דרוש מנהל לרשות להתחדשות עירונית. למה תנאי הסף נמוכים במיוחד?

מי שעיניו בראשו יודע שעתיד הבנייה בישראל נמצא בהתחדשות העירונית. זה נכון תכנונית, כלכלית, חברתית וסביבתית. ערב שנת 2022, אם כי ממש לא בפעם הראשונה, הכריזו במשרד השיכון כי זו תהיה "שנת מבחן" להתחדשות העירונית, לאחר יותר מדי שנים של דשדוש. תקציב המדינה האחרון כלל סכום של 180 מיליון שקל לתמרוץ התחדשות עירונית בפריפריה. בנוסף, אושר תקציב של 500 מיליון שקל לקידום בנייה של אלפי דירות ברשויות נבחרות. הוותמ"ל - ועדת העל הממשלתית לקידום מהיר של מיזמי מגורים גדולים, הכריזה כי תתמקד בפרויקטים של התחדשות עירונית. גם חוק ההסדרים הכניס שורה של חוקים שאמורים לדחוף את העגלה - הורדת שיעור ההסכמה מ-80% ל-66%, היטל השבחה מצומצם של 25% ועוד.

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי בין אוקטובר 2020 לספטמבר 2021 הוקמו בישראל 9,363 דירות נטו במסגרת התחדשות עירונית. מרשים, אבל ממש לא מספיק: מדובר בנתח של 17% מכלל התחלות הבנייה באותה תקופה, לעומת יעד של 25% שנקבע לשנים 2021 עד 2025 בתוכנית האסטרטגית לדיור שאושרה בממשלה בשנת 2017.

מי שאמונה על כל המהפך האדיר הזה היא הרשות להתחדשות עירונית - זרוע הביצוע הממשלתית. הרשות אמורה להוביל את התכנון והבקרה של הפרויקטים מול הרשויות המקומיות, בין השאר באמצעות חתימה על הסכמי הגג להתחדשות עירונית בהיקף מאות מיליוני שקלים. היא גם זו שמתמרצת, מתדרכת ומממנת 29 מנהלות עירוניות להתחדשות עירונית, שאמורות לקדם את התחום בערים השונות.

ניסיון שמתאים לניהול פרויקט תמ"א אחד

אלא שמול המשימות והאתגרים הגבוהים, בכירים במשרדי השיכון, האוצר והמשפטים השתוממו לאחרונה נוכח פרסום תנאי הסף הנמוכים למי שמבקש לעמוד בראש הרשות. הדרישות כללו תואר ראשון בלבד, בכל תחום שהוא, ארבע שנות ניסיון ניהולי על צוות של שבעה עובדים בלבד, וניהול תקציב בהיקף של 20 מיליון שקל - פחות מתקציב של בניין שעובר תמ"א 38. זאת, כשברשות להתחדשות העירונית עובדים כבר היום 28 עובדים וכשהתקציב השנתי הישיר שלה בשנת 2022 עומד על 97 מיליון שקל.

בפנייה המקורית לאיתור מועמדים, שאמורה הייתה לצאת לפני יותר משנה, הופיעו תנאי סף שכללו ניהול צוות של 20 עובדים במשך חמש שנים לפחות ויתרון לתואר ראשון רלוונטי (מינהל עסקים, הנדסה אזרחית, אדריכלות וכו’). אולם היא לא התפרסמה בשל השיתוק הפוליטי ולבסוף נגנזה וחודשה בדמות המשונמכת הנ"ל.

באפריל אשתקד סיים חיים אביטן כמעט ארבע שנים בתפקיד ראש הרשות. אביטן נבחר באוקטובר 2017, יותר משנה לאחר שהכנסת אישרה את הקמת הרשות, כמינוי אישי של שר השיכון בזמנו, יואב גלנט. זאת, על אף שערב כניסתו לתפקיד התריע היועץ המשפטי לממשלה כי "הצטברות מכלול נתונים מקימים קושי משפטי משמעותי במינוי, בשים לב לבכירות המשרה הציבורית ולעמידתה בראש רשות סטטוטורית משמעותית". אביטן מונה לשנה וחצי, אבל הוא האריך ימים בתפקיד בעיקר נוכח השיתוק הפוליטי. באפריל 2021 - כמעט מעכשיו לעכשיו - הודיע לו משרד המשפטים על סיום תפקידו (המ"מ הוא אלעזר במברגר, יועמ"ש משרד השיכון שמתמודד כעת על מינוי קבע).

 חיים אביטן, לשעבר מנכ''ל הרשות להתחדשות עירונית / צילום: פוטו כפיר

השאלה החשובה היא למה בנציבות שירות המדינה הציבו כעת רף נמוך כל כך לבחירת המנכ"ל הבא? במשרד השיכון וברשות להתחדשות עירונית מסרו כי "תנאי הסף נקבעו בהתאם לכללי הנציבות". מהנציבות עצמה נמסר, כי "תנאי הסף הניהוליים מקובלים הן על משרד השיכון והן על הנציבות, ומותאמים להיקפי העובדים והפעילות של הרשות, כפי שמופיעים בתיאור התפקיד".

המוכשרים שבמגזר הציבורי פוזלים החוצה

הבשורה העגומה באמת היא שתנאי הסף הנמוכים הם כמעט כורח המציאות. במצב הנוכחי, לא מעט אנשים מוכשרים ומנוסים מסרבים לשקול הצעות לכהונה ציבורית, בעיקר נוכח החשיפה היומיומית והחשש להתבזות (או סתם לבזבז זמן) מול ועדת איתור שסימנה את הנבחר מראש. במקביל, המוכשרים שנמצאים במערכת הציבורית פוזלים למשרות נחשקות בחוץ (גם בהייטק אוהבים רגולטורים לשעבר).

בשורה התחתונה, לו היינו מחפשים מנהל עם תנאי סף הולמים, יתכן שתיבת הפניות הייתה ריקה. הנציבות העדיפה להגדיל את החורים במסננת, כך לפחות תוכל להשוויץ שהיו "עשרות פניות" לוועדת האיתור. לקידום ההתחדשות העירונית נדאג אח"כ.