איך שמלת כלה ב-80 שקל משיין קשורה למשבר הדיור?

בתחילת השבוע עלה פוסט ב"סטטוטים מצייצים" ובו תמונה של כלה יפה ושמחה, בשמלה יפה ולבנה, וכותרת: "שמלה ב-80 שקל משיין. הצעד הכי חכם כלכלית שעשיתי".

הפוסט זכה למעל ל-3,600 תגובות, ורבות מהן התייחסו לבחירה הכלכלית של הכלה: לקנות שמלה שנייה לאירוע ב-80 שקל בלבד. לצד תגובות: כמו "ככה צריך" ו"אני פחות מבינה את אלו שפותחות חסכונות בשביל להחליף 4 לוקים במהלך הערב", היו לא מעט תגובות שלעגו לחסכנות, ואלו מקצת מהן: "את החתונה עשית בקופיקס?", "אני תפרתי את החליפה מעלי איזדרכת והכנתי טבעות משרף של עץ אקליפטוס, באמת לא צריך יותר מזה", "אני לקחתי את הווילון בסלון שממילא שנאתי, ליפפתי על עצמי ויצאתי לחופה", "לא מבינה למה חוסכים ביום שאמור להיות הכי מאושר בחיים, לאן נעלם המשפט שמתחתנים רק פעם אחת אז נשקיע?", "את הבעל היא הביאה מעליאקספקס?", "היית מתחתנת ברחוב ושמה פלייליסט בספוטיפי, למה לעצור בשמלה?" ותגובה שהיא השורה התחתונה להרבה מאוד הצדקה של ביזבוזים מיותרים: "למה את חוסכת? גם ככה זוג צעיר לא יכול להגיע לדירה במדינה הזאת".

למה לא לנסוע 4 פעמים לחו"ל בשנה? הרי גם ככה זוג צעיר לא יכול להגיע לדירה במדינה הזאת, למה לא לצאת כל ערב למסעדות ופאבים, הרי גם ככה זוג צעיר לא יכול להגיע לדירה במדינה הזאת, למה לא לקנות כל מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, הרי גם ככה זוג צעיר לא יכול להגיע לדירה במדינה הזאת. אז למה להוציא רק 80 שקל על שמלה שנייה (!) באירוע שכבר הוצאנו עליו מעל 100 אלף שקל, הרי גם ככה זוג צעיר לא יכול להגיע לדירה במדינה הזאת.

פעמים רבות זוגות צעירים נמצאים במקביל בתחילת חייהם המשותפים ובתחילת דרכם המקצועית. הם משתכרים שכר נמוך יחסית ועומדות בפניהם בחירות כלכליות שונות: הם יכולים להתחתן ברחוב, כמו שציינה אחת המגיבות, הם יכולים לבחור להוציא 80 שקל על השמלה הראשונה באירוע, הם יכולים לבחור להוציא 80 שקל על השמלה השנייה, הם יכולים גם לבחור להוציא עשרות אלפי שקלים על כל אחת מארבע השמלות: שלוש לאירוע ואחת לצילומי הטראש. זה הכל זה עניין של בחירה. אין גם נכון או לא נכון - מי שמעוניין להוציא עשרות אלפי שקלים על כל אחת מארבע שמלות לאירוע ולדעתו זוהי ההוצאה הכספית הנכונה עבורו, אז אחלה. אבל בלי תירוצים: אין גם וגם, יש סכום כסף נתון, ומי שבוחר להוציא עשרות אלפי שקלים על כל אחת מארבע השמלות באירוע, הוא גם בוחר לא לשים אותם בחיסכון עבור הון עצמי לדירה

חיסכון שמתחיל בשקל הראשון ששמים בצד

הון עצמי לדירה זה יעד חיסכון מאוד גדול ורחוק: זהו חיסכון של שנים ארוכות, שמתחיל, כמו כל חיסכון אחר, בשקל הראשון ששמים בצד על חשבון דברים אחרים. ב-100 שקל שלא קנינו בהם שתי מנות שווארמה ושתייה, וב-400 שקל שלא הוצאנו על ישיבה במסעדה. מי שבוחרת להסתפק בשמלה אחת ולוותר על שמלה שנייה ב-10,000 שקל, יכולה לשים אותם בצד להון עצמי לדירה. מי שבוחרת לקנות שמלה בשיין ב-80 שקל ולא ב-10,000 שקל, יכולה לשים 9,920 שקל בצד להון עצמי לדירה. קשה לראות את אותם שקלים הופכים לסכום הגבוה מאוד שנדרש עבור הון עצמי, אבל השקעה נכונה של הכסף, בתוספת חיסכון אגרסיבי מאוד, בתוספת שיפור היכולות המקצועיות שיאפשרו עליה של השכר, בסוף, לאחר שנים, אם זה רצונם של בני הזוג, יוביל אותם לדירה.

התירוץ של "גם ככה זוג צעיר לא יכול להגיע לדירה במדינה הזאת" הפך להצדקה להרבה מאוד בחירות כלכליות שהמשותף להן הוא בחירת הצריכה בהווה, על חשבון העתיד, וזהו תירוץ לא מוצלח. נכון, מחירי הדיור כאן הם בעיה גדולה שאין לזלזל בה, אבל הם לא מצדיקים התנהלות כלכלית של "נוציא עכשיו בלי חשבון". לא קל להגיע לדירה, לא קל לחסוך הון עצמי, שקל לשקל ואז להשתעבד למשכנתה לעשרות שנים - ויכול להיות גם שיש זוגות שזה לא מתאים להם ולא נכון עבורם. אבל גם עבור אלו, לשים את הכסף בצד ולהשקיע אותו על מנת ליצור לעצמם תשתית כלכלית ורשת ביטחון לחייהם המשותפים, זו בחירה שאפשר לקבל במקום להוציא עשרות אלפי שקלים לארבע שמלות באירוע, חשוב ומרגש ככל שיהיה. הכל עניין של סדרי עדיפויות.

אני באופן אישי לא חסידה של גישת ה"בואו נתקלח במים קרים, נאכל אורז ושעועית משקים ולא נצא אף פעם", על מנת לחסוך כסף בכל מחיר, אבל "בואו נוציא עשרות אלפי שקלים על ארבע שמלות", זהו הקיצון השני על אותה הסקאלה. בסוף, צמיחה כלכלית והשגת יעדים, לא משנה אם מדובר בדירה, או בכל יעד אחר שתבחרו, מתחילה בתיעדוף הרצונות, ממשיכה בוויתורים, ועוברת דרך חיסכון סיזיפי והשקעה נבונה של הכספים. שקל, אחרי שקל. ברכות לזוג הצעיר, וברוכים הבאים לעולם המבוגרים, זה שבו תאלצו לוותר על הרבה דברים שאתם רוצים, בשביל להשיג את מה שחשוב לכם באמת.