עסקת הטיעון עם דרעי היא למעשה עסקת כופר

עיסקת הטיעון שבין היועץ המשפטי לממשלה לבין חבר הכנסת אריה דרעי, מעלה ניחוח עז של פריבילגיות ואיפה ואיפה. קשה לזהות בה את האינטרס הציבורי. עקרון השוויון בפני החוק, על פיו פועל המשפט, מחייב העמדה לדין שוויונית, ובמקרה של נבחר ציבור, אף החמרה בדין. אך, מעבר לפגיעה בציבור ובמראית הציבורית, בעסקה הנחתמת בין היועץ המשפטי לממשלה, לבין חה"כ דרעי, יש כדי לפגוע במערכת אכיפת החוק עצמה.

המשפט מקיים פונקציה חברתית של קידום ערכים של שוויון, צדק והוצאת אמת לאור, ופועל מתוך שאיפה לאמת וליציבות משפטית. בכל הקשור למערכת הפלילית, שואף המשפט לאחידות הענישה. השאיפה לאחידות הענישה קיבלה משנה תוקף בשנים האחרונות, עם התמורה בחוק העונשין, שמיסדה את הבניית שיקול הדעת בענישה, מתוך מגמה לענישה שווה בין מקרים. מערכת אכיפת החוק אינה נעה, בשיקול דעת מוחלט ובלתי מוגבל, בין מקרה למקרה. מערכת האכיפה החוק פועלת ממקרה למקרה, מתוך מגמה ליצירת מסד שוויוני של אכיפה עונשית ויציבות משפטית.

בעבירות המס, הנעוצות בעובדות ממש כאלה שהחשוד דרעי עומד להודות בהן, קיימת הלכה מבוססת, ארוכה ורבת שנים, שמקורה בבית המשפט העליון, לפיה העונש הראוי לעבירות אלה, הוא מאסר בפועל. הלכה זו התפתחה על ידי בית המשפט, למן השנים בהן נדרשה הרתעה ציבורית כללית מפני עבירות המס, על מנת לשרש תפישה חברתית נפסדת, שראתה בהן מעין "ספורט לאומי". במקרים מיוחדים, ותחת נימוקים מיוחדים הנרשמים, עשוי עונש המאסר בפועל להיות מומר לריצוי בעבודות שירות. גם במקרים של העמדה לדין בעבירה של השמטת הכנסות מאוצר המדינה בשל רשלנות, מחויבת ענישה זו או אחרת ממשפחת דרכי הענישה שוללי החירות, ועונש מסוג זה, של עבודה או שירות לתועלת הציבור עשוי להיות מוטל, באופן זה או אחר.

זו היא הלכתו המחייבת של בית המשפט העליון, הלכה שנוהגים על פיה, שהלכה והעמיקה אחיזתה בשנים האחרונות. הלכה זו מחייבת את הפרקליטות. הפרקליטות נוהגת על פיה ורואה עצמה מחויבת לקדמה. הפרקליטות מתעקשת דרך כלל על יישומה בכל מקרה המובא בפניה.

לפרקליטות קיים שיקול דעת, בהחלט להעמיד לדין במנעד שבין העבירה חמורה בעבירות המס, המתארת את ביצוע המעשים במזיד ומתוך כוונה להתחמק ממס, או בעבירה מקלה, הרואה באותם המעשים ככאלה שבוצעו ברשלנות. אלא, ששיקול דעת זה אמור להיות נעוץ בעובדות. באשר להשמטה של מקור הכנסה שלם, קיים כלל שיפוטי, חזקה הנעוצה בניסיון החיים, לפיו השמטה של מקור הכנסה שלם, מעידה על הכוונה בליבו של המשמיט, להתחמק ממס. על אחת כמה וכמה בפרשה בה מדובר במספר מקורות הכנסה שונים. רשלנות זה לא.

הקושי המרכזי בעסקה עם חה"כ דרעי, נעוץ בתניה המיוחדת, לפיה יתפטר חה"כ דרעי מן הכנסת. מעבר לקושי הקיים בתניה זו בשל חיכוך היתר של מערכת אכיפת החוק עם המערכת הפוליטית, הרי שמשמעותה של תניה זו היא ויתור של חבר הכנסת דרעי על ישיבתו בכנסת ישראל, בתמורה לכך שלא יועמד לדין, בעבירות החמורות. זו היא עיסקת כופר לכל דבר, עיסקה בה מוסר אדם נכס, על מנת שלא יועמד לדין. הבעיה היא, שבמקרה זה מוסר חבר הכנסת נכס שאינו שלו. ישיבתו של חבר הכנסת דרעי בכנסת ישראל אינה נכס פרטי שלו. חברותו בכנסת היא בחירה של ציבור בוחריו. חבר הכנסת דרעי סוחר בבחירה של בוחריו, ומקנה אותה כנגד פטור מנשיאה באחריות למעשים פרטיים שביצע האזרח דרעי.

הכותבת היא חברת הוועד המנהל בתנועה לאיכות השלטון, פרקליטה ממונה לשעבר בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה)