הכלכלה משגשגת ותוכנית הדגל מתפוגגת: ביידן מסכם שנה בתפקיד

כאשר ג'ו ביידן הכריז על הכוונה שלו לרוץ לנשיאות ארה"ב, זה היה על תווית הפוליטקאי שחוזר מהפנסיה על מנת להציל את המערכת מעוד 4 שנות טראמפ. אבל מתישהו במהלך הקמפיין, אחרי שמגיפת הקורונה פרצה וארה"ב נשטפה בגל מחאות, אנשי הקמפיין של ביידן התחילו לדבר על שאיפות גדולות יותר. ביידן אמור היה לא רק להחליף את טראמפ אלא גם להביא שינוי כלכלי עמוק. לבנות את הכלכלה האמריקאית מחדש - טוב יותר.

גם אחרי שנכנס לתפקיד, ביידן דיבר על הרצון לשנות את הגישה הכלכלית שמושלת באמריקה 40 שנה, מאז ימי רייגן. לא עוד כלכלת החלחול, שבה השגשוג אמור לחלחל מהצמרת אל כל השאר, אלא "צמיחה שמתחילה מלמטה ומהאמצע" - כלומר מהמעמד העובד וממעמד הביניים.

את ההצהרות ביידן גם תירגם לתוכנית כלכלית שאפתנית, שהוצמד אליה תג מחיר של טריליוני דולרים. היא היתה אמורה לכלול חינוך חינם לגיל הרך, קצבאות לילדים, הכשרה על תיכונית בחינם, הרחבה של שירותי הבריאות הפדרליים ושל מס הכנסה שלילי, התמודדות עם משבר האקלים, ועוד ועוד. בגלל אילוצי הרוב הזעום שיש לדמוקרטים בקונגרס, הנשיא ניסה להעביר את השינויים האלה כחבילה אחת.

ממשיך את הקו של ממשל טראמפ

אבל שנה לתוך כהונת ביידן, תכנית הדגל שלו תקועה. הנשיא אמנם העביר תכנית גדולה להשקעה בתשתיות - תכנית שגם טראמפ דיבר עליה לאורך כהונתו, ושזכתה לתמיכה דו מפלגתית - אבל הוא לא הצליח להשיג רוב להעברת תוכנית הדגל שלו בסנאט. ואם זה לא מספיק, הוא מסיים את השנה בצילה העמוק של האינפלציה. אז שנה לכהונת ביידן: מה קרה ל'ביידנומיקס'?

הבית הלבן פירסם השבוע מסמך שמפרט את הישגי הנשיא בשנה האחרונה - ויש לביידן סיבות להיות מרוצה. שיעור האבטלה נפל מ-6.2% ל-3.9%, ו-6 מיליון מקומות עבודה נוספו למשק האמריקאי. הכלכלה צמחה, לפי ההערכות, בקצב של בין 5.5% ל-6%.
"בהשוואה לשאר העולם, הכלכלה האמריקאית יצאה מהסיפור הזה עם צל"ש, עטורת מדליות ופרסים". כך אומר בראיון לפודקאסט 'הצוללת‘ של גלובס, פרופ‘ אורי חפץ מהאוניברסיטה העברית, המלמד גם באוניברסיטת קורנל בניו יורק.

 פרופ' אורי חפץ / צילום: יוסי זמיר

אבל חפץ מדגיש עוד עובדה - תוכנית סיוע החירום של ביידן, שעברה בתחילת הקדנציה שלו, המשיכה למעשה את אותו קו של ממשל טראמפ שהעביר חבילות סיוע דרמטיות, שלח צ'קים לאזרחים, ובחר להתעלם מהגירעון."עזוב את הדיבורים: אם תסתכל על הסכומים שהממשל הפדראלי הזריק לכלכלה, ותנסה לנחש מתי התחלף הממשל, לא תצליח. מאז שהקורונה התחילה הם עושים פחות או יותר אותו דבר. מבחינת מאקרו, לא רואים פה שינוי גדול".

עליית מחירים שלא נראתה שנים

בכל זאת, יש שינוי אחד מהותי, והוא לא לטובה: ארצות הברית מסיימת את השנה עם עליות מחירים שלא נראו משנות השמונים ועם אינפלציה שנתית של 7%. והאמריקאים לא אוהבים עליות מחירים - בסקר של CBS שהתפרסם השבוע, 58% מהמשיבים סברו שביידן לא מתמקד מספיק בכלכלה, ו-65% חשבו שהוא לא מתמקד מספיק באינפלציה. אלה נתונים שמתורגמים לחוסר שביעות רצון מהנשיא, ועשויים להוביל למפלה לדמוקרטים בבחירות האמצע לקונגרס בנובמבר.

יש הרבה סיבות לאינפלציה - מהמשבר בשרשרת האספקה העולמית, דרך שלל השפעות הקורונה, ועד לטענה שחבילת הסיוע שהעביר ביידן היתה גדולה מדי. אבל חפץ מדגיש שלנשיא "יש כמעט אפס השפעה על האינפלציה". כמו שביידן עצמו הסביר השבוע במסיבת עיתונאים, זה תפקידו של הבנק המרכזי. ביידן אפילו מינה את ג'רום פאוול, מינוי של טראמפ, לכהונה נוספת בראש הפדרל ריזרב.

"את הציבור זה לא יעניין", אומר חפץ. "מבחינת הציבור יש קושי כלכלי, הציבור לא יודע אם זה אינפלציה ואם הבעיה מוניטרית או ריאלית. הציבור יודע אם יש עבודה או אין עבודה. אם כשהולכים לסופרמרקט יש מספיק כסף או אין. אם אין, הם לא מרוצים, ובטח שלא מעניין אותם איזה חלק מהמערכת הכלכלית גרם לזה. זה יתבטא בקלפי".
אבל מעבר לנתוני התעסוקה והאינפלציה, יש את שינוי העומק שביידן הבטיח לחולל בכלכלה - שינוי שהוא לא מצליח להעביר בקונגרס, בעיקר בגלל התנגדות שני סנאטורים דמוקרטים, קירסטן סינמה וג'ו מנצ'ין, שלא מוכנים לתמוך בתוכנית הדגל שלו. השבוע הוא כבר הודה שייאלץ לפרק את התוכנית לגורמים, ולנסות להעביר אןותה בחלקים. נראה אם יצליח לעשות גם את זה.

יכול להיות שהיו יותר מדי הבטחות?

יכול להיות שביידן פשוט הבטיח יותר מדי, בהינתן הרוב הזעום שיש לדמוקרטים בקונגרס - טעות מתמיהה לפוליטיקאי מנוסה כמוהו. ד"ר אלי קוק, היסטוריון של הקפטילזם האמריקאי מאוניברסיטת חיפה, מרגיש שלביידן חסר הקילר אינסטינקט".

"ההבטחות של ביידן לשינוי כלכלי היו מהלך פוליטי מאוד חכם שנועד להחזיר לדמוקרטים את תמיכת בוחרי הצווארון כחול. אבל בשורה התחתונה, השינוי המבני לא הגיע, וביידן הוא לא FDR ולא לינדון ג'ונסון. אם נעצור עכשיו את הנשיאות שלו, לא מדובר בשינוי משמעותי לטווח הארוך".

קוק, אגב, כופר בחשיבות היתר שהאינפלציה זוכה לו בשיח הכלכלי במדינה. הוא מזכיר שהעשירונים התחתונים ראו עלייה בשכר הריאלי בשנה החולפת, אחרי עשורים של קיפאון, ואילו מעמד הביניים והעשירונים העליונים ראו את שווי הנכסים שלהם מזנק. "חבל שביידן לא מצליח להסיט את הדיון מהנושא הזה, שבולע את כל השיח הכלכלי בארה"ב".

 ד''ר אלי קוק / צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

ומה בהסתכלות של שנים קדימה? קוק רואה סיכוי סביר לכך שמה שביידן לא העביר בשנה החולפת, כבר לא יקרה. "אמנם אנחנו מדברים על תהליכים פוליטיים ארוכי טווח אבל באופן כללי ארצות הברית תקועה. מאז כהונת אובמה ב-2008, לא היה לאף צד רוב משמעותי בסנאט. ארה"ב הפכה למערכת שמאוד קשה לעשות בה שינויים, וגם הנשיא טראמפ לא הצליח לבטל את רפורמת הבריאות של אובמה, בדיוק מאותן סיבות".
חפץ מזכיר שאת התופעה הזו ניתן לראות בהרבה הקשרים ובהרבה מקומות נוספים בעולם.

"נבחרת ממשלה חדשה או נשיא חדש, עם שיח מאוד שונה. בסוף, כשאתה מסתכל אחורה ואומר ‘מה היה שונה מקודמיהם?', זה הרבה פחות דרמטי. מאוד קשה לשנות דברים ארוכים בקדנציה אחת".