החל הקרב על הנשיאות באיטליה: רה"מ לשעבר ברלסקוני חוזר ויתמודד מול רה"מ הנוכחי דראגי

לפני קרוב לשנה נקרא מריו דראגי לדגל על ידי נשיא איטליה כדי להציל את המדינה ממשבר פוליטי ולשקם את הכלכלה מהשלכות משבר הקורונה. מי שכיהן בעבר כנשיא הבנק המרכזי האירופי "הוצנח" מבחוץ בשל מעמדו הציבורי, והצליח להקים מעין ממשלת אחדות מתפקדת, שבה כיהנו נציגי המפלגות הגדולות ביחד עם שרים־מומחים. נתוני הצמיחה האיטלקיים מאז היו מרשימים, היציבות הפוליטית גם, והמדינה הבטיחה לבריסל ליישם כמה רפורמות נחוצות שאמורות להעלות אותה על דרך המלך של צמצום החוב הלאומי, צמיחה גבוהה ושינויים מבניים שיאפשרו שגשוג בעתיד.

אבל כעת הממשלה הקיימת עשויה לעמוד בפני פירוק. הסיבה אינה עימותים פוליטיים פנימיים כמו בעבר, אלא דווקא קידומו האפשרי של דראגי לתפקיד הרם ביותר באיטליה. הנשיא המכהן סרג'יו מטרלה עומד לפרוש מתפקידו בתחילת פברואר, אחרי כהונה של שבע שנים כפי שנקבע בחוק, ודראגי נחשב למועמד הבולט ביותר להחליפו. בתור נשיא איטליה, דראגי יישא בעיקר בתפקידים סמליים, אך המשרד הבכיר - כפי שהוכיח המינוי שלו עצמו - הוא בעל עמדה מכרעת בעניינים פוליטיים, משום שביכולתו למנות ראשי ממשלה, להכריז על ממשלת מומחים חיצונית ולהקדים את הבחירות הכלליות. קידומו לתפקיד עשוי להיות ברכה ליציבות ארוכת-הטווח באיטליה, אך במחיר של חוסר יציבות בחודשים הקרובים.

הבחירות לנשיאות איטליה הן בעלות מאפיינים מוזרים: כמעט אף מועמד בדרך כלל לא מכריז באופן רשמי כי הוא מתמודד, ואין רשימה נעולה של מועמדים. הן מתנהלות בסבבי הצבעות חשאיות של יותר מ־1,000 נציגים מבתי הפרלמנט בתוספת נציגים אזוריים, והושוו לא אחת לבחירת האפיפיור מאחורי דלתיים סגורות בוותיקן. הליך הבחירה עצמו יתקיים בשבוע השלישי של ינואר, ב־24 לחודש.

ההליכים הסבוכים היו כבר נושאים לפרודיה קולנועית (על מועמד אלמוני שנבחר לנשיאות בגלל טעות בשם וזוכה לאהדת העם) וגם לתקדימים היסטוריים, כמו נשיא שהצליח להיבחר כמועמד של פשרה אחרי אין ספור סיבובים, למרות שבסיבוב הראשון קיבל שמונה קולות בלבד.

לא ברור כיצד תושפע הכלכלה

בחודשים האחרונים תהו כלי התקשורת באיטליה בעיקר אם דראגי אכן מתכונן להתמודד, וכיצד הדבר ישליך על הכלכלה האיטלקית, שמצאה את עצמה במצב טוב־יחסית תחת הנהגתו. נראה שבשבועות האחרונים הפור נפל. בנאום לשנה החדשה בשבוע שעבר אמר דראגי לציבור כי ניתן להתייחס אליו כ"סבא בשירות המוסדות הציבוריים", מה שנתפס כמעין מלת קוד לנשיא. הכלכלן האיטלקי, שהתחנך בבית ספר ישועי, גם אמר כי "הגורל האישי שלי אינו חשוב. אין לי שאיפות מיוחדות". לאחר מכן הוסיף כי הממשלה שהוביל "השיגה את היעדים שהצבנו לעצמנו", ורמז כי התקציב שהצליח להעביר סולל את דרכה של איטליה להצלחה כלכלית.

המועמד הבולט הנוסף בבחירות, לפחות בעיני עצמו, הוא הפוליטיקאי הבלתי־נלאה, סילביו ברלוסקוני, בן הה־85. למרות פרשות השחיתות, למרות הרשעות קודמות ולמרות חקירות פתוחות, מי שכיהן כראש ממשלת איטליה ארבע פעמים הבהיר באופן חד הרבה יותר מדראגי כי הוא רואה בעצמו מועמד לתפקיד נשיא איטליה. באופן גלוי, כמה ממפלגות הימין באיטליה כמו "אחיי איטליה" ו"לגה" הודיעו כי יתמכו בו. מאחורי הקלעים, בעקבות העימותים שהיו בין מפלגות אלה למפלגת "פורצה איטליה" בהובלתו, ייתכן שהם ייבחרו במועמד אחר בהצבעה החשאית. פרשנים העריכו את סיכוייו להיבחר כ"נמוכים מאוד", אבל הפוליטיקה האיטלקית הדגימה בעבר כי היא עשויה להיות בלתי־צפויה.

איטליה עלולה להיכנס לטלטלה

גם אם בחירתו של דראגי לנשיאות נראית צפויה, הדבר יכול לטלטל את איטליה - שחוותה שנה נדירה של יציבות יחסית ושקט בחזית הפוליטית, אחרי שורת משברים ואיום מתמיד להליכה לבחירות. הממשלה החדשה שמונתה בפברואר 2021, בהובלת דראגי, הציגה תוכנית מקיפה כיצד לצאת מהמשבר הכלכלי החמור שנגרם על ידי ההתמודדות עם הקורונה. היא גם הכריעה כיצד לחלק בשבע השנים הקרובות סכום של קרוב ל־200 מיליארד אירו, שאיטליה תקבל מהאיחוד האירופי (חציים כמענק), כתוצאה מקרן שהוקמה לשיקום היבשת. הממשלה חוזה בהערכות עדכניות הורדה של שיעור החוב מהתמ"ג מ-153% ל-149% (השני בגובהו בגוש האירו אחרי יוון), הפחתת הגירעון השנתי מ־9.4% ל־5.6% וצמיחה של כ־4% בשנה הקרובה.

 ראש הממשלה, מריו דראגי / צילום: Associated Press, Alessandra Tarantino

דראגי נהנה באיטליה ממוניטין ותמיכה ציבורית, שאין כמעט לאף דמות אחרת. הוא כיהן עד 2019 כנשיא הבנק המרכזי האירופי (ECB), ונחשב למי ש"הציל" את גוש האירו בשורת המשברים שחווה על ידי אימוץ מדיניות ההרחבה הכמותית ותוכניות תמריצים, ותמיכה חסרת־פשרות באירו. ממשלתו הצליחה להעביר בשבוע שעבר תקציב בשווי 32 מיליארד אירו, שכולל רפורמות במערכת הפנסיה והורדת מסים לחברות ולעובדים.

אם יעזוב את הממשלה ויעבור לארמון הנשיא, עשויה איטליה להיכנס מחדש לתקופה של אי־ודאות פוליטית, וייתכן כי הבחירות יתקיימו עוד השנה, במקום בקיץ 2023 כמתוכנן. לפי תמונת המצב בסקרים, לו היו הבחירות הכלליות נערכות כיום, ככל הנראה הייתה מוקמת קואליציית מרכז־ימין בהובלת ה"לגה", "אחיי איטליה" (שכעת נמצאת באופוזיציה) ו"פורצה איטליה".