לידיעת שר התיירות: אומת ההייטק זקוקה ועוד תזדקק למורי דרך

בשנת 2019 טרם השתנה עולמנו תכלית שינוי וחדרו לחיינו המסיכות, החיסונים, הסגרים, תוי התקן למיניהם, הכניס ענף התיירות לפי הערכות שונות כ-25 מיליארד שקלים למדינת ישראל. עשרות אלפי מועסקים בתחומים שונים מוצאים את פרנסתם מענף התיירות, בין שבמישרין מהעבודה עם התיירים הנכנסים ובין שבעקיפין מאספקת מוצרים, שירותים שונים ועוד.

המשבר בענף הוא דרמטי וחלק ניכר מהעוסקים בו ספק אם יצליחו להשתלב מחדש או לשקם את ההרס שנוצר, החובות שתפחו בשל סגירת השמים ואיסור כניסת תיירים לישראל. באחד מטוריו האחרונים (10.12.2021) במוסף שישי של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר מציג עמדה ברורה לפיה שומה על משרד האוצר לשנות מדיניות ולהשקיע בצמיחה גם אם מדובר בהגדלת החוב הלאומי. פלוצקר הציג שורה של מחקרים שמבהירים כי אחת הסיבות העיקריות לפער של עשרות אחוזים בתוצר לשעת עבודה בין ישראל למדינות מפותחות אחרות היא מלאי ההון הציבורי הנמוך אצלנו ב-65% ממדינות אחרות ב-OECD. לדבריו, הון ציבורי הוא הכבישים, הרכבות, האוטובוסים, בתי הספר המחשבים במשרדי הממשלה, תחנות כוח, ועוד ועוד נכסים בבעלות המדינה. ההשקעה היתרה באלו תזרז את צמיחת המשק לקצב שנתי ריאלי של כ4% לעומת הצמיחה החזויה של 2.8%.

יתרונה המרכזי של ישראל, שכינתה עצמה במידה לא מבוטלת של חוצפה בריאה, אומת ההייטק הוא, ההון האנושי. מדינה נטולת משאבים משמעותיים, מצומצמת בשטחה מצליחה בכל זאת לעמוד בשורה אחת עם המתקדמות במדינות העולם וכל זאת בשל המשאב האנושי הייחודי לה. הון אנושי הוא השכלה, הון אנושי הוא יזמות, יכולות להסתגל למצבים מורכבים ולמצוא להם פתרונות יצירתיים. אך הון אנושי נרכש לאורך זמן ואין גלולת פלא שניתן ליטול ולקצר את הדרך במסע הארוך לצבירת מיומנויות, ידע, יכולות טכנולוגיות ואחרות כדי להמשיך ולשגשג כלכלית, טכנולוגית וחברתית. ענף התיירות אינו רק התשתיות הפיסיות שנספק לתיירים. החוליה החשובה והמרכזית בתיווכה של ישראל ושיווקה לתיירים שעתידים עוד להגיע אלינו הם מורי הדרך.

מורי הדרך הם מחולליה של חווית התיירות שמחכה לתיירים המגיעים אלינו והם ההון האנושי המרכזי שישפיע על צמיחתו של הענף או קריסתו. אז מה ניתן לעשות? להשקיע בתשתית האנושית של ענף התיירות. בישראל מספר לא מבוטל של מסגרות ומחלקות אקדמיות העוסקות בהכשרה אקדמית למורי הדרך. במרביתן ניתן לזהות ירידה דרמטית במספרי הסטודנטים בעקבות משבר הקורונה ובעיקר משום שהמועמדים הפוטנציאליים מביטים נכוחה ורואים את מצבו של הענף ותוהים בינם לבינם האם ההשקעה כדאית להם.

ובדיוק בנקודת משבר זו לממשלה ולך שר התיירות יכולת לעשות את השינוי המתבקש טרם תשלח את מורי הדרך להחליף מקצוע או לגביית דמי אבטלה. זהו בדיוק הזמן להשתלמויות מקצועיות הממונות על ידי המדינה, ליצירת תוכניות לימוד ייחודיות במסגרות אקדמיות שבהן מורי דרך יוכלו לקחת קורסים ייחודיים להעשרה ולהעמקה (מיקרו-קרדיטים), סדנאות ממוקדות לתחומי הידע השונים הקשורים במקצועם, ועד ללימוד תואר מלא במימון המדינה; בדיוק כשם שנעשה במקרים של הסבת אקדמאים או מקצועות נוספים שבהם המדינה חפצה.

מורי הדרך, שגריריה של המדינה ופניה לתיירות הפנים והחוץ, ראויים ליותר ממה שהוצע להם עד עתה. לא רק שבכך נאפשר טיוב המקצוע, הפיכתם למקצועיים יותר אלא שנהפוך תקופה קשה ברמה האישית, המקצועית לתקופה של פריחה וצמיחה. הכסף שיושקע באלה יסייע להם, לענף כולו ולהכנסות שעוד עתיד הוא להניב לכולנו כאשר השמים יפתחו, ולמרחבי ההשכלה הגבוהה כאחד. ועד שאלה יתרחשו ותתחדש התיירות (והיא תתחדש) ראוי לזכור כי גם אומת ההייטק (אם אכן אנו עונים להגדרה) אינה יושבת תמיד במשרדיה אלא יוצאת מעת לעת לשטח, לימי כיף, סיורים והעשרה וכאשר הדברים האלה מתרחשים גם חברות ההזנק הטכנולוגיות והמתוחכמות ביותר זקוקות ל... מורי דרך.

הכותב הוא חוקר ומרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל, המכללה האקדמית כנרת