כותב שורות אלו מכסה את שוק הרכב הישראלי במשך כמעט שלושה עשורים, ונדמה היה ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי. ואז באה שנת 2021 והראתה שעוד יש לנו מה ללמוד. השורה התחתונה של נתוני המכירות מרשימה מאוד לכשעצמה, אבל עדיין לא מגלה את כל התמונה.
בשנה החולפת נמסרו בישראל כ-301 אלף כלי רכב פרטיים, מתוכם כ-11 אלף כלי רכב ביבוא עקיף. זוהי עלייה של כ-34% לעומת 2020 ועלייה של כ-20% לעומת 2019, טרום הקורונה. לכאורה אפשר לראות בכך "תיקון" לירידה של כ-18% במסירות, שנרשמה בשנה שעברה, אך בהשוואה בינלאומית הנתונים בישראל קרובים הרבה יותר לכדור שלג מתגלגל במדרון מאשר לתיקון כלשהו.
שוק הרכב הישראלי צמח בשנה החולפת בקצב המהיר ביותר מבין כל המדינות המפותחות בעולם. האיחוד האירופי, למשל, צפוי לסיים את 2021 עם ירידה קלה במסירות רכב חדש לעומת 2020, או לכל היותר באיזון. ארצות-הברית סיימה את השנה עם עלייה סמלית של כ-4.5% במסירות וירידה דו-ספרתית בהשוואה ל-2019. אפילו סין הכל-יכולה סיימה את השנה עם עלייה צנועה של כ-3.1%.
כל השווקים הנ"ל נאלצו להתמודד בשנה החולפת עם אותם אילוצים גלובליים, שהשפיעו גם על השוק הישראלי ובראשם שיבושי ייצור, קשיים לוגיסטיים והתייקרות כלי הרכב. ולמרות זאת, השוק הישראלי עקף את כולם בסיבוב ואלמלא קשיי האספקה אפשר להניח שהיו נמכרות ב-2021 עוד 20-30 אלף מכוניות חדשות.
קונים למרות המסים
המספרים הללו מקבלים ממד אפילו עוד יותר קיצוני כשלוקחים בחשבון את התנאים הייחודיים של השוק הישראלי. כמו למשל את המיסוי המצטבר על כלי רכב, שהוא מהגבוהים בעולם. או את המיסוי על דלק, שעומד בממוצע על כ-65% מהמחיר של ליטר בנזין, בלי קשר למחירו של הדלק עצמו שטיפס בתלילות בשנה החולפת. או את האגרות השנתיות, שגבוהות במאות אחוזים מהממוצע של ה-OECD.
ואם מישהו סבור, שהזינוק משקף מבצעי מכירות ו/או את כוח הקנייה יוצא הדופן, שהעניקה התחזקות השקל לרוכשי הרכב בישראל, כדאי לו לחשוב שנית. ב-2021, שהייתה שנה של עודפי ביקוש, ההנחות הטיפוסיות על כלי הרכב בישראל ירדו לשפל של כל הזמנים, מה שכמובן העלה את המחיר שלהם בפועל.
המחיר הממוצע של עסקת רכישת רכב חדש בשנה החולפת עמד על כ-165 אלף שקל, כלומר לא רק שהישראלים שילמו יותר על כל רכב, אלא גם שהשוק כולו "זז כלפי מעלה" תוך שהוא מותיר בצד את המכוניות הזולות והעממיות, שפעם היו מוקד המכירות בישראל.
מדחיקים את הפקקים
אבל התעלומה הגדולה ביותר היא היעילות שבה מצליחים רוכשי הרכב בישראל להדחיק טוטלית את המציאות של עומסי התנועה בישראל ואת המבוי הסתום שאליהם הם מתקדמים, תרתי משמע.
הנה כמה נתונים מאירי עיניים: בין השנים 2014 ל-2020 עלה מספר כלי הרכב המורשים לתנועה בישראל ב-24.4% אבל אורך הכבישים הכולל עלה בכ-6.2% בלבד. בשנת 2019 רמת הצפיפות בישראל, שנגזרת ממספר כלי הרכב לקילומטר כביש, הייתה גבוהה ב-260% בהשוואה ל-11 המדינות המובילות באירופה וב-202% ביחס לממוצע ה-OECD.
אבל הנתון הבעייתי ביותר ללא ספק הוא מדד ניצולת כלי הרכב, שהוא הממוצע המשוקלל של הנסועה השנתית לכל קילומטר כביש. כאן הממוצע בישראל גבוה בכ-250% מזה של ה-OECD.
במילים אחרות הישראלים לא רק קונים יותר מכוניות אלה גם נוסעים בהם הרבה יותר. וכאשר חלקן של המכוניות החשמליות בכלל השוק יגדל, תופעת נסועת היתר רק תתגבר בשל העלות המזערית של קילומטר נסיעה בהן.
כל זה כאמור, עוד לפני שנת 2021, שבה נוספו פלוס מינוס כ-100 אלף כלי רכב חדשים לכבישים, בניכוי כלי שנגרעו. אפילו הנתון הזה רק חלקי מכיוון, שבשנה החולפת התרוקנו כמעט לחלוטין מגרשי המכר של כלי הרכב המשומשים בשל המחסור בכלי רכב חדשים, והמשמעות היא שבפועל נוספו לכבישים עוד כמה עשרות אלפי כלי רכב פעילים.
ציון נכשל לרגולטור
הנתונים הללו מעניקים ציון "נכשל" מהדהד למשרדי הממשלה, שבאחריותם לרסן ולמתן את הרכישה של כלי רכב פרטיים ואת הנסועה בהם. מיסוי הרכב הכבד, שמוטל בישראל, מצליח להעלות את יוקר המחיה ולהזרים מיליארדי שקלים מכובדים לקופת המדינה. אבל מנגנון המס הקיים מעודד נסועת יתר והמדינה עצמה מעודדת רכישה ונסועה של מאות אלפי עובדיה, באמצעות החזרי הוצאות רכב בעלות של כמעט 25 מיליארד שקל בשנה.
מנגד, למשרד התחבורה יש רטוריקה קבועה: אחת לכמה חודשים יוצאים בתחזיות מפחידות על מצב העומסים וועל הצורך בהשקעות "חירום" בתחבורה הציבורית. חברי הכנסת ממהרים לאשר למשרד תקציבי ענק שנעלמים תחת כותרות גרנדיוזיות. ב-2020 וב-2021 בלבד עמד היקף התקציב לתחבורה הציבורית על כ-50 מיליארד שקל במצטבר - נחזור שוב, מיליארד שקל - לא כולל עוד כ-7.6 מיליארד שקל לפיתוח כבישים. התקציב לסעיף התחבורה הציבורית ב-2022 שובר שיא חדש עם כ-28 מיליארד שקל.
והשורה התחתונה? עלייה דו-ספרתית במכירות הרכב. הציבור הרחב מעדיף לשלם מחירים מופקעים ולהמתין בממוצע ארבעה חודשים, ולקנות רכב שלישי ורביעי למשפחה ובלבד שלא להזדקק לשירותיה הכושלים והחלקיים של התחבורה הציבורית. ובפעם הבאה, שתעמדו שעה ועשרים בפקקים מראשון לציון בואכה תל אביב ביום רגוע, אל תבואו אלינו בתלונות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
