צעדי פוטין מערערים את השכנות האירופיות של רוסיה

יחסי אירופה ורוסיה שוקעים לשפל חסר תקדים שלא נראה כמותו בשלושה העשורים שחלפו מאז קריסת בית המועצות. לאחר יותר מ־20 שנה בשלטון, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מזעזע את שכניו האירופאים יותר מתמיד, ומצביע על כך שהוא עלול לפלוש לאוקראינה, לשלוח חיילים לחזק את השלטון הרודני בקזחסטן, להפוך את יצוא הגז הטבעי של מדינתו לכלי ענישה ולדרוש וויתורים ביטחוניים גדולים מהמערב.

פוטין, שבקרוב יהיה בן 70, עזר לאחרונה לייצר משבר פליטים חדש באירופה: מדינת החסות של מוסקבה, בלארוס, מזרימה פליטים מהמזרח התיכון אל תוך האיחוד האירופי, והקרמלין אומר לגוש המדינות שעליו להגיע להסדר פיננסי עם בלארוס על מנת לעצור את השטף. ובעוד שפוטין נמנע מלקחת אחריות באופן ישיר, הוא דיבר באופן חיובי על סדרת רציחות בפרופיל גבוה של גולים רוסיים במערב, שהממשלות האירופיות טוענות שהשירותים החשאיים הרוסיים אחראיים להן.

יחסים בלתי יציבים ובלתי צפויים

יחסי רוסיה עם המערב הפכו ליותר ויותר בלתי יציבים ובלתי צפויים מבעבר. זאת בניגוד לשנים המאוחרות של המלחמה הקרה כשיחסי המערב והסובייטים היו קשורים בסדרה של הסכמים ואמנות, שרבים מהם כבר לא בתוקף. רוסיה גם חיזקה את יחסיה עם סין, היריבה האסטרטגית הגדולה השנייה של המערב.

זה השתקף בתחילת המשא ומתן העגומה של הדיונים בין רוסיה וארה"ב לגבי אוקראינה והדרישות מרחיקות הלכת של רוסיה החודש בג'נבה. שני הצדדים זלזלו בסיכויים להגיע לפשרה. אחד מהנושאים ונותנים של הקרמלין, סגן שר החוץ סרגיי רייבקוב, השווה את המצב למשבר הטילים בקובה ב־1962, כשהעולם חמק רק בקושי ממלחמה גרעינית בין אמריקה לברית המועצות - ואמר שמוסקבה יכולה לשלוח שוב חיילים לקובה. אף ממשלה אירופאית אינה מעורבת באופן ישיר בשיחות האלה.

ההנהגה האירופאית במצב נזיל

מה שמסבך את מאמצי ארה"ב לאחד את מדינות אירופה סביב יוזמה חדשה להתמודדות עם אירופה הוא המצב הנזיל של ההנהגה באיחוד האירופי. אנגלה מרקל, בעבר המנהיגה הבלתי מעורערת של הגוש, פרשה מתפקידה כקנצלרית גרמניה אחרי 16 שנים. בריטניה עזבה את גוש המדינות והיחסים שם נותרו לא יציבים. בצרפת, בינתיים, הנשיא עמנואל מקרון, שקורא לאפס את יחסי אירופה עם רוסיה, מתמודד עם בחירות לאומיות מאתגרות באפריל.

כשפוטין צובר כוחות בגבול עם אוקראינה, ארה"ב מנסה לשכנע את בני בריתה האירופאיים ללכת בעקבות הגישה המדינית שהיא מתווה. וושינגטון מנסה לשכנע אותם לנטוש מאמצים לאפס את היחסים עם מוסקבה, שהגיעו לשפל לאחר שרוסיה פלשה למזרח אוקראינה ב־2014 - ולהכין סנקציות כלכליות קשות למקרה שפוטין שוב יפעל נגד אוקראינה.

 נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי / צילום: Associated Press, Alastair Grant

המדיניות הזו הולכת נגד הזרם אצל חלק מממשלות אירופה. רוב המדינות האירופיות הגדולות, חוץ מבריטניה, העדיפו לטפח יחסים כלכליים טובים יותר עם רוסיה, במיוחד בתחום האנרגיה, ורבות נסמכות במידה לא קטנה על הגז הרוסי.

ארה"ב והאיחוד האירופי הטילו סנקציות על רוסיה לאחר המתקפה על אוקראינה ב־2014, והיריבות גברה בשנים שלאחר מכן, בגלל גילויים שונים כמו המעורבות של רוסיה בבחירות 2016 בארה"ב, וכן בסדרה של מתקפות קטלניות על רוסים ואויבי רוסיה במערב.

פוטין השתמש באיום האפשרי של תקיפה חדשה באוקראינה על מנת לדרוש הסכם ביטחוני חדש עם המערב, וקרא לבלום את ההרחבה וההשפעה של ברית ההגנה הצפון אטלנטית, נאט"ו. מומחים רבים באירופה אומרים שפוטין לא יפלוש אליה באמת, אלא רק רוצה לטפח את מעמדו כמתווך חזק ומבקש לקבל יותר גישה - ואולי וויתורים - ממנהיגים מערביים כמו נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, איתו שוחח לאחרונה.

מבחינה זו, האיום כבר השתלם, כך אמרה נתלי טוצ'י, יועצת מדיניות חוץ ותיקה לאיחוד האירופי ומנהלת "המכון ליחסים בינלאומיים" ברומא. "פוטין מקבל את הפגישות שהוא רוצה עם ביידן והוא דן באוקראינה ללא נוכחותם בשיחות", אמרה טוצ'י.

כמה מומחים אומרים גם שעל אף החמרת היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה, המאמץ הדיפלומטי האמריקאי יצליח לזכות בתמיכה אירופאית נרחבת לסנקציות חדשות רק אם פוטין יורה על הסלמה צבאית.

"כל עוד אין הסלמה, אנו נמשיך לראות כמה מדינות אירופיות... כגון גרמניה וצרפת, מבצעות מדיניות משלהן שהן לא רוצות שאמריקה תשתלט עליה, ובטח שלא אוקראינה", אמר מארק גלאוטי, מומחה לרוסיה ופרופסור ביוניברסיטי קולג' בלונדון.

לפני עיבוי הכוחות, מקרון, שהבטיח שצרפת תישאר שותפת מסחר מרכזית של רוסיה, ומרקל, אז עדיין בתפקיד, ניסו לארגון פגישה בין מנהיגי האיחוד האירופי ופוטין. היוזמה הוכשלה על ידי מדינות באיחוד האירופי שהיו פעם חלק ממעגל ההשפעה של ברה"מ.
מדינות באיחוד האירופי שהיו פעם חלק מהגוש הסובייטי, כמו המדינות הבלטיות ופולין, כנראה יתמכו בסנקציות בהובלת ארה"ב, כך אמר גלאוטי, וכך תעשה גם בריטניה, שבה אירעו שתי מתקפות בפרופיל גבוה, שבהן הואשם הקרמלין, כולל ההרעלה ב־2018 של הסוכן הכפול סרגיי סקריפל.

השפעת צינור הגז בין רוסיה וגרמניה

לעומת זאת גרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באירופה, היא עניין אחר. גרמניה היא אולי התומכת רבת ההשפעה ביותר בשימור - אם לא הגדלת - הקשרים הכלכליים עם רוסיה. צינור הגז נורד סטרים 2, שבנייתו הסתיימה לאחרונה המחבר בין גרמניה ורוסיה, אמור להכפיל את נפח ייצוא הגז הטבעי הרוסי לגרמניה. הצינור מחכה רק לאישור טכני סופי מרגולטורים גרמנים לפני שיוכל להתחיל להזרים גז.

ברלין נלחמה בהצלחה בהתנגדות לצינור מצד שכנותיה, כולל פולין ומדינות מערביות אחרות. הממשל האמריקאי וכן רוב מדינות האיחוד האירופי, התבטאו נגד הצינור ככלי שיגדיל את ההכנסות של קרמלין שהוא יותר ויותר עוין ויגדיל את כוח ההשפעה שלו על אירופה, שהיא כבר תלויה במידה גדולה בגז טבעי רוסי בתקופה בה מחירי האנרגיה גואים.

עם זאת, הקנצלר החדש בגרמניה, אולף שולץ מהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית, תומך בעמדה של קודמתו מרקל: הצינור והקשרים הכלכליים עם רוסיה באופן כללי הם יוזמות של הסקטור הפרטי שיש לשמור עליהן בנפרד מהסנקציות הפוליטיות.

 קאנצלר גרמניה אולף שולץ / צילום: Associated Press, Kay Nietfeld

מתחים לגבי אוקראינה פיצלו את ממשלת הקואליציה של שולץ, הכוללת את המפלגה הירוקה, המתנגדת לצינור. סגן הקנצלר, רוברט האבק, אמר בדצמבר שאם תהיה תוקפנות צבאית של הרוסים, היא צריכה להוביל ל"השלכות חמורות", כולל ביטול הצינור.

יועץ מדיניות חוץ לשעבר למרקל, כריסטוף הויזגן, אמר שברלין לא צריכה להגיב ללחץ האמריקאי, אבל צריכה לנטוש את הצינור בגלל האינטרס של גרמניה עצמה ובגלל האינטרס הנרחב יותר של האיחוד האירופי, במידה ורוסיה תפלוש לאוקראינה.

"במקרה של פלישה רוסית חדשה לאוקראינה, הממשלה הגרמנית חייבת להשהות את נורד סטרים 2 ולפנות לסנקציות כלכליות חדשות בתיאום עם האיחוד האירופי", אמר הויזגן, כיום ראש מועצת הביטחון של מינכן, פורום מוביל למדיניות בינלאומית.

שוקלים מחדש את היחסים עם פוטין

לא משנה מה יחליטו גרמניה וצרפת לעשות, כך אומרים מומחים, העמדה התוקפנית ברמה הבינלאומית של פוטין גורמת לכמה מדינות אחרות במערב אירופה לשקול מחדש יחסים דיפלומטיים ותיקים עם רוסיה ולאט לאט לאמץ מדיניות שתהיה יותר מתואמת עם המטרות האמריקאיות.

איטליה וספרד, שבאופן מסורתי עמדתן כלפי רוסיה חיובית, מאמצות בהדרגה עמדה יותר זהירה לגבי הקרמלין אחרי שראו שהאיום של התערבות רוסית בחברות אירופיות אינו רק פרי דמיונן של פולין והמדינות הבלטיות, כך אומרת טוצ'י. דוגמאות להתערבות רוסית שהיא מזכירה כוללות את החרפת משבר הפליטים באירופה כתוצאה מתפקידה של רוסיה במלחמת האזרחים הסורית, וההתערבות של רוסיה בהפגנות העצמאות הקטלניות בספרד מאז 2017.

"אנחנו נמצאים הרבה אחרי הימים של לנסות לבסס יחסים עם רוסיה", אמרה טוצ'י, "ולאף אחד אין עניין בעימות צבאי. אז סנקציות כלכליות זה כל מה שיש לך - והדבר הכי מכאיב שאתה יכול לעשות לרוסיה מבחינת סנקציות הוא כמובן לצאת נגד נורד סטרים 2".