עשרות תביעות ומערכות בינה מלאכותית: רמ"י מנסה להילחם בפלישות לקרקעות

לפני כחודש הגישה רמ"י, באמצעות פרקליטות מחוז מרכז, תביעה כנגד 24 נתבעים, במטרה למחוק את רישום זכויות החכירה שלהם ביותר מ-10 דונם. מדובר בקרקעות המוחזקות בניגוד לחוק, ליד מגרש האימונים של מכבי נתניה, מערבית לכביש החוף.

זוהי דוגמה לשינוי הגישה של רמ"י בכל הקשור לשמירת קרקעות מדינה מפני פולשים, ולהענשת חוכרים שהפיקו רווחים אסורים מהקרקעות. כמעט במקביל, הציגה הרשות שימוש בטכנולוגיה חדשה לגילוי פולשים און ליין.

ממכתב התביעה של הסיפור הנתנייתי, שנוסח על ידי עורכי הדין דבי קרן ומאיר אסרף, עולה מציאות מוכרת בענף הקרקעות בישראל: אנשים מחזיקים בקרקעות בהתאם לחוזים שמשפחותיהם חתמו עם רמ"י ב-1971, להחכרת הקרקעות למטרת עיבוד וניהול של מטעי פרי הדר. במהלך 2005 הסתיימה החכירה, ועוד לפני אושרה על הקרקעות תוכנית שמשנה את ייעודן לתעשייה ולמסחר. אולם במציאות, עד ליום הגשת התביעה, המקרקעין טרם הושבו לידי הרשות.

משתמשים בקרקע בניגוד לחוזה החכירה

התביעה הזו מצטרפת לשורה של תביעות המוגשות בשנים האחרונות ע"י רמ"י, במטרה להשיב למדינה קרקעות ששונה ייעודן. כמו כן, חלק מהתביעות הן כנגד אנשים שמחזיקים בקרקעות חקלאיות כחוק, אך משתמשים בהן בניגוד לאמור בחוזי החכירה, ולעתים גם בניגוד לחוק.

כך למשל, חוייב באחרונה בעל נחלה ביישוב ניצני עוז בסכום של למעלה משלושה מיליון שקל בגין שימוש חורג בנחלה. אחיו של הבעלים נקט ב"פרשנות מרחיבה" לגבי אופי הגידולים המותר במקום והקים 2 חממות, בהן גידל 3.4 טון קנאביס בשווי מוערך של מעל ל-180 מיליון שקל. מיותר לציין, כי לא מדובר בקנאביס רפואי. כנגד האח העבריין, שהוכרז "פשוט רגל", ננקטו הליכים פליליים, ואילו החוכר חוייב ע"י בית המשפט בתשלום של כ-3.2 מיליון שקל.

משה גרין, בעל נחלה מבצרה, חוייב בכ-4 מיליון שקל בשל שימוש חורג בשטח חקלאי. במשך שנים הוא עשה בקרקע שימוש לצרכים מסחריים, בהם הפעלת המרכז המסחרי "אליטל" וגן האירועים "וילה סוקה".

המקרה המפורסם ביותר הוא הסיפור של חניון "טסים" בכפר טרומן, אותו ניהלו יצחק ועמליה קלקודה. בני הזוג ניצלו את קירבתם לנתב"ג והפעילו חניון פיראטי במשך שנים. בית המשפט המחוזי חייב אותם בתשלום של 7 מיליון שקל, ואף קבע כי ישיבו את הנחלה, לאור הפרת ההסכמים. הקביעה האחרונה להחזר הקרקע לרמ"י נעשתה לאור התנהלותם הקיצונית של בני הזוג, שחרף כתבי אישום, הרשעות וגזרי דין שהוצאו נגדם, המשיכו בפעילותם. בית המשפט העליון דחה את ערעורם וקבע כי התנהלותם הקנתה לרמ"י את הזכות לביטול ההסכם.

ועדיין, המקרים הללו בודדים ביחס להיקפי הפלישות ועבריינות הקרקעות בישראל. מנכ"ל רמ"י, ינקי קוינט הסביר באחרונה במפגש עיתונאים, כי החוק מאפשר פינוי בכוח סביר של פולש למקרקעין רק בתוך חודש מאז בוצעה הפלישה.

אם ברמ"י חורגים, הדרך לפנות את הפולש עוברת בבתי משפט, ואז יכול לקרות הכל. כך למשל, בתי המשפט גוערים דווקא בבעלי הקרקע על כך שהתעלמו מהפלישה ולא נקטו בצעדים כנגד הפולשים. ההליכים במקרים הללו מסתרבלים מאוד ונמשכים שנים רבות.

בינה מלאכותית לאיתור פלישות

לעומת זאת, כשמדובר בפלישות טריות - הסיפור שונה. רמ"י החליטה לפעול בנמרצות לחיסול התופעה, או לפחות להדביר חלקים גדולים ממנה. בשנת 2021 חשפו ברמ"י 1054 פלישות, בעוד שבשנת 2020 נחשפו 768, וב-2019 רק 613 מקרים. על אף העלייה המשמעותית במספר החשיפות, מספר הפינויים נשאר פחות או יותר זהה. בשנת 2021 מספר הפינויים עמד על 1778, עליה של 111 פינויים בלבד, ביחס לשנת 2019.

באחרונה החלו ברמ"י להשתמש במערכת בינה מלאכותית של רפא"ל, במטרה לאתר פלישות כבר בימיהן הראשונים. המערכת נמצאת בתקופת פיילוט, אך כבר החלה להמחיש את היקפי הפלישות: ביישוב ח’ורה שבנגב נרשמו 73 פלישות בתוך 49 ימים; באום אל פאחם - 35 פלישות. מיד עם גילוי הפלישות נשלחו למקום פקחים שהתריאו על המבנים החורגים. לאחר מכן ניתן יהיה לפנות את המבנים או אף להרסם, כי הדבר נעשה במרווח החודש שהחוק מתיר לפעול כנגד הפולש, אף בכוח סביר.

אולי עקב הרגישות הפוליטית, המצגת של רמ"י לא כללה את הנעשה ביישובים יהודים, שגם הם, כידוע, מתאפיינים בפלישות רבות. וזה אולי כלל המפתח: ניתן לפתח אמצעים טכנולוגיים ולהגיש תביעות כנגד עברייני קרקעות. אך בסופו של דבר הכל תלוי בגישה הבסיסית של הדרג הפוליטי לאותם עבריינים.