ההלם שלאחר ההלם: שנה להסתערות על הקפיטול - טראמפ הולך ומתחזק

שנה אחת לאחר ההתקפה על גבעת הקפיטול, שני שליש מהאמריקאים אומרים (על פי סקר של מכון YouGov), כי איום מרחף על הדמוקרטיה שלהם. 83% רואים בשלילה את ההסתערות על הקפיטול בוושינגטון בשישה בינואר 2021. אבל שם מסתיימת ההסכמה החגיגית.

באותו הסקר, 62% מהנשאלים מצפים שהצד המפסיד בבחירות עתידיות יגיב באלימות. רק 38% אומרים שהם מניחים כי המפסידים יודו בתבוסתם. שליש מהרפובליקאים מסרבים להקדים ולהתנער מאלימות פוליטית, אם תבוא מצדם. "תלוי", הם אומרים. אצל הדמוקרטים השיעור עומד על 18%.

עורכי הסקר, שהתפרסם בסוף השבוע שעבר, ביקשו מהמשתתפים לאפיין את המתקפה על גבעת הקפיטול. בעוד ש־85% מן הדמוקרטים תיארו אותה כ"מרידה", או כ"ניסיון להפיל את הממשלה", 56% מהרפובליקאים תיארו אותה כ"הגנה על החירות", ובעיני 47% היא הייתה ביטוי של "אהבת המולדת".

סקר אחר (PPRI, המכון לחקר הדת בחיי הציבור) מראה השבוע, כי 68% מהרפובליקאים מסכימים "לחלוטין" או "כמעט לחלוטין" שהבחירות לנשיאות של 2020 "נגנבו מדונלד טראמפ". 97% מהרפובליקאים אומרים, שהם סומכים על חדשות הבאות מן התקשורת של הימין הקיצוני. סקר נוסף (של אוניברסיטת מסצ'וסטס באמהרסט) הראה בשבוע שעבר, כי בבחירות לקונגרס בנובמבר, 55% מהרפובליקאים יעדיפו מועמדים של מפלגתם, הכופרים בלגיטימיות של נשיאות ג'ו ביידן.

המשבר המערכתי בארה"ב הוא ממשי, חמור ובעל פוטנציאל הרסני. הוא אינו נוגע רק לאי־הסכמות בענייני מדיניות ולהיעדר הסכמה רחבה כמעט על איזשהו עניין ציבורי; הוא נוגע לעצם יכולתה של הדמוקרטיה האמריקאית להוסיף ולהתקיים.

 הנשיא לשעבר טראמפ / צילום: Associated Press, Jose Luis Magana

"הקנוניה נגד אמריקה"

פרשן דמוקרטי, ויליאם גולסטון, חוקר בכיר במוסד ברוקינגס רב היוקרה, כותב השבוע ב"וול סטריט ג'ורנל", כי במרוצת השנה האחרונה הוא התחיל לתהות על סבירותם של תרחישים היפך־עובדתיים על נפילת הדמוקרטיה האמריקאית. הוא מזכיר שניים, שנכתבו בהפרש של 70 שנה:"'כאן זה לא יוכל לקרות" מאת סינקלייר לואיס, שנכתב ב־1935, תחת הרושם של עליית היטלר; ו"הקנוניה נגד אמריקה" מאת פיליפ רות', שנכתב ב־2004, ותיאר את עלייתו הפיקטיבית של נשיא פרו־נאצי בארה"ב בשנה השנייה של מלחמת העולם השנייה.

"בפעם הראשונה התחלתי להבין את גורלם של יהודי גרמניה בסוף שנות ה־20 ‏‏(של המאה ה־20) ובתחילת שנות ה־30", כותב גולסטון. "אחדים הגיעו למסקנה, שהזמנים השתנו, ונהגו בהתאם, לעיתים קרובות בעזיבת ארצם. אבל הרוב לא יכלו להתייחס ברצינות אל התחזית החמורה ביותר, או אפילו לתפוס אותה. ראינו זמנים קשים בעבר, הם חשבו, ותמיד הצלחנו לעמוד בהם. הרי חברינו ושכנינו לא יתפתו לדמגוגים חסרי מצפון. כולנו גרמנים טובים, הלוא כן?"

יש תמיד מקום לפקפק בהשוואות עם גרמניה ערב עליית הנאצים לשלטון. הן קלות מדיי ודרמטיות מדיי. אבל תחושות אפוקליפטיות מפעמות עכשיו במספר גדל של אמריקאים, משני עברי המתרס, ולא פעם מסיבות מנוגדות. לא רק עצם שיורה של הדמוקרטיה האמריקאית מועמד בספק, אלא אפילו שיורה של ארה"ב כארץ מאוחדת של 50 מדינות.

אין דרך חזרה

הקיטוב הפוליטי והחברתי הגיע לממדים כאלה, שמדינות נאבקות זו בזו, ומדינות בשליטת האופוזיציה נאבקות בממשלה המרכזית במידה המחלישה את תפקודה של אמריקה ואת יכולתה להגדיר מטרה משותפת. 160 שנה לאחר מלחמת האזרחים, השאלה של מלחמת אזרחים חדשה מנסרת בחלל.

ג'ניפר מקקוי, פרופסורית למדע המדינה באוניברסיטת ג'ורג'יה, היא אחת ממפתחות התיאוריה החדשה, הנקראת "קיטוב הרסני", שחוצה חברה לשני מחנות עוינים, ושומט את בסיס האמון ההדדי מתחת לרגליה. מקקוי בחנה את שיעורי הקיטוב בכל הדמוקרטיות עלי אדמות בשבעים השנה האחרונות, והעלתה, למרבה העניין וההפתעה, כי שום דמוקרטיה לא הגיעה אל שיעור הקיטוב של ארה"ב.

היא אומרת, כי 80% מן הדמוקרטים ומן הרפובליקאים מתייחסים אלה אל אלה כאויבים. חציים חושבים שהמפלגה היריבה מאיימת על שלומה של המולדת (ראו יוטיוב, https://tinyurl.com/mccoy-polarize ). התוצאה היא היעדר נכונות לשתף פעולה, שהיא קריטית במיוחד כאשר השליטה בממשל ובקונגרס מתחלקת בין שתי המפלגות הגדולות, או כאשר הרוב של אחת המפלגות בקונגרס הוא זעיר. חמור במיוחד הוא מצב עניינים שבו אחת המפלגות מנצלת רוב קטן כדי להחליש את המוסדות הדמוקרטיים, למשל באמצעות שינוי חוקי הבחירות לטובת המפלגה השלטת.

פרופ' מקקוי אומרת לאתר VOX כי היא חוששת שארה"ב הגיעה לנקודת אל־חזור, שבה הקרע החברתי אינו ניתן עוד לאיחוי.

ספר חדש, 'איך מתחילות מלחמות אזרחים', התברג השבוע בין 500 הפופולריים ביותר של 'אמזון', עוד לפני שיצא למכירה. המחברת, פרופ' ברברה פ. וולטר, גורסת שהסבירות של מלחמת אזרחים גוברת כאשר מפלגות מסגלות לעצמן אופי כיתתי (גזעי, דתי או גיאוגרפי); כאשר קבוצה חברתית, שהייתה לפנים דומיננטית, מאבדת את השליטה; וכאשר אזרחים מאבדים את אמונתם ביכולתה של המערכת הפוליטית להשתנות.

טראמפ 2.0

בינואר 2021 התעורר הרושם, שצפירת אזעקה עולה ויורדת העירה את אמריקה. בשני בתי הקונגרס קמו רפובליקאים בכירים לגנות את דונלד טראמפ על הסתת תומכיו לתקוף את משכן הקונגרס. רוב המשקיפים היו חופשים להניח, שב־20 בינואר טראמפ חלף עבר לו, ויישאר מוקצה מחמת מיאוס; שהדמוקרטיה האמריקאית עמדה במבחן החמור ביותר שלה; שאיש לא יעז עוד לנסות ולהפוך בחירות כשרות על ראשן.

והנה, שנה אחת אחר כך, דונלד טראמפ נותן את הטון במפלגה הרפובליקאית במידה ששום נשיא לשעבר לא נתן במפלגתו (אולי מאז אנדרו ג'קסון, לפני 180 שנה ויותר). מועדון הגולף הפרטי שלו בפלורידה הפך לאתר עלייה לרגל לכל רפובליקן שוחר הצלחה פוליטית. הון עתק נאסף מטעמו של טראמפ, בין השאר כדי להקדים ולהכין את ממשלו הבא, אם יתמודד בבחירות של 2024, ואם ינצח בהן. טראמפ 2.0 יקדש מלחמה על המערכת כולה: על הביורוקרטים, על הדיפלומטים, על הגנרלים, על השופטים וכמובן על המחוקקים.

הוא מוסיף להעמיד את הטענה שהבחירות זויפו במרכז הרטוריקה הפוליטית שלו. הוא מוסיף לתקוף את התקשורת, את הקונגרס ואת מערכת המשפט בלשון שאי אפשר לטעות בכוונותיה.

ועדת חקירה של בית הנבחרים, שהמפלגה הרפובליקאית מחרימה, נוברת בהרי מסמכים, ומראיינת מאות בני אדם כדי לגלות מה התרחש בבית הלבן בימים שקדמו לשישה בינואר 2021. יש סימנים שהיא מוצאת עקבות של קונספירציה, בחסות טראמפ ובעידודו. דוח של הוועדה יתפרסם כנראה ערב הבחירות של חודש נובמבר.

אבל ספק אם הידיעה תשפיע על מצב הדעת. שקיעת מניותיו הפוליטיות של הנשיא ביידן (רוב הסקרים מראים שבסביבות 55% מן האמריקאים מתנערים ממנו) כמעט מבטיחה את תבוסת מפלגתו בבחירות הממשמשות ובאות לקונגרס. החיזיון של שישה בינואר היכה את אמריקה, ואת העולם כולו, בהלם. המהירות שבה ההלם התפוגג היא עצמה מקור להלם חדש.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny