמקום זה תזין את הרשת של המדינה בחשמל ותמשוך חשמל לפי צרכיה במשרדים הראשיים שלה בפאתי רומא.

הפעלה מחודשת של מפעל ישן הייתה חשובה לטרומבטי, שבהכשרתו הוא פיזיקאי, ולאשתו, בלשנית.

"שימוש מחדש הוא חשוב", אמר טרומבטי. "כאן באיטליה, זה קל בגלל שיש לנו הרבה דברים יפים שאנו יכולים להשתמש בהם מחדש.

זה כולל את המשרד שלו, על צלע הר מוריקה של רומא: הווילה, שהיא גם מעונה של חברת ההון סיכון שלו, Pi Campus, הייתה פעם בבעלות פוליטיקאי שנעצר בגלל שחיתות.

המפעל ההידרו-חשמלי המחודש של Translated לא יניע רק אינטליגנציה מלאכותית - הוא גם יסתמך עליה. באופן מקורי התחנה הכילה חדר מגורים לעובד שניטר את זרימת המים וכיוונן את הלהבים של הטורבינות בהתאם. בגלגול החדש של המפעל, העבודה הזו תיעשה על ידי מחשבי החברה.

טרומבטי אמר שהגילוי אולי המפתיע ביותר לגבי המלאכה שהוא משקיע בה את תשוקתו הוא שזה גם עסק טוב, הודות לתמריצים מהממשלה על אנרגיה ירוקה ומתחדשת. Translated מצפה להיות במצב של איזון כלכלי לגבי הפרויקט תוך 15 שנים, ואחרי זה לקבל החזר שנתי של 10% על ההשקעה, אמר לאני.

"הדבר הטוב ביותר שגיליתי הוא שזה יחסית קל לעשות וזה רווחי", אמר טרומבטי על ההשקעה. "הייתי רוצה לעשות עוד".