הגלובליזציה הייתה אמורה למנוע מלחמות, אבל התנהלות רוסיה מלמדת את ההפך

הגלובליזציה הייתה אמורה לגרום למצב שבו יהיה פחות סיכוי לפריצת מלחמות. אלא שניסיון הימים האחרונים עם רוסיה עשוי ללמד שהגלובליזציה למעשה מקשה על מניעתן.

במשך העשור האחרון לפחות, אחת התיאוריות הבולטות ביחסים בינלאומיים הייתה שתלות הדדית כלכלית בין מדינות מקטינה את הסבירות לסכסוכים: אם כולם קשורים זה לזה כלכלית יותר מאי פעם, אז כולם יסבלו מסכסוכים בקנה מידה גדול. לפיכך, אף אחד לא ייקח סיכון מהר מדי. הקשרים הכלכליים, אמרה התאוריה, עזרו להבטיח שלום.

אבל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין עשוי להפוך את המשוואה הזו על פיה לאחר שהזיז 100 אלף חיילים לגבול אוקראינה ואיים בפלישה אליה. בידיעה שצעד כזה באוקראינה יגרום להשפעות מהדהדות בכפר הכלכלי העולמי שהוא יותר ויותר הדוק, בעיקר על ידי איום על הערוץ הדקיק של אנרגיה רוסית שאירופה תלויה בו. פוטין כנראה עושה את החישוב שהתלות ההדדית פועלת דווקא לטובתו.

ההשתלטות על אוקראינה כל כך חשובה לו שהוא מוכן לשלם את המחיר הכלכלי. ומנגד, לעצור אותו אינו דבר מספיק חשוב למערב עד כדי שיהיה מוכן לשלם את המחיר הכלכלי הכרוך בבלימתו.

ארצות הברית מהססת לפעול

ואכן, בעוד שארה"ב מאיימת בתגובה כלכלית חריפה נגד מוסקבה על כל צעד שהיא עלולה לנקוט באוקראינה, היא גם מהססת לנקוט צעדים להאט את ייצוא האנרגיה הרוסי, או לסלק את רוסיה מהמערכת הפיננסית שרובה דולרית.

למה? בגלל שבשוק האנרגיה העולמי של ימינו, צעדים כאלה עלולים להעלות את מחיר האנרגיה לצרכנים אמריקאים בתקופה שבה האינפלציה כבר גבוהה, בזמן שהם גם פוגעים בכלכלות של בנות ברית באירופה, שיש להן קשרי מסחר וקשרים פיננסיים הרבה יותר ענפים עם רוסיה.

ממשל ביידן החל שבוע אינטנסיבי של דיפלומטיה שנועד למנוע צעד רוסי בנושא אוקראינה, כך שייתכן שמבחן כוח הרצון הזה מגיע לשיא. קשה להאמין שזה צירוף מקרים שפוטין מאיים על אוקראינה כעת, באמצע החורף, כשהצורך האירופי בגז רוסי הוא בשיאו, והציבור חושש מאיבוד הגישה לגז הזה, וההשפעה העולמית של איבוד הגישה נמצאים בשיאם.

כמו כן, לא רק אנרגיה נותנת לרוסיה כוח מינוף בכלכלה העולמית. מפקד הצבא הבריטי הזהיר את רוסיה בסוף השבוע שלא תעשה שום ניסיון לפגוע בכבלים התת־ימיים בהם המערכת הפיננסית העולמית תלויה יותר ויותר.

כוח המינוף של פוטין

החששות האלה היו פחות חמורים בזמן המלחמה הקרה, כשלעולם הייתה פחות אינטראקציה כלכלית עם ברית המועצות. הגלובליזציה אולי נתנה לפוטין יותר משקל ביציבות הכלכלית, אבל היא גם נתנה לו יותר כוח מינוף ממה שהיה לקודמיו בקרמלין.
ואם זה נכון במקרה של סכסוך אפשרי עם רוסיה, שערו בנפשכם איך זה יהיה עם סין. המחיר הכלכלי של סכסוך הנובע מהתוקפנות הסינית יכול להיות באמת הרסני, בדיוק בגלל שהקשרים הכלכליים כל כך גדולים. מנהיגי סין מודעים לכך - ועשויים להגיע למסקנה שהעלות הזו כל כך גבוהה ששאר העולם ימצמץ במקום לנקוט בצעדים הנחוצים כדי לבלום, למשל, פלישה סינית לטייוואן.

אם השתלטות על אוקראינה כל כך חשובה לרוסיה, והשתלטות על טייוואן כל כך חשובה לסין, הן עשויות להיות יותר מוכנות לשלם את המחירים הכלכליים הכרוכים בהשגת מטרותיהם ממה שיהיה מוכן המערב לספוג כדי לבלום אותן. ובגלל שמדינות אלה מנהלות משטרים סמכותניים שלא מהססים לרסק כל התמרמרות פנימית בגלל ההשפעות הכלכליות של החלטותיהם, הן עשויות להגיע למסקנה - כנראה נכונה - שהן יכולות לספוג את הנזק הכלכלי יותר בקלות מהמדינות שרוצות לבלום אותן.

מבחינה זו, הגלובליזציה עלולה להתגלות כבעלת השפעה לא סימטרית על מאזן הכוחות, לרעת ארה"ב ובנות בריתה, ולדמוקרטיות באופן כללי.

גם דיקטטורים משלמים את המחיר

כמובן, השליטים הסמכותניים עלולים גם לעשות במשחק הזה חישובים שגויים. עלייה באי השקט בקזחסטן מהעת האחרונה, בת ברית של רוסיה המפעילה משטר סמכותני דומה, מדגימה שחוסר סיפוק כלכלי בתוך המדינה אינו תמיד חף ממחירים, אפילו בשביל דיקטטורים. הפגנות עממיות פרצו בקזחסטן לאחר שהממשלה העלתה את מחירי הדלק, ומשם התגלגלו ככדור שלג.

ועדיין הסכסוך בקזחסטן עלול להסתיים בהדגמה איך רודנים יכולים לרסק אי־שביעות רצון כלכלית במדינה. רוסיה שלחה חיילים לעזור לנשיא הקזחי קסים ג'ומרט טוקאייב למחוץ את ההפגנות. קזחסטן עלולה להסתיים כהדגמה של המחיר שאפילו רודנים משלמים במדינותיהם על קשיים כלכליים - אבל גם להדגים עד כמה הרודנים יעילים בהגבלת הקשיים האלה.

ריצ'רד האאס, נשיא המועצה ליחסים בינלאומיים בארה"ב, הזהיר בשבוע שעבר שהעולם נעשה יותר ויותר חסר סדר, וציין באופן ספציפי שפוטין "הראה שנוח לו להשתמש בכוח צבאי, באספקת האנרגיה, ובמתקפות סייבר על מנת לערער מדינות וממשלת שהוא רואה כיריבות". הגלובליזציה, כך מסתבר, אינה התרופה לאי־שקט.