הפתרון למחסור בעובדי הייטק: על המכללות לפתח לימודים יישומיים

על אף הביקוש האדיר לגיוס עובדים להייטק הישראלי, לא מעט מהעובדים בתעשייה מגויסים בכלל מחו"ל, ויש לשנות זאת במהרה

 

 

עובד בהייטק / צילום: Shutterstock
עובד בהייטק / צילום: Shutterstock

לימודי מדעי המחשב הפכו יסוד חובה בכל מוסד אקדמי, כולל במכללות, לרבות אלה שאינן הנדסיות. המהלך היה לכאורה פשוט ומתבקש: עולם התעסוקה של מדינת הסטארט-אפ משווע לבוגרות ובוגרים בתחום, מחד גיסא, והנגשת ההשכלה הגבוהה בישראל באמצעות המכללות המעניקות תארים אקדמיים, איפשר לקהלים חדשים ורחבים להצטרף אליו, מאידך גיסא. אלא שהצמיחה האקדמית של המכללות בישראל גרמה לרבות מהן פשוט "לחקות" את מה שנלמד באוניברסיטאות. כך, יצא שעוד ועוד מכללות לימדו הנדסה ומדעי המחשב, מבלי לבחון בהכרח את ההתאמה של לימודיהן לשוק ההייטק המשתנה.

בתקופה הראשונה של פריצת ההייטק לשוק התעסוקה הישראלי, דובר בתחום שיוחד ויועד למעטים - בעיקר גברים - אשר עסקו במחקר ובפיתוח של רעיונות נהדרים, שדרשו צוותי עבודה קטנים של מביני מדע מחשבי-הנדסאי ברמותיו העקרוניות, היסודיות.

אלא שעם הזמן והופעתן המסיבית של עוד ועוד חברות, החלה נוצרת תרבות שוקית וארגונית מבוססת יותר, אשר נזקקה לא רק ל"סטארט-אפים", אלא גם למי שיטמיעו את המערכות שייצרו אותן חברות, ויפעילו אותן בישראל, לא רק באמצעות שכבת חוד החנית של מרכזי פיתוח ומחקר, אלא גם בתפקידי "שכבת ביניים" אחרים. מהלך זה יצר ביקוש גובר לעובדים בתחום, אולם אלה נדרשו כבר להיות בעלי יכולות יישומיות איכותיות, יותר מאשר יכולות מחקר ופיתוח.

מציאות זו תפסה את האקדמיה הרבה פחות מוכנה, והחברות החלו פונות שוק לשווקים בחו"ל, שיקימו לה "חוות הטמעה והפעלה" לספק את צרכיהן. כך, יצא שלמרות שהאקדמיה הישראלית הפכה חממה לגידול בוגרי ובוגרות מדעי המחשב, לא מצא השוק המקומי את פלח העובדים החדש שנדרש לו בין בוגריה.

זן חדש של הכשרה

כפתרון למצב, בו נדרשת לשוק ההייטק המקומי שכבת ביניים מסיבית, החל מתפתח זן חדש של הכשרה לשוק ההייטק, הנותן את מלוא הדגש לפן היישומי. הכשרה זו אינה אקדמית, אלא נעשית בסגנון Boot Camps של חברות פרטיות, והיא מספקת לשוק את מי שביכולתם להשתלב בעבודה מיידית כדי למלא את הצורך האדיר בבעלי מיומנויות יישומיות שיתחילו לעבוד "אתמול", כפי שמתבטאים בכירים בהייטק הישראלי.

הצעירים הלומדים במסגרות אלה רואים בשילובם המיידי בהייטק כאישור האולטימטיבי לנכונות בחירתם הקרייריסטית, וסביר שאף נהנים מה"פטור" שקיבלו מהעומס הכרוך בלימודי תואר. אלא שזוהי מלכודת דבש כפולה: הן לחברות הן לעובדים והעובדות. מה שנדרש לשוק ההייטק המקומי אינו מי שעברו הכשרת בזק, שיכולה לאפשר להם עבודה מיידית, אבל יחסרו תמיד את היסודות הבסיסיים ועקרונות המהות שהשכלה אקדמית מספקת, ולכן עלולים להתקשות עם הזמן להתפתח ולהתקדם יחד עם החברה.

תחת זאת, נדרש לשוק זה זן חדש של בוגרים ובוגרות, אשר מן הצד האחד יגיעו ממרחב אקדמי מעמיק, ומן הצד השני, יהיו בעלי יכולות יישומיות מובהקות. אלה יהוו אותה "שכבת ביניים" הנחוצה כ"כ לשוק ההייטק: הם מי שיאפשרו את התרחבות פעילותו והתבססותו בישראל באופן בר-קיימא.

הראשונות לזהות צרכים

המכללות בישראל, שהיו תמיד הראשונות לזהות צרכים יישומיים של שוק דינמי, צריכות לפתח תוכניות לתארים יישומיים שיהוו בסיס השכלה עצמאי הרלבנטי לתחום. האקדמית אחוה עשתה השנה מהלך שכזה כשהציעה לראשונה תוכנית במדעי המחשב היישומיים, ואליה צפוי שיצטרפו מכללות נוספות. כך, גם הדמויות המנותקות של עולם ההייטק, כפי שהן משתקפות בעוקצנות במערכוני ה"הייטקס" של ארץ נהדרת, יהפכו מחוברות יותר לחברה הישראלית, שרוב בניה ובנותיה כיום לומדים במכללות, ושהגיוון האנושי בהן הוא גם אחד מסמלי ההיכר שלהן.

הכותבת היא נשיאת המכללה האקדמית אחוה