סרטוני תדמית של חברת כיל הגיעו לשיעור מדעים של כיתה ה'

ילדי כיתה ה' נאספים בכיתתם לעוד שיעור מדעים. עבורם, זוהי הזדמנות יקרה מפז ללמוד נושאים מרחיבי דעת ולצבור ידע חיוני בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, במדעי כדור הארץ ועוד. את השיעור העוסק באשלג ופוספט - מלחים טבעיים המצויים כאן בישראל, ממש ליד הבית, ונכרים מבטן האדמה או מופקים ממי ים המלח תוך הותרת חותם סביבתי שלילי משמעותי, פותחת המורה בסרטון לימודי. על המסך: סרטון תדמית של חברת כיל, בעלת הזיכיון לכריית פוספטים ואשלג בישראל. הסרטון מציג ומהלל את פעילותה של החברה, שרק לאחרונה חודש זיכיון הכרייה שלה בוועדת הכספים של הכנסת, בצעד שעורר ביקורת ציבורית רבה.

על פי המשרד להגנת הסביבה, מתקני ייצור הדשנים והכימיקלים מסלע הפוספט במפעל רותם אמפרט של כיל אחראים לכ-80% מהפסולת התעשייתית המיוצרת בישראל מדי שנה. פסולת הפוספט נצברת בשטחי המפעל בהיקפים אדירים של למעלה מ-100 מיליון מ"ק. המשך קיומם של מאגרי הפסולת הללו מסכן את הסביבה ודורש שיקום ארוך טווח, יקר ומורכב, המוערך בכ-325 מיליון שקלים, וזמן שיקום של שני עשורים.

המפעל גם גרם לאחד הנזקים הסביבתיים הגדולים בישראל כשאחת הבריכות התעשייתיות שלו קרסה בשנת 2017 והציפה את נחל אשלים, והוא אחראי לזיהומים של כמה ממקורות המים החשובים ביותר בדרום הארץ - עין צין, עין עקרבים ועין בוקק. בגין אירועים אלו הוגשו כנגד רותם תובענות ייצוגיות בהיקף של מאות מיליוני שקל כל אחת.

רק באוקטובר האחרון פרסם המשרד להגנת הסביבה את רשימת המפעלים המזהמים ביותר בישראל לשנת 2019 כשרותם אמפרט ניצבה במקום השני, ומפעלי ים המלח במקום השביעי, שניהם בבעלות כיל.

לומדים על הנזק, מתעלמים מהיוצרים שלו

אלא שצלילה לחומרי הלימוד אותם לומדים תלמידי הכיתות הנמוכות, מעלה כי לאירועים אלה אין זכר באותם מערכי שיעור והיא מעלה שאלות קשות באשר לתוכן והאופן בו מוצגת תעשיית הפוספטים בפני התלמידים: משימוש בסרטוני תדמית של חברת רותם אמפרט מקבוצת ICL (לשעבר כיל) אשר בבעלות עידן עופר - שלא רק תוכנם בעייתי אלא שהם גם הופקו לפני כעשור, ועד לטשטוש הנזק הסביבתי שגורמת הפקת המינרלים לסביבה, כפי שמשתקף באתר המאגד מערכי שיעור למורים עבור ספר הלימוד "במבט חדש", מבית היוצר של המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי באוניברסיטת תל אביב.

הנה כמה דוגמאות ממערכי השיעור המוגשים למורים באתר מערכי השיעור למורים, "במבט חדש", מבית היוצר של המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי באוניברסיטת תל אביב. התלמידים מתבקשים לענות על השאלה מהם הפתרונות החברתיים והטכנולוגיים להקטנת מפגעי סביבה הנוצרים בעת הכרייה. את חומר הרקע לצורך כך, מספקת לא אחרת מאשר כיל עצמה: התלמידים מופנים לסרטוני החברה על פרויקט שיקום מכרות, ומתבקשים לתאר "מה עושה חברת רותם אמפרט לצמצום הנזקים הסביבתיים הנובעים מכריית הפוספטים".

בסרטון, שצולם בשנת 2012 במכרה אורון, טוענת החברה כי "שימוש בר קיימא בשטח ושיקום טוב מאפשרים שמירה על הסביבה", וכי בסוף הכרייה השטח מופנה לשימוש ולטובת הקהילה". כשברקע מתנגנת מוזיקה קצבית, עובדים בחברה מספרים על הליך השיקום, והסרטון נחתם באמירה: "פעולות השיקום לא פעם מעוררות את הצומח ובעלי החיים בשטחים המשוקמים, לאחר תרדמת ארוכת שנים".

בספר הלימוד מופיע מידע על הזיהום ברעש ובאבק הנוצר מכריית פוספטים במכרה פתוח, ונכתב כי "תהליכי ההפקה של דשנים מסלעים עלולים לגרום לפגיעה בסביבה במידה ולא נוקטים באמצעים מתאימים". זאת, למרות שאין דרך למנוע פגיעה סביבתית - אלא במקרה הטוב, רק לצמצמה.

למרות שהתלמידים נדרשים לענות על השאלה "מה משותף למילים 'פוספטים' ו'כלכלת המדינה', ולהסביר מדוע חשובים מפעלי הפוספטים למדינת ישראל, הן בספר הלימוד והן באתר המאגד את מערכי השיעור למורים, אין שום תזכורת לקרב ארוך השנים שמנהלים תושבי ערד והאזור נגד כריית הפוספטים במישור רותם ובאזור אורון, בשל ההשלכות הבריאותיות של הפעילות, ובתמיכת משרד הבריאות. סלעי הפוספטים מכילים יסודות רדיואקטיביים, אשר חוברים לאבק בזמן הכרייה. כאשר המכרה קרוב לאוכלוסייה, עלולים התושבים לנשום את החלקיקים הללו.

 מתוך השאלון לתלמידים: ''איזו תרומה מביאים מפעלי ים המלח למדינת ישראל?''

"האם מפעלי ים המלח הם ברכה או קללה?"

חלק אחר של תוכנית הלימוד עוסק במינרל האשלג, ובמפעלי ים המלח. התלמידים לומדים על המחיר הסביבתי הנגרם כתוצאה מהפקת המלחים, ועל "הדרכים לצמצום הנזקים". בזמן שארגוני הסביבה נאבקים נגד הנזק אותו גורמים המפעלים לאזור הטבעי בים המלח, ומאידך מפעלי ים המלח, גם הם בבעלות עידן עופר, לא משלמים על המים אותם הם שואבים מים המלח או מבארות הקידוח שבשטח המפעל, נראה שדווקא במשרד החינוך מתמקדים ב"תועלות הכלכליות" של המפעלים. התלמידים נדרשים לנמק האם "מפעלי ים המלח הם ברכה או קללה?". לצורך ניסוח התשובה, מופנים התלמידים לשני סרטונים - גם הם של חברת כיל, המתארים את ה"ברכה" והתועלות בלבד.

כך למשל, קריין בסרטון החברה מסביר, על רקע שדות פוריים בהם גדל מזון: "ללא כל אשלג, תהפוך כל אדמה לקרקע ענייה ומדולדלת. האשלג אינו מזיק לסביבה: למים, לאדם ולבעלי החיים. האשלג מים המלח מבטיח את הצמיחה של החקלאות בארצות המפתחות, הגדלת היבולים והיכולת להתמודד עם צרכי האוכלוסייה הגדלה".

בסרטון הנוסף, גם הוא של כיל, תחת הכותרת "תרומת מפעלי ים המלח למדינת ישראל", מסביר הקריין אל מול איור של דגל ישראל: "30 אלף משפחות מועסקות כתוצאה מפעילות המפעלים, והם המעסיק הגדול ביותר בדרום. למעשה, קשה לחשוב על הנגב ללא מפעלי ים המלח וללא אתרי התיירות, השוכנים לחופי ברכות המלח של המפעל".

בהמשך הסרטון, מדבר הקריין על התמלוגים הרבים אותם משלמים המפעלים למדינה עבור הזיכיונות, והמסים על רווחיהם. "מה נאמר לכם?", מסכם הקריין. "אנחנו, תושבי ישראל, מרוויחים לא מעט מים המלח".

"שוב אנחנו רואים כיצד משרד החינוך מאפשר למידע חלקי ובלתי מאוזן, ולא פעם אפילו שגוי, לככב בספרי הלימוד ובמערכי השיעור", אומר לגלובס פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון. "נראה שמשרד החינוך צריך לעשות רביזיה משמעותית בלימודי המדעים, הגיאוגרפיה והסביבה, בהיבטים הסביבתיים-אקלימיים, מגני הילדים ועד לכיתה יב', ולהבטיח שהחומר שתלמידי ישראל לומדים בתחום לא מוטה ולא מטעה, מבוסס מדע ולא על בסיס אינטרסים זרים".

בימים אלו, אכן מבצע משרד החינוך בדיקה של כלל התכנים הנלמדים בנושאי סביבה, אנרגיה ואקלים, במטרה לאתר אי דיוקים מדעיים ותוכן של חברות מסחריות. בעקבות פניית גלובס, הסרטונים יוסרו מהאתר למורים, והתוכן בכללותו ייבדק לגופו.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה לדברים: "מבדיקה שערך המשרד עולה, כי מדובר במערכי שיעור שלא אושרו על ידי המשרד. לנוכח זאת, המשרד פנה למוציא לאור, וביקש ממנו להסיר את המערכים הללו מן האתר. המו"ל עדכן כי התכנים יוסרו מיד, ויתר התכנים העוסקים בתחומי הסביבה יבדקו בליווי אנשי המקצוע של משרד החינוך".

מכיל (ICL) נמסר: "חברת ICL גאה בפועלה ובתרומתה לידע בנושא. האיזכורים בחומרי הלימוד נעשו ללא תיאום ואין לנו כל שליטה על התכנים המועברים בכיתות".