בעל כורחה, נאלצה מעיין, תושבת ברקן, לסגל ריטואל קבוע: היא נוסעת לאסוף מהמסגרות את ילדיה, מכניסה אותם "מהר מהר" הביתה "כדי שלא יפגעו ממה שקורה בחוץ", ויוצרת קשר עם הרשויות. דבר לא עוזר: מעל אזור מגוריה מרחף ריח קבוע של שריפת פסולת. "יש ימים שבהם האוויר עכור, וימים אחרים שבהם רק מריחים פלסטיק או גומי שרוף. יש ריחות של חומרים כימיים באוויר, כל הזמן. הייתה באזור שלנו מזבלה פיראטית שבערה כמה ימים, ויש ימים שאת הולכת מסביב ליישוב, ורואה מכל כיוון עשן. אלו ימים שאת מתפוצצת על הרשויות, והן חסרות אונים. בשנים האחרונות זה מתגבר. כבר אין טעם לדווח".
לא מדובר בסיפור נקודתי. ברחבי הארץ, מתלוננים תושבים על פסולת הבוערת באין מפריע, כשהעשן הסמיך, השחור, הרעיל - מיתמר מעל מקומות עבודה, בתי מגורים, גני ילדים. ראיק, המתגורר ביאנוח-ג'ת שבגליל, מתלונן במשך יותר מעשור על שריפת פסולת בתחנת מעבר בסמוך לישוב. "הכפר שלנו מהמם, עם טבע נדיר סביבו. אבל תחנת המעבר בפסגת ההר, כל המדרון שלה, זה הר פסולת. כשהיא נערמת שורפים אותה, לפעמים זורקים את הפסול במדרון ומכסים אותה בחול. כששורפים במעלה ההר, האש מתפשטת לאזור ההטמנה. גם אחרי שכשכיבוי אש מגיע, הריח ממשיך לפחות לשבועיים. התושבים סובלים מזיהום אוויר כבד. אני זועק לשמים ואין פתרון".
בצדי הדרכים, בשדות, ביישובים או אפילו בטבע, עורמים פורעי חוק כמויות של פסולת להצתה, מכל הבא ליד: פסולת עירונית, פסולת חקלאית הכוללת גזם, חומרי הדברה ופלסטיק, פסולת בניין מגוונת ופסולת אלקטרונית. תושבים חסרי אונים, וכך גם רשויות, מספרים על תופעה שהפכה ל"מכת מדינה" הפוגעת בחייהם של מאות אלפי תושבים, מסכנת את הסביבה, פוגעת באקלים ובטבע, ומזיקה מאוד לבריאות. היא גם טומנת בחובה פגיעה כלכלית נרחבת, תוך תדלוק של תופעה עבריינית מסוכנת. ולמרות זאת, לאורך שנים רבות, לא מצליחות הרשויות לשים סוף לשריפות, גם במקומות שבהם הפתרון מונח על המדף זמן רב.
נזק מוערך של יותר ממיליארד שקל בשנה
הסיבות לאותן שריפות מגוונות. תושבים בישובים נטולי תשתיות או שאינם נהנים מפינוי של פסולת, עורמים את הפסולת ולבסוף, כדי להרחיק מכרסמים ומזיקים הפושטים על האזור ולצמצם את נפח הפסולת, שורפים אותה. לא מדובר רק בכפרים לא מוכרים, אלא גם בערים באשכול סוציואקונומי נמוך: לפי ההערכות, 5% מכלל הפסולת העירונית נשרפים באופן לא חוקי. לכך, מתווספים גורמים עבריינים המנהלים אתרי פסולת פיראטית, תמורת היטל הטמנה מופחתים - שכן כדי לצמצם את היקפי הפסולת, על כל פינוי של פסולת - מוטל היטל הטמנה. קבלנים שלא מעוניינים לשלם את אותו היטל משליכים אותה בטבע או באתרים לא חוקיים כדי לחסוך בעלויות, חקלאים שורפים גזם הכוללת פלסטיק ושאריות חומרי הדברה כדי לא לפנותה בתשלום, ותחנות מעבר לפסולת, שורפות כדי לצמצם נפחים, באופן בלתי חוקי.
לפי ההערכות החלקיות של המשרד להגנת הסביבה, מדי שנה נשרפים בישראל כ-570 אלף טון של פסולת עירונית וחקלאית צמחית, וזהו חישוב חלקי, המתעלם מגוון רחב של פסולות. הפסולת הנשרפת יכולה להכיל דלקים, גומי, אסבסט, פלסטיק וחומרי הדברה, ולפלוט לאוויר תרכובות כימיות רעילות, שבחשיפה ממושכת עלולות להוביל למגוון תופעות בריאותיות - מפגיעה בהתפתחות עוברים, לסרטן ונזקים במערכת העצבים. בטווח הקצר או בריכוזים נמוכים, חשיפה לשריפות הללו יכולה להוביל לכאבי ראש, סחרחורות, תחושת עייפות ובחילות.
וכך, שריפת פסולת היא אחד ממקורות זיהום האוויר המשמעותיים בישראל, ואחראית לבדה ל-62% מפליטות החומרים המסרטנים או החשודים כמסרטנים לאוויר. השריפות פולטות לאוויר כ-38% מכלל החלקיקים הנשימים העדינים (PM2.5), החודרים לעומק דרכי הנשימה והריאות, מעלים את שיעור התחלואה הנשימתית והלבבית, ומסכנים במיוחד אוכלוסיות רגישות.
"בפסולת בניין, יש צבעים שאנחנו משתמשים בהם בבית וחומרים מסוכנים. בפסולת חקלאית, שורפים מיכל פלסטיק עם חומר הדברה. את לא יודעת מה נכנס לערימה, ולא יכולה לדעת לגמרי מה יוצא ממנה", אומרת פרופ' אופירה אילון, ראש תחום סביבה במוסד שמואל נאמן וחוקרת באוניברסיטת חיפה ובטכניון. "זה גורם לזיהום אוויר, זיהום מים, כניסה של החומרים האלו לתוך שרשרת המזון - לגידולים החקלאיים ולקרקע ולעשב שאוכלות הפרות. כל הדרכים מובילות למה שאנחנו נושמים, אוכלים ושותים. כמובן, שהן גם מובילות לפליטה של גזי חממה לאטמוספירה".
פרופ' אופירה אילון / צילום: קרנית יהב
יש לכך גם השלכות כלכליות. לא קיים תחשיב כלכלי מקיף של הנזקים, אך מתחשיבים נקודתיים עולה כי מדובר בסכום הגבוה ממיליארד שקלים בשנה. לפחות 31 מיליון שקלים נגרעים מקופת המדינה בשל היטלי הטמנה שאינם נגבים, ועוד כמה מיליוני שקלים על אובדן מע"מ. עלויות חיצוניות כתוצאה מתחלואת תושבים ומתמותה בשל שריפת פסולת ביתית מוערכות ב-572 מיליון שקלים ושריפת פסולת צמחית מוערכות ב-415 מיליון שקל, ללא חישוב הוצאות כיבוי ובזבוז מים, עלויות ניקוי ושיקום הקרקע ומי התהום, נזקים לציוד, ירידה בערך קרקעות שטרם שווקו ועוד.
שריפת פסולת ליד מעלה אפרים, מאי 2021 / צילום: אזרחים למען אוויר נקי
14 פקחים בכל הארץ מתמודדים עם המצב
עד כמה רחבה התופעה? לא כל שריפה מדווחת לרשויות, ואין נתון חד משמעי. משנת 2019 ועד היום, התקבלו במשרד להגנת הסביבה 6,134 דיווחים על מפגעי פסולת משמעותיים. 2040 מתוכם, דיווחים חוזרים על אתרים שבהם ביקרו מפקחים, אך אלו חזרו לשרוף פסולת. נתוני שירותי כבאות והצלה שנמסרו לגלובס, מספרים סיפור אחר. בשנת 2021 לבדה, נפתחו 14,199 אירועים ארציים על שריפת פסולת - ממפגעים קטנים, לגדולים. עם המצב האקוטי בשטח, מתמודד כוח עבודה דל: ביחידת ינשו"ף לאיתור וטיפול בשריפות פסולת בלתי חוקיות, שהוקמה ב-2019 על ידי משרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים, עובדים רק 14 פקחים, בכל הארץ.
לא כולם סבורים שהגדלת כוח האדם ביחידת האכיפה, תהיה פתרון מספק. "במקום שתהיה ענישה פלילית קשה, יש במקרה הטוב דוחות שלא מדגדגים", אומר ראש עיריית הוד השרון, אמיר כוכבי. "במקום שיקימו יחידה שתתן לזה מענה, אנחנו מתגלגלים עם הצעות לעוד פקח בין חדרה לגדרה. בלתי נתפס שב-2020 זה המענה. זה מפגע סביבתי ובריאותי שהוא רוצח. כל אירוע עברייני אחר בסדרי גודל כאלו, המדינה כבר הייתה מקימה כוח משימה ברמה של להב 433. מי שצריך להתעסק בזה זה גוף עם סמכויות לענישה כואבת, לא המשרד להגנת הסביבה. אנחנו לא רחוקים מהתפרצות זעם ציבורית בנושא הזה לדעתי".
לפקחים אין סמכות להטיל קנסות על שריפת פסולת, שכן עד היום, שלוש שנים מאז שהבערת פסולת נאסרה בחוק, המדינה לא קבעה מה גובה הקנס שיירשם בגין העבירה. כשהיא תופסת את העבריינים, היא מפקידה בידיהם דוחות על השלכת פסולת, בסכומים של 750-8,000 שקלים. הקנסות הללו, לא עודכנו במשך שני עשורים. כך למשל, בשנת 2020, הוטלו רק 16 קנסות על השלכת פסולת במחוז הצפון. במהלך שלוש שנים, טיפלה היחידה ב-1,209 מפגעי עשן, וחילקה 833 ברירות משפט, 437 דוחות להמשך טיפול באכיפה של המשטרה הירוקה, ו-168 אזהרות למחזיק הקרקע שבשטחם התרחשה שריפת הפסולת. עיצומים כספיים בסך מאות אלפי שקלים, הוטלו על שלוש תחנות מעבר. אף אדם, לא מצא עצמו מאחורי סורג ובריח בשל עבריינות חוזרת, המובילה לפגיעה בבריאות הציבור ומשאביה הטבעיים והכלכליים של ישראל.
שריפת פסולת בטירה, יוני 2021 / צילום: אזרחים למען אוויר נקי
רווחים אדירים לקבלנים שעוברים על החוק
עבד מאחמיד, סגן מנהל המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה, מספר על עסק רווחי למדי לפורעי החוק. "תפסנו קבלנים שעובדים בפרויקטים לאומיים, ומשליכים פסולת בניגוד מוחלט לחוק. פוטנציאל הרווח כאן הוא אדיר. משאית של 40 טון - השלכה במקום לא מורשה חסך 12 אלף שקל בכל משאית. זה רווח של 300 אלף שקל בחודש עבור קבלן שעובר על החוק. מי שמתחיל, מתמכר לתחום הזה כשהוא מרגיש את הכסף. יש קבלן שלקחנו לו שלוש פעמים משאיות, הוצאנו לו צו סגירה דרך בית משפט, והוא עובד. אנחנו בטוחים שהוא עדיין עבריין".
עו"ד ג'מילה הרדל ואכים, מנהלת עמותת "אזרחים למען הסביבה", עוסקת בנושא שנים רבות. לדבריה, האכיפה היא חסרת שיניים אל מול הבעיה. "יש אתרים ששורפים פסולת שנים בחצי מהרשויות הערביות. אי אפשר רק להוציא צו שוב ושוב לראש המועצה. זה כבר לא מרתיע", היא אומרת. "למשרד יש סמכות לסגור את האתר ולחייב את המועצה בכפל הוצאות, או לפתוח בהליך פלילי נגד ראש המועצה. הדברים האלו לא נעשים. צריך לתמוך ברשויות כך שיטפלו בפסולת באופן שימנע אתה שריפות מלכתחילה. זה לא יכול להיות באמצעות תוכניות נקודתיות ואמצעים חד פעמיים. גם משרד הגנ"ס וגם הפנים צריכים לפקח על ההתקשרויות של הרשויות עם קבלנים: בתקופת הקורונה זה התגבר. הרשויות הבעייתיות חגגו, הייתה פחות אכיפה והן רצו לחסוך כסף".
"אזור ואדי ערה הפך להיות פח הזבל של ישראל"
יחידת האכיפה לא מצליחה להתמודד עם גובה הלהבות, ואכן מדובר באתגר לא פשוט. לא כל השריפות מדווחות, ולעיתים, כשמגיעים הפקחים אל השטח, הם עומדים על מול ענני עשן, כשמציתי האש כבר הסתלקו. מי שמטורטרים ללא הרף בסיטואציה, הם כוחות הכיבוי וההצלה. מפקד התחנה האזורית חדרה, יוסי דקלו, החולשת על 550 אלף דונם מנתניה, לכרמל, לאזור ואדי ערה, באקה אל-גרבייה וג'ת, מספר שבשנת 2021 נפתחו כ-1800 אירועים על שריפת פסולת במחוז החוף, אך פעמים רבות, מגלים הכוחות רק בשטח שמדובר בשריפת פסולת, כך שמדובר כנראה במספרים גבוהים בהרבה.
"אזור ואדי ערה הפך להיות פח הזבל של מדינת ישראל", הוא אומר. "הרבה מאוד משאיות פסולת מגיעות לאזור וזורקות פסולת ביערות. יש שם צמיגים, פסולת, פסולת בניין. הכל מכל. אחרי שניקינו את הזירה, אנחנו מוצאים מכתבים ממודיעין, מתל אביב, מסמכים מבית שמש ומהרצליה. זו מכת מדינה. הכבאים שלי מותשים. במקום להיות תחנת כיבוי של גיבורים, כל היום מכבים פסולת, הפכנו להיות עובדי עיריות. זה מאלץ אותנו לפתוח עוד תחנות. השנה, בגזרת אום אל-פחם התמודדנו עם עשרות אירועים במרכזי שכונות, בהן לתושבים אין איפה לזרוק פסולת. תארי לעצמך כבאית שנמצאת בכוננות ואמורה להציל ילדים מדירה בוערת, אבל תקועה באיזה מקום שלקח חצי שעה להגיע אליו בדרכי גישה משובשות, כדי לכבות שריפת פסולת. כדי לכבות שריפת כזו, אני צריך 6-7 פעמים לרוקן מיכל 4 טון מים של כבאית. זה לוקח בין שעתיים לשלוש".
הצוותים של דקלו, רואים את הסיכון לתושבים לנגד עיניהם. ביישוב ערבי בכרמל, על מגרש כדורסל שנבנה לרווחת הילדים, נערמת פסולת. ככה זה, בישובים שבהם אין תשתיות. "מצאו איזושהי פינה, והצמידו לקיר ערימות של פסולת. בגב של הקיר, יש דירה", מספר דקלו. "הכבאים שהגיעו לכבות את שריפה שפרצה שם, הודיעו שיש באזור אישה מבוגרת לכודה. כל העשן הרעיל, נכנס לדירה של הגברת דרך הפתחים. היא הייתה יכולה להיחנק למוות. בזמן שריפה, כל הילדים, כל הדיירים, כל מי שנמצא בסביבה נושם את הרעלים. אחרי שכיבו אותה, התוצרים שיוצאים ממנה רעילים יותר, למשך ימים ארוכים. אם המצב הזה ימשך, אני מזהיר: עוד יישרף לנו ישוב ותהיה פגיעה בחיי אדם וברכוש בגלל שריפות הפסולת. זה מסכן את הציבור ואת הכבאים בלי סיבה, זו תופעה שאפשר וצריך לגדוע אותה".
טפסר משנה יוסי דקלו, מפקד התחנה האזורית חדרה / צילום: שרון לייבל דוברות מחוז חוף כבאות והצלה
הפשיעה עוברת מתחת לרדאר
הטיפול באש הבוערת, הוא טיפול רק בקצה הבעיה. בדרך לשריפה, "תחנות" רבות, בהן לא מתבצע טיפול הולם שימנע מהמפגע מלהתרחש. לנושא "אבות" רבים. ראשית כל, העיריות, שאמונות על פינוי הפסולת וכושלות בכך או מתקשרות בהסכמים עם קבלנים שפשעו בנושא, משרד הפנים - האמון על הרשויות המקומיות ותקציבן, משרד החקלאות, המאשר לחקלאים לשרוף גזם, המשרד להגנת הסביבה, האמון על טיפול בפסולת ומניעת זיהום אוויר, המשרד לביטחון פנים המטפל בפשיעה, משרד הביטחון בנעשה ביהודה ושומרון, קק"ל ורט"ג שביערותיהם לא אחת נזרקת הפסולת. ריבוי הגורמים בתחום, לא הוליד עד היום שיתוף פעולה סינרגטי רציף.
ועדות הכנסת שדנו בנושא לאורך העשור האחרון העלו שורה של המלצות, וכך גם ועדה מיוחדת, ועדת גרמן, שבשנת 2019 המליצה למדינה לנטר כלי רכב המובילים פסולת באמצעי GPS, כדי לוודא שהם מגיעים ליעד פינוי חוקי, לחייב קבלני פינוי לשקול פעמיים את המשאית - ביציאה מהיעד ובכניסה לאתר הפינוי המוסד, למנוע מרשויות מקומיות להשתמש בשירותיהן של חברות שהיו מעורבות בהשלכת פסולת בלתי חוקית ועוד. לכך, מתווסף הצורך בהגברת רף הענישה, טיפול בתשתיות בישובים מוחלשים, והטלת סנקציות על רשויות המפרות את החוק.
"שיתוף הפעולה בנושא הזה, כמעט ואיננו קיים", אומר יניב בלייכר, יו"ר "אזרחים למען אוויר נקי". "אין גורם המרכז את הטיפול ואין תוכנית עבודה מסודרת. הצענו להקים יחידות מתנדבים במסגרת משטרת ישראל. ההצעה אושרה על ידי קרן הניקיון וצריך להאיץ את הוצאתה לפועל. מי שצריכה להוביל את האכיפה נגד שריפות הפסולת היא המשטרה הכחולה, בעיקר בשל מעורבות של גורמים עברייניים. גם מעבר לקו הירוק צריך להגביר את הפיקוח. יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי בקושי עוסקת באכיפה סביבתית והנושא אינו נמצא על סדר היום שלה".
"הממשלה עוצמת עין במשך שנים"
במשרד להגנת הסביבה, מודעים לגודל הבעיה, ולצורך לפעול באופן רב תחומי כדי להוביל לפתרונה. לאחרונה, הציג המשרד תוכנית בתקציב של 300 מיליון שקלים, שתכלול פריסת תשתיות וניהול אזורי באשכולות, באופן שיאפשר הוזלה של פינוי פסולת - מודל שמיושם כבר באשכול בית הכרם בצפון ובאזור הנגב הצפוני, ומצליח להוביל להפחתה בשיעור השריפות. לכך, מצטרפת תוכנית הפסולת של המשרד, הנכתבת בימים אלה. אך לכך, חייב להצטרף מאמץ משולב, של הרשויות המקומיות, משרד הפנים וכלל הרשויות הרלוונטיות.
"שריפת פסולת זה קצה של כשל בטיפול בפסולת", אומרת דורית זיס, מנהלת מחוז צפון במשרד להגנת הסביבה. "יש ישובים בחברה הערבית, שבמקרה הטוב, אוספים בהם את הפסולת הביתית. במקרים אחרים, מפנים את התושבים לתחנת פסולת פיראטית. אזרח לא צריך לחפש איפה לשפוך פסולת. משרד הפנים מאשר תקציבים שנתיים לרשויות, בידיעה מוחלטת שהתקציב לא נותן מענה נכון לעניין. הממשלה עוצמת עין במשך שנים אל מול חוסר היכולת של הרשויות לבצע את תפקידן. פנינו למשרד הפנים כדי שכשהוא מאשר תקציב לרשות, הוא יוודא שהיא מסוגלת לעשות את זה. אנחנו עובדים גם על תיקוני חקיקה, ועל הרחבת התקנת GPS במשאיות. אם לא נעשה שינויים בניהול של הפסולת, גם 2000 פקחים לא יספיקו".
כתבות
ני"ע
