"כל שבוע עסקה": חברות האנרגיה הסולארית הישראליות מתפוצצות בחו"ל

בשנתיים האחרונות מספר חברות האנרגיה המתחדשת בבורסה יותר מהוכפל: אם ב-2019 נסחרו חמש חברות כאלה, ב-2020 כבר עלה המספר לשמונה, וב־2021 נסחרו בה לא פחות מ־12 חברות. השווי המצטבר של החברות הללו גדל מ־3 מיליארד שקל לכ־23 מיליארד שקל בשנים הללו. כל זה הזרים לפאנלים הסולאריים עוד הרבה מאוד כסף משוק ההון. "כשהיקף ההשקעות בעולם בתחום האנרגיה המתחדשת עקף את היקף ההשקעות באנרגיה הלא מתחדשת, למשקיעים נפל האסימון והם התחילו לצבור עניין בתחום", אומר נעם פינקו, אנליסט האנרגיה של פסגות.

אלא שבמקום שהכסף הגדול הזה יישאר בישראל שטופת השמש, הוא מצא את דרכו החוצה, לעולם: על פי נתוני פירמת BDO, שני שלישים מפעילותן של חמש החברות הישראליות הגדולות בתחום נעשים מחוץ לישראל, וכמעט בכל שבוע יוצאת הודעה לבורסה על עסקה חדשה של חברה ישראלית מהתחום בחו"ל. "באו דוראל, נופר, סולראיי, סולגרין ועוד כמה חברות שהיו פעילות בעבר רק בישראל", הוא מוסיף. "כל אחת מהן הבינה שהבורסה היא המקום לגייס ולהתרחב, וכל אחת הלכה עם הגב הזה לחו"ל".

באוקטובר האחרון הייתה זו דוראל שהודיעה על פרויקט אספקת חשמל סולארי באינדיאנה בהיקף של 1.3 גיגה־ואט - הגדול ביותר אי פעם של חברה ישראלית בארה"ב; אנלייט רכשה ביוני חברת אנרגיה מתחדשת אמריקאית לפי שווי של 433 מיליון דולר; אנרג'יקס השלימה רכישה של חברה אמריקאית NCRE המקימה פרויקטים סולאריים רחבי היקף; נופר אנרגיה הודיעה על השקעה של יותר מ־90 מיליון דולר בחברות ייזום פרויקטים סולאריים בארה"ב; לפני שבועיים הודיעה סולגרין על פעילות חדשה בתחום אגירת אנרגיה, גם כן בארה"ב, ובספטמבר רכשה מחצית מניותיה של חברה יזמית בתחום האנרגיה הסולארית ביוון; ובאוגוסט הודיעה סופרגז, שהפכה בשנה האחרונה שחקנית גם בתחום האנרגיות המתחדשות, על רכישת 30% מחברה בתחום בארה"ב תמורת 25.5 מיליון דולר.

כך, החברות הישראליות לוקחות את הידע הרב שצברו בארץ, בשדות סולאריים, בפאנלים סולאריים, על גגות ורפתות, בקשרים הלא פשוטים עם חברת החשמל, במאבק ברגולציה, ויוצאות איתו לעולם הגדול. למה זה? "אם הצלחת ליזום פרויקט בישראל, שבו הרגולציה היא אולי הקשה בעולם המפותח", מסביר אסי לוינגר, מנכ"ל אנרג'יקס, "בכל מקום אחר יהיה לך פשוט מאוד לעבוד".

שלא תטעו, לכל אחת מהחברות הישראליות האלה חשוב להמשיך לפעול בישראל, וכל אחת מהן הייתה שמחה להגדיל את הפעילות שלה כאן, ולו כדי לשפר את איכות האוויר שינשמו ילדינו: 40% מהפליטות בעולם נוצרות בשל ייצור חשמל בנפט ובגז, והדרך להפחית אותן היא מעבר לייצור כמויות גדולות יותר של חשמל מאנרגיות מתחדשות, שאחת החשובות בהן היא השמש. נוסף על כך, התחום, שבעבר נדרש לסובסידיות ממשלתיות כדי להתקיים, התקדם טכנולוגית ועכשיו הוא יכול להציג מחירים תחרותיים לחברות החשמל השונות - מה שהופך את השימוש בו לא רק לירוק, גם לכלכלי.

גם המוסדיים הישראליים מאוד מאמינים באנרגיות מתחדשות, הם משקיעים תשומת לב רבה בחו"ל בהקשר הזה. לפני חצי שנה, מגדל נכנסה כשותפה ב-20% בהשקעה של מאות מיליוני דולרים, לפרויקט של דוראל באינדיאנה, כמו גם השקעות של עמיתים, מנורה, כלל, הפניקס וגופים רבים אחרים, אם ישירות ואם בשותפות, עם קרנות וחברות אנרגיה מתחדשת.

"יש המון תיאבון של המוסדיים בתחום הזה", אומר שגיא בן סימון, מייסד שותף בחברת הייעוץ בטא פייננס, "ליוויתי בשנים האחרונות יותר מתריסר עסקאות של מוסדיים בחו"ל שנכנסו לפרויקטים או לפלטפורמות של אנרגיה מתחדשת, עם ובלי יזמים ישראלים. כולם - גם החברות וגם המשקיעים - הגיעו למסקנה שכדי לצמוח צריך לצאת מהארץ".

אז למה הן לא נשארות כאן? שנייה לפני שנענה על השאלה הזאת, נבין כמה ישראל רחוקה מהיעדים שהוצבו לה. היעד לשנת 2020 היה ש־10% מהחשמל יופק מאנרגיות מתחדשות, אבל בפועל הכמות הייתה רק קצת יותר ממחצית, 5.5%, ועד סוף 2021 הגענו ל־7%. לשם השוואה, אירופה הגיעה ב־2020 ל־38% חשמל מאנרגיות מתחדשות, ובארצות הברית הנתון היה גדול פי שלושה-ארבעה מישראל (תלוי במדינה).

"משק החשמל כאן מפגר ב־20 שנה", אומר איתן פרנס, מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה, "מסופקני שאנחנו בכיוון הנכון בעמידה ביעדים. החברות המצוינות שלנו עושות את החשמל הזה בחו"ל, ובן גוריון, שדיבר על אנרגיות השמש, אם היו מעירים אותו - היה מאוד מצטער".

מכרזים במחירים הפסדיים

אז למה בעצם שוק האנרגיה הסולארית כל כך מוגבל בישראל? אחת הסיבות העיקריות היא שספק אנרגיה יכול למכור את מרכולתו רק למדינה ולא לצרכן, וזה נעשה בשיטה של מכרז. "יש בישראל חברות מובילות בתחום, אפשר לגייס והרבה כסף נכנס", אומר חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO, "אבל כאן למדינה יש מונופול על השמש". כלומר, כאן אי אפשר לקנות חשמל ירוק מהיצרן, אלא רק ממנהל מערכת החשמל, כלומר מהמדינה, והיא שקובעת, בדרך של מכרזים ומכסות, כמה מגה־ואט ייוצרו ומתי, ומה יהיה המחיר. זאת בניגוד לאירופה ולארצות הברית, שבהן השוק הרבה יותר חופשי ויצרן האנרגיה מתקשר ישירות עם הצרכן שלו, בין שזו חברה גדולה ובין שמשק בית רגיל.

 
"המבנה של שיטת המכרזים", אומר אלי תדהר, ראש מגזר אנרגיה ותעשייה ב־Deloitte, "מייצר תחרות אינטנסיבית מאוד על כל מכרז, עד לרמה של פגיעה בסף הרווחיות המינימלית. התשואות שהחברות יודעות לייצר בישראל נמוכות מאלה שהן יודעות לייצר בחו"ל". עבור רוב השחקנים שיטת המכרזים בעייתית גם בשל חוסר היכולת לתכנן לפיה מהלכים עסקיים. מכרזים מתעכבים, וחברה שניגשה למכרז ולא זכתה צריכה לחכות למכרז הבא כדי להמשיך לפעול.

המודל המסורבל הזה, כאמור, הוא אחת הסיבות שחברות אנרגיה מתחדשת לא מצליחות להישאר כאן. לשם ההמחשה, לפני יותר מחודש פרסמה רשות החשמל את תוצאות המכרז שקיימה לפרויקטים סולאריים דו־שימושיים (כלומר כאלה המותקנים על גגות, מאגרי מים או כל דבר שיש לו שימוש נוסף), בהיקף של יותר מ־800 מגה-ואט. המכרז נסגר במחיר 17.05 לקילו־ואט שעה. "אנרג'יקס, שזכתה בשליש מהמכסות הסולאריות בשנים 2019-2017", אומר לוינגר, "לא זכתה הפעם, כי אנחנו ניגשים במחירים הרבה יותר גבוהים, שמתמחרים את האתגרים ואת הסיכון שאנחנו רואים. ספק אם בתעריפים האלה הפרויקטים יקומו. אני עושה פרויקטים בארצות הברית בתשואה משמעותית יותר ועם סיכונים נמוכים משמעותית".

ובאמת, מי שזכתה ביותר ממחצית מהמכרז הזה - 475 מגה־ואט - היא שחקנית חדשה בבורסה, פריים אנרג'י. "התחרות הייתה עזה", אומר היו"ר ירון קיקוז. "זה קרה בגלל ההודעה של רשות החשמל שהולכים לשוק משוכלל ובלי מכרזים". לאחרונה פרסמה רשות החשמל שימוע למודל שוק שבו תתאפשר מכירת חשמל ירוק בילטרלית (כלומר עם הסכמים ישירים בין הצרכן ליצרן), אולם יש להניח שייקח זמן רב עד שזה יהפוך למציאות.
רבים בתעשייה אומרים שמחיר הזכייה שלכם הוא הפסדי, בעיקר לאחר שמחירי הפאנלים הסולאריים עלו (ב־20% בערך).

"את ההצעה הזאת הגשנו על בסיס הידע שמחיר הפאנלים גבוה", אומר המנכ"ל ליאור אהרון, "והרכש יתחיל ב־2022. כבר רואים ירידה ויש צפי להתייצבות מחירים. כיוון שמדובר בהרבה מאוד מגה־ואטים, גם יש לנו כוח עצום מול הספקים הסיניים, שמהם מגיע רוב הציוד".

איפה תקימו את הפעילות?
"זה יכול להיות על גגות, בתי עלמין, מצללות, גדרות", אומר אהרון וקיקוז מוסיף:
"כבר ב־2016-2015 הבנו שגם הקרקעות וגם הגגות ייגמרו, והתכוננו עם הסכמי אופציה לדו־שימוש. היום רואים גופים גדולים כמו מקורות שרוצים להקים על הצינורות שלהם פאנלים סולאריים".

"אין מקום על רשת החשמל"

בעיה נוספת של שוק האנרגיה המתחדשת היא שהחשמל הירוק שנוצר - בשדה הסולארי, על הגגות או בכל מקום אחר - מגיע ישירות לרשת של חברת החשמל, אבל ברשת הזאת אין מקום. "במשך שני עשורים", אומר פרנס, "רשת החשמל של ישראל לא זכתה לפיתוח מספק. ב־2018 היה שינוי, אישרו רפורמה והקימו חברה עצמאית לפיתוח משק החשמל, נגה שמה, שיכולה לקדם פיתוח תוכניות בלי לשקול שיקולים של ועד עובדים בתחנות פחמיות. אבל התהליכים האלה מבשילים רק בימים אלה".

כלומר, יש פיגור ניכר בנפח הולכת החשמל, וקשה לחבר אליה את התוצרת של האנרגיה הירוקה. "אתה יכול לסיים מתקן", אומר שחקן גדול בתחום, "ואז להמתין חצי שנה לחברת החשמל שתחבר אותך לרשת, ואולי גם זה לא יקרה. היום אין בכלל מקום על הרשת".

אחת הסיבות היא גם שהמאסה הגדולה של החשמל הירוק מגיעה משדות סולאריים נרחבים, שצורכים המון שטח, ורובו בדרום, ולא במרכז, שבו נצרכת הכמות הגדולה ביותר של האנרגיה. "אם השוק מתהפך ממצב של כמה תחנות כוח מרכזיות למאות אלפי יחידות ייצור, שהרבה מהן בדרום בארץ", אומר גלעד יעבץ, מנכ"ל אנלייט, "רשת ההולכה צריכה להיות דו־כיוונית ומהירה, כמו אינטרנט, וזה לא קורה".

בעיה נוספת שמונה פרנס היא הקושי להשיג אישורי הקמה למבנים סולאריים ממינהל התכנון, שהגביל את כמות הדונמים הכוללת לנושא ל־20 אלף דונם. "יושבת שם חונטה של אנשי סביבה", הוא אומר, "שלא אכפת להם ממשבר האקלים, וב־2011 החליטו שלא יהיו מתקנים סולאריים קרקעיים בישראל מעבר ל־20 אלף דונם, ש־19 אלף מהם כבר הוגשו לוועדות לאישור". כלומר, המכסה עבור מתקנים קרקעיים די עומדת להיגמר. "הבנו את הרמז. השרים רוצים, ראש הממשלה מכריז, אבל משרד האוצר הוא שמנהל את המדינה, והוא חושב שהעובדה שנמצא גז טבעי בישראל ב־2009 מספקת. זו מדינה שאין בה מודעות למשבר האקלים".

חסם נוסף הוא ההגבלה שהטילה רשות מקרקעי ישראל על כמות הדונמים שמותר לקיבוצים ולמושבים להקצות לאנרגיה מתחדשת - 250 דונם ליישוב. בישראל אין כמעט קרקע חקלאית פרטית, ורובה שייך לרמ"י ומוחכר עם התניית שימוש, כל משבצת שרוצים להקים עליה מתקן אנרגיה מתחדשת חייבת לחזור למינהל ולהיות מוחכרת מחדש, לרוב בתוספת דמי היוון, בסכומים שחלק מהשחקנים בתחום מגדירים "סכומי עתק". אלא שנוסף לכסף הדבר מגביל מאוד את כמות הקרקעות הפנויות לנושא.

נופר אנרגיה הבינה את זה כבר מזמן. החברה, המחזיקה בפרויקט הגגות הגדול בישראל (35 מגה־ואט), מתמקדת מתחילת דרכה בסוגים שונים של דו־שימוש, מהגגות הקלאסיים עד לפאנלים סולאריים על מאגרי מים. "כבר לפני עשר שנים", אומר עופר ינאי, היו"ר והמייסד, "הבנו שישראל לא תגיע ליעד שלה באנרגיה מתחדשת אם תסתמך על מתקנים קרקעיים. הרי הקרקעות לא נמצאות ברמת השרון ובנתניה, אלא בערבה, ושם אין רשת חשמל. לכן אמרנו שצריך להעצים את שוק הגגות. המתנה השנייה שנתנו למדינה הייתה המערכות הצפות: הראינו שאפשר לשים קרקע צפה על מאגר דגים, בלי לעשות שינוי ייעוד של קרקע, ועוד להציל את הדגים מפני השקנאים ולהפחית את אידוי המים במאגר".

אז למה אתה יוצא לחו"ל?
"יצאנו בשנה האחרונה לשמונה טריטוריות בעולם, ובכל פעם שבאנו לדירקטוריון ודיברנו על יציאה למדינה נוספת, שאלו למה, והתשובה הייתה אחת: אנחנו אוהבים את השוק בישראל והוא חשוב לנו, אבל אי אפשר לקיים שווי של מיליארד דולר לחברה בלי להגיע לפרויקטים בהיקף גדול מאוד".

גם סולגרין, לצד פרויקטים קרקעיים פעילה בתחומים של דו שימוש, מגגות מסחריים ומאגרי מים ועד חלקות של זיתים, אבוקדו וגידולי פלחה. "זהו תחום בתחילת דרכו", אומר תום שפרן, מנכ"ל סולגרין. "כרגע עוד אין רגולציה שמקובלת גם על משרד האנרגיה וגם על משרד החקלאות, שהחשש הגדול שלו הוא שחקלאים - פרטיים או קיבוצים ומושבים - יחשבו אחרי שנתיים שהחקלאות שמתחת למתקנים הסולאריים פחות מעניינת".

חברת טראלייט התקשתה למצוא כאן בתחילת דרכה קרקע גדולה מספיק להקים בה פרויקט סולארי. "עשינו מיפוי של כל מדינת ישראל כדי לאתר איפה אפשר להקים פרויקטים קרקעיים גדולים - והתקשינו", מספר המנכ"ל רני ליפשיץ. "אבל אני מדמה את זה לשולחן: מספיק שאחת הרגליים רועדת, השולחן קורס. ובשולחן הזה יש שלוש רגליים כאלה. למצוא קרקע פרטית זה משאב נדיר, וברגע שהקרקע בבעלות רמ"י זה מאוד מורכב. נוסף על כך יש בעיות של תכנון, יש המון שטחים עם רגישות נופית, מעברים של בעלי חיים, קשיים שמערימים גופים כמו החברה להגנת הטבע. ואם יש בעיה תכנונית ואתה צריך להחליף שטח - זה לא שרמ"י תבוא לקראתך ותזיז. כל אחד רואה רק את הזווית שלו. ואחרי שצלחת את כל אלה, יש את נושא ההולכה. אפשר היה לתאם הרבה יותר טוב את הרשויות השונות ולייצר מערכת הרבה יותר ידידותית לתחום הזה, בלי לייצר נזקים".

בסוף המסע המפרך מצאו בטראלייט קרקעות לשני פרויקטים, שאמורים להגיע לייצור של 600 מגה-ואט. "נכון שאלה פרויקטים קטנים", אומר ליפשיץ, "אבל אפשר להגיע לרווחיות סבירה".

ובכל זאת, לאחרונה החלה גם היא בפעילות בחו"ל, בפרויקט ראשון בקנדה בהיקף של 260 מגה־ואט, בשאיפה ש"ככל הזמן יעבור, משקל חו"ל יילך ויגדל אצלנו".

"לעשות הכול כדי להישאר"

אז מה מחכה לחברות האנרגיה הסולארית הישראליות מחוץ לישראל? האם באמת מדובר בהזדמנות גדולה לאין ערוך מזו שיש להן כאן?

חברת אנרג'יקס הייתה הראשונה להתרחב לארה"ב, כשנכנסה עם פרויקט חשמל סולארי לווירג'יניה ב־2017 - זאת לאחר שכבר הקימה פעילות כזו בפולין. "כשהגענו לשם (וירגינ'יה - ש"ל) היו 22 מגה־ואט מותקנים", אומר לוינגר, "היום אנרג'יקס היא אחת משלושת השחקנים המובילים שם". לאחרונה הודיעה החברה שהיא נכנסת להשקעה גם בפנסילבניה, ווסט וירג'יניה וקנטקי. סך הכול צבר הפיתוח של אנרג'יקס בארה"ב הוא יותר מ־5 ג'יגה-ואט, עם פוטנציאל השקעה של יותר מ־5 מיליארד דולר.

אבל בעוד החברה מתקדמת בעולם, אחד הפרויקטים הראשונים שלה בישראל, פרויקט טורבינות רוח בצפון רמת הגולן, נתקע סביב סוגיות מול רשות מקרקעי ישראל, חברת החשמל, רשות החשמל ומערכת הביטחון, שהטורבינות משבשות לה את מערכת המכ"מ. אבל לוינגר אופטימי: "אנחנו מאמינים שאחרי כמעט 13 שנה, ואחרי הסכמות עם מערכת הביטחון, נוציא בשבועות הקרובים את היתר הבנייה. אנחנו נמצאים בישראל בתקופה מאתגרת רגולטורית ועסקית. אבל אני חושב שאחרי שהשוק יתאזן ואחרי שכמה פרויקטים לא יוקמו מסיבות כלכליות, השוק יתאזן ונמשיך להיות השחקן המוביל בו. זה מעגל חיים של שוק, ואנחנו פעילים בשלוש טריטוריות (ישראל, ארה"ב ופולין - ש"ל) כדי לגדר את הסיכונים בכל אחת מהן".

גם חברת אנלייט מברכת על ההתרחבות לעולם. "יש לנו היקף פעילות של מיליארדי שקלים בשלוש יבשות", אומר יעבץ. "חלק לא קטן מהגידול בפעילותנו מגיע מהשווקים הבינלאומיים. כבר מ-2011 אנחנו פועלים באירופה, ובשנה שעברה נכנסנו לארצות הברית דרך רכישה של חברה מובילה שם. במצטבר יש לנו פורטפוליו של 17 אלף מגה וואט בשלבים שונים, חלקו כבר מניב, בהקמה, והיקף עצום בפיתוח".

ומה קורה לכם בישראל?
"תמיד נעבוד בארץ. אנחנו חברה ישראלית. יצירת השינוי בישראל והמעבר לאנרגיות נקיות הם ערך בפני עצמו עבורנו. אבל כמובן שככל שהשוק הישראלי יתקדם לאט, שחקן כמונו חייב להתפתח בשוק הבינלאומי. אם יוסרו החסמים בישראל, נוכל לפעול כאן יותר. זה ייצור הרבה מקומות עבודה חדשים, וצמיחה כלכלית היקפית בדרום ובצפון".

לחברת דוראל יש היום שיתופי פעולה עם יותר מ־230 קיבוצים בישראל, אם בשדה סולארי ואם במתקן צף על פני המים, גגות או טורבינות רוח. "אחרי המכרזים של השנים האחרונות", מתגאה המנכ"ל יקי נוימן, "היקף הפעילות שלנו יהיה 40% מהמתקנים לאנרגיה מתחדשת בארץ".

עם זאת, את הבוננזה הרצינית היא עושה בארה"ב - שם היא פועלת מ-2019. דוראל היא כאמור האחראית לפרויקט הישראלי הגדול ביותר שם, באינדיאנה, שמשתרע על 50 אלף דונם - בערך השטח של תל אביב יפו. "אנחנו פעילים בעשר מדינות בארצות הברית, ובפורטפוליו שלנו יש כמעט 6.5 ג'יגה־ואט. זאת לצד 2,000 מגה־ואט שאנחנו מייצרים באירופה". לשם השוואה, בישראל כולה קיימים עד היום מתקנים המספקים 3,000 מגה־ואט.

היית רוצה להתרחב בישראל?
"ודאי. בשנה האחרונה יצאנו עם הפרויקט האגרו־וולטאי הראשון בישראל, בקיבוץ מעלה גלבוע, ובשבוע האחרון הודענו לשוק על הפרויקט הראשון להפקת מימן ירוק ביטבתה. אבל היתרון בארה"ב הוא ששם יש שוק חופשי. אם יש לי היתרים וחתמתי על חוזה למכירה ישירה של חשמל ללקוח, אני יוצא לדרך".

יש הבדל בין התשואות בין הארץ לחו"ל?
"עבור יזם שעושה את כל שרשרת הייזום התשואה דומה. אני לא מרוויח יותר בארצות הברית. אבל היתרונות המובהקים הם גודל השוק והעובדה שאפשר לעבוד בו במהירות. זו תופעה מעניינת שהיקף הייזום של חברות האנרגיה המתחדשת הישראליות ברחבי העולם גדול לאין ערוך מאשר בישראל. אנחנו החברות מוכנות לעשות הכול להגיע למקסימום הקמות גם בישראל. אבל השאלה היא איך המדינה תתמוך בזה, ו־30% זה לא הסוף, צריך לשאוף ל־100% חשמל נטול פליטות".

החסמים העיקריים בשוק האנרגיה המתחדשת בישראל

■ שיטת המכרזים:
בשונה מארה"ב, שבה ספק האנרגיה מתקשר ישירות עם לקוחות בחוזי מכירה, בישראל הדרך היחידה למכור חשמל סולארי היא במכרזים של רשות החשמל, שהם מוגבלים במספרם והתחרות עליהם עזה.

■ מחסור בקרקעות להקמת מתקנים:
בישראל אין קרקע פרטית כמעט, ורוב הקרקעות שייכות לרשות מקרקעי ישראל, שהגבילה את השטח שאפשר להקצות לאנרגיה מתחדשת ל-250 דונם לקיבוץ/מושב.

■ הגבלות מנהל התכנון:
מנהל התכנון הקצה 20 אלף דונם בלבד לפעילות אנרגיה מתחדשת.

■ רשת הולכה עמוסה:
הרשת של רשות החשמל מוגבלת מאוד ביכולתה לקלוט את האנרגיה שנוצרת במתקני האנרגיה המתחדשת, ומתקנים מחכים חודשים ארוכים לחיבור.