אחד מהדגלים החשובים יותר לחברה הערבית בישראל הוא המאבק בהרס הבתים שנבנו ללא היתר. רע"ם העלתה זאת כאחד מהנושאים המרכזיים לדיון בקואליציה וקיבלה הקפאה חלקית של חוק קמיניץ. לפי הפשרה, תוקפא למשך שנתיים האכיפה על בנייה קיימת למגורים בגין עבירות תכנון ובנייה ותיקות שבוצעו ביישובים הערבים והדרוזים. גם חוק החשמל עוסק בחיבור בתים לא חוקיים לרשת החשמל.
ובעוד המאבקים הללו מתנהלים במישור הפוליטי, בית משפט השלום בנתניה דחה בפסיקה רבת משמעות עתירה של המדינה להרוס 50 מבנים שנבנו ללא היתר בשטח חקלאי בפאתי קלנסווה. המדינה דרשה את הפינוי וההריסה, שכן הבתים נבנו בשטח פרוזדור שנועד להקמת קו מתח גבוה - קו 161 - בין תחנות קיסריה לתחנת המשנה בשער אפריים.
בכתבה בגלובס לפני שנה וחצי הגדרנו את המשפט הזה כמשל על בעיית התכנון בישובים הערביים, שהיא הבסיס העיקרי לבנייה הלא חוקית בישובים אלה. אז כתבנו כי המיועדים להריסה הם כ-50 מבנים, חלקם בתי מגורים, חלקם מחסנים וחלקם חושות, שבהם מתגוררות עשרות משפחות ורובם נבנו ללא היתר. הפוליטיקאים הערבים ניסו להתערב בסוגיה וקיימו במקום סיורים בהשתתפות בכירים כמו ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שחוק קמיניץ (תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה) המגביר את האכיפה נגד בנייה בלתי חוקית קרוי על שמו.
בדיון טענה המדינה כי התוכנית להנחת קו המתח הגבוה אושרה כבר ב-1994 על ידי הממשלה, אם כי נוצרה מחלוקת בדיון אם הכוונה המדוייקת של ההחלטה הייתה לכל הקווים שתכננה החברה אחר כך. עו"ד ד"ר ניסן שריפי, המייצג כמה מהמשפחות שבתיהן בתוך הקבוצה המיועדת להריסה, טען בבית המשפט כי גם בפרסומי רשות התכנון אין מידע על אישור התוכנית הזו. והשופטת, סגנית נשיא בית המשפט, טל אוסטפלד נאוי, לא קיבלה במלואה את הטענה על אי קבילות האישור בממשלה, אבל כתבה כי העובדה שהתוכנית לא הוצגה באתר רשות התיכנון השפיעה על החלטתה.
לא נדונו חלופות לקו
לשופטת היו עוד שני נימוקים עיקריים לדחיית דרישת ההריסה. האחד אי יישומה של התוכנית לאורך השנים, כבר יותר מ-27 מאז קבלת ההחלטה. לפי השופטת, צווי הריסה יש לבצע בסמיכות לבנייה הלא חוקית, כדי לגדוע את התמשכותה והתפשטותה, והשיהוי הרב שנוצר לא הוסבר על ידי המדינה. הנימוק המשמעותי השני היה חוסר יכולתה של המדינה להוכיח כי מדובר באינטרס ציבורי.
החברה טענה כי ללא בניית הקו הזה, כל איזור השרון יהיה בסכנת פגיעה באספקת החשמל שלו. אלא שבדיונים עלה כי חלופות לקו לא נדונו, ובהן חלופות כמו הטמנה או נתיבים חלופיים שלא עוברים בשטחי מועצת קלנסווה ושטחיה החקלאיים. עו"ד שריפי הציג מקומות אחרים, בעיקר באיזור תל אביב, בהם תוכננה הטמנה במקום קווים עיליים, והראה עוד כי החברה לא תכננה צמצום של הקרינה האלקטרומגנטית כבקווים אחרים העוברים סמוך ליישובים.
שריפי, בעבר מראשי הפנתרים השחורים, אומר כי אז כהיום - מדובר במחאה של הדפוקים נגד השלטונות. רוב המשפחות המתגוררות שם הן משפחות קשות יום המתקשות לשרוד. כך למשל גרה באחד הפחונים המיועדים להריסה אלמנה שבעלה נרצח, שיש לה חמישה ילדים שהיא בקושי רב מצליחה לפרנס. במבנה אחר מתגורר נכה, שאין לו חלופת מגורים אחרת.
"אין לנו מקום אחר לגור בו, זה כל מה שיש לי בעולם"
בדיון בבית המשפט אמר שריפי כי צווי ההריסה לא מציעים אפילו שמץ פיצוי למשפחות המתגוררות במבנים. קלנסווה סובלת ממחסור חמור של קרקעות למגורים, לאחר שתוחמה ל-8,400 דונם בשנות ה-50 וכיום היא מונה כ-25 אלף תושבים. ד"ר אבו ראס, מנהל משותף בארגון יוזמות אברהם ותושב העיר, אומר כי העיר "מוכה תכנונית" והוא יודע למתוח ביקורת גם על הנהגת היישוב, שלא עשתה לדבריו מספיק בנושא.
מיקומה האסטרטגי של העיר הפך אותה לצומת מעבר של תשתיות לאומיות חשובות ובהן המוביל הארצי, כביש 6, רכבת ישראל, קווי מתח גבוה, צינור גז ארצי ועוד. בעיר מתלוצצים כי מי שהעלה את האפשרות להעביר אותה לפלסטינים במסגרת תוכנית טראמפ, כנראה לא מכיר את שליטתה בתשתיות הלאומיות. לדברי ד"ר אבו ראס, פרוזדור החשמל המתוכנן מגביל עוד יותר את השימוש בקרקע הפרטית.
אחת מדיירות המבנים המדוברים היא שירין נאסראללה שבעלה נרצח והיא מגדלת את שני בנייה לבד. שירין אומרת לגלובס: "החיים שלי היו בסיוט, הרגשתי שאני נלחמת לבד. אין לנו מקום אחר לגור בו, זה כל מה שיש לי בעולם. יש לי שני ילדים מתבגרים, ולאחר שנרצח אבא שלהם הם בטראומה פסיכולוגית והמאבק נגד ההריסה השפיע עוד יותר לרעה. שמחנו מאוד לאחר ששמענו את גזר הדין, אבל אנחנו עדיין פוחדים שיגישו ערעור. אני מקווה שהממשלה תרחם עלינו, זה כל מה שיש לנו בחיים. הממשלה צריכה להבין את המצב, להיות רחמנית ולהבין שמדובר במשפחות במצוקה, שאין להן פתרונות אחרים.
ואם נחזור למיסגור הסיפור קלנסווה כמשל, החלטת השופטת אוסטפלד-נאוי מעניקה הרבה יותר משקל מבעבר לנסיבות שהביאו לבנייה הלא חוקית, ולמחדלי רשויות המדינה - במקרה הזה חברת החשמל, והיא מתכתבת היטב עם שינוי האווירה הציבורית והפוליטית שהביאה כניסת רע"ם לקואליציה.
החלטת בית משפט השלום בנתניה איננה סוף פסוק, והמדינה יכולה לפנות לערוצים נוספים כדי לנסות להרוס את המבנים ולהתקדם בתוכנית הישנה.
חברת החשמל מסרה בתגובה כי: "החלטת בית המשפט בתיק בו המדינה היא צד בהליך, מעכבת את חישמול קו ההולכה. הקו מיועד להולכת אנרגיה מצפון הארץ ורמת הגולן למרכז, ממתקני ייצור פרטי,באמצעות אנרגיות מתחדשות, תגבור מערכת ההשנאה בעיר קלנסוואה וסביבתה ושיפור אמינות האספקה לתושבים. אינטרס של כלל הציבור".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
