התניית העסקת עובדים בביצוע פרוצדורות רפואיות היא סכנה לדמוקרטיה

נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל פנתה לאחרונה לראש הממשלה, נפתלי בנט, בבקשה שיוביל חקיקה שתאפשר לרשות המעסיקים להחליט כיצד לנהוג כלפי עובדים שלא מציגים תו ירוק: לפטרם או לנייד אותם לתפקידים אחרים, כך שהמגע שלהם עם עובדים אחרים יצומצם. המעסיקים גם מבקשים לקבוע בחוק כי עובד שבחר לא להתחסן ובעקבות כך פוטר, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה. נציגי המעסיקים כתבו לבנט כי ניתן לעודד את ציבור העובדים להתחסן ולסייע במיגור המגפה, תוך קביעת הוראות לשלילת הזכאות לימי בידוד מעובדים שלא מתחסנים.

תמוה שבקשה חסרת תקדים זו באה דווקא על רקע נתונים מהעולם המראים ירידה בהגנה מפני הדבקות מול וריאנט האומיקרון ומול וריאנטים נוספים, גם בקרב אלו שהתחסנו בשלושה חיסונים. בנוסף לכל, מחציתם של המאובחנים בזן האומיקרון מחוסנים. ואותם שהתגלו חולים, התחסנו כנדרש.

דאגתם של התעשיינים מובנת. הם חוששים שעובדים רבים במפעלים ובאתרי ייצור יישלחו לבידוד, באופן שישפיע על האספקה השוטפת של מוצרים למשק. ואכן במספר מפעלים נקטו בניסיון להפחית הידבקויות, באמצעות המעבר לעבודה בקפסולות, הקפדה יתרה בעטיית מסכות, והגבלת התקהלויות של עובדים בחדרי אוכל - צעדים מדודים ואחראיים הנסמכים על ההנחה ששמירה על מרחב עבודה בטוח ובריא קשור בסטטוס הבריאותי של העובדים ולא בסטטוס החיסוני. שכן, אם העובדים בריאים, מחוסנים או לא מחוסנים, הרי שלא נשקפת מהם כל סכנה. ואם העובדים נושאים את הנגיף בלא ידיעתם, ניתן למזער הדבקה באמצעות אכיפה של כללי הריחוק החברתי החלים על כולם, מחוסנים ולא מחוסנים. הרי כבר הוכח כי החיסון הקיים אינו מונע הדבקה או תחלואה.

אם כך, מדוע נשיאות המעסיקים והעסקים מבקשת לשלול דווקא מעובדים לא מחוסנים את הזכאות לימי בידוד, לפטר דווקא עובדים שבחרו לא להתחסן, ואף לשלול מהם את דמי האבטלה? יש שישיבו משום שימי הבידוד שנקבעו ללא מחוסנים רבים מאלו שנקבעו למחוסנים. אדרבא, ניתן היה לצפות שנשיאות המעסיקים תדרוש את צמצום הבידודים למחוסנים וללא מחוסנים כאחד. הרי אם אדם נבדק ותשובת הבדיקה שלילית, הוא מוגדר בריא, בין אם חוסן ובין אם לא.

מה עומד מאחורי אותה "גמישות ניהולית" שמעסיקים כה רוצים?

משברים בריאותיים וכלכליים היוו מאז ומעולם הזדמנות לשנות את כללי המשחק, ולארגן מחדש את מארג הזכויות והחובות של מעסיקים כלפי עובדיהם. במקרה שלפנינו, חוששת אני, ואשמח אם אתבדה, שהדאגה לרווחתם של העובדים ולשמירה על בריאותם היא אצטלה למיצוי האינטרס הכלכלי של הארגונים על חשבון העובדים.

הסמכת המעסיקים להתנות העסקה של עובדים בביצוע פרוצדורות רפואיות פולשניות ובלתי הפיכות מעניקה למעסיקים כוח בלתי מסויג והרסני. הרסני משלושה טעמים: הראשון שבהם הוא שזוהי דרישה גחמנית, שאינה מבוססת על ראיות מדעיות שכבר הצטברו והתפרסמו בכתבי עת מדעיים מובילים. שנית, אם נכשיר דרישה גחמנית אחת, מי יודע מה תהיה הבאה. אולי חיוב הימנעות "מאכילת בשר כדי להפחית את ההשפעה שלו על הסביבה", ואולי העסקת נשים על פי מוכנותן להקפיא ביציות. אפל ופייסבוק כבר מציעות הטבה זו לעובדות - מימון הקפאת ביציות - וכך בדרך הפיתוי הפכו החברות לשותפות סוד בתכנון חיי המשפחה של עובדות צעירות בגיל הפוריות.

ואולי, כפי שנוהגת גוגל, לחייב את העובדים לעבור אנליזה פסיכולוגית מקיפה בכדי לדייק את עיצוב מתחמי העבודה כך שניתן יהיה להפיק מהעובדים מקסימום תפוקה, או אולי לחייב עובדים שאובחנו כבעלי הפרעות קשב וריכוז לקחת תרופות שישפרו את היכולת להתרכז? התערבויות אלו נדמות תמימות ובלתי מזיקות, ואולי אפילו מקדמות אג'נדות ראויות, אולם הן מרחיבות את השליטה של מעסיקים בגופם ובנפשם של העובדים, תוך ביטול האוטונומיה של העובדים על גופם וביטול הזכות לחיסיון רפואי ולהסכמה מדעת. הן פותחות פתח להתעמרות בעובדים שמשום החשש לאבד את פרנסתם, את זהותם המקצועית, ואת המעמד החברתי והכלכלי שרכשו לעצמם בעמל כפיים ובשנות עבודה רבות, ייאלצו להיכנע לתכתיבים מתכתיבים שונים.

האם המעסיקים מוכנים לשאת בתוצאות הנזקים הגופניים, הנפשיים והרגשיים שיגרמו לאותם עובדים שיבצעו את ההליכים הללו? פעם, קידום בעבודה נקבע על פי מצוינות בעבודה, מסירות, נאמנות, יחסי אנוש מצוינים, שקדנות, תפוקה ופריון - אלו כבר לא מהווים מדד ראוי להעסקה. הם הומרו בפרופיל רפואי ובצייתנות.

הכותבת היא ראש המרכז לחקר המידע בבריאות על שם דרור (אמרי) אלוני, מרצה בכירה במחלקה להנדסה תעשיה וניהול, המרכז האקדמי רופין