הממשלה מקדמת תוכנית לאומית לנטיעת עצים. האם היא תהיה אפקטיבית?

במסגרת תוכנית ההיערכות לשינויי האקלים, מקדמת הממשלה תוכנית שאותה מוביל ראש הממשלה, נפתלי בנט, בשיתוף משרדי הגנת הסביבה והחקלאות, להצללה וקירור המרחב העירוני באמצעות ייעור עירוני והגברת ההגנה על עצים בוגרים בריאים, בפרט במרחב הציבורי.

לעצים בוגרים יש תפקיד חשוב למאבק במשבר האקלים. הם מורידים את הטמפרטורה באזורם ומאפשרים הליכה נעימה ברחוב, לוכדים זיהום אוויר וגזי חממה ובכך 'מנקים' את האוויר, ובולמים רעש מהסביבה הקרובה. אך למרות יתרונותיהם הרבים, עצים נכרתים בישראל בקצב מסחרר.

בשנת 2020 לבדה נכרתו בישראל 94 אלף עצים בוגרים, לפי הנתונים הרשמיים. בפועל, ייתכן שמדובר בנתון גבוה אף יותר, שכן אלו רק העצים שנכרתו באישור ובידיעת הרשויות.

במסגרת ההצעה שמקדמים משרדי ראש הממשלה והמשרד להגנת הסביבה, צפויים להישתל ב־20 השנים הבאות כ-450 אלף עצים, על מדרכות בלבד. בהנחה שעץ, כולל תשתית ראויה, עולה כ-5,000 שקל, מדובר בעלות משקית של כ-1.5 מיליארד שקלים על פני שני העשורים הללו.

המקורות למימון עלות התוכנית צפויים להיות ציבוריים, גורמים פילנתרופיים וגורמים עסקיים. למרות ההשקעה הכספית, התועלת המהוונת נטו הנאמדת מנטיעת עץ בתשתית מתאימה היא של כ-8,000 שקל. לפיכך, התועלת המהוונת נטו למשק נאמדת ב-2.4 מיליארד שקל.

ראש הממשלה נפתלי בנט אומר כי "יותר מ-90% מתושבי המדינה חיים ביישובים עירוניים, וככל שהאקלים נהיה חם יותר יהיה קשה יותר להסתובב בחוץ. צל עצים משפר באופן דרמטי את השהייה ברחוב, והעצים תורמים גם לשיפור איכות האוויר ולהתמודדות עם גשמים חזקים".

התוכנית הממשלתית היא התקדמות מהמצב הקיים, שבו אזרחי ישראל מופקרים תחת השמש, אך הדרך למימושה עוד ארוכה, והיא נעדרת התייחסות לנושאים בולטים.
גלובס מנתח את הבעיות העיקריות.

1. מספר העצים לא מספיק

מספר העצים שיישתלו במסגרת התוכנית, אם תגיע לכדי מימוש, הוא פחות מחצי מיליון על פני 20 שנה.

אמנם מדובר רק בעצים על שטחי מדרכות, אך במקצבי כריתה של כמעט 100 אלף עצים בשנה בעידן הנוכחי, מדובר בפלסטר. בתוכנית מציעה הממשלה לרשויות מקומיות "שיהיו מעוניינות בכך", לקבוע יעד לכיסוי צל עצים של 70%, במדרכות ברחובות בעלי פוטנציאל משמעותי, עד לשנת 2040.

האם די בכך? לא בטוח. החלטת הממשלה מותירה מרחב שיקול דעת רחב מאוד לרשויות המקומיות - שגם היום יכולות להרים את הכפפה ולצאת לדרך עם תוכניות בתחום, אך בוחרות שלא לעשות זאת, ובמקומות מסוימים, אף מפעילות יד קלה למדי על ההדק בכריתת עצים בוגרים, משלל סיבות.

2. אין התייחסות לתמ"א 38

סיבה מרכזית לכריתת עצים בוגרים היא בניית פרויקטים של תמ"א 38. כאן מדובר גם על עצים בחצרות הפרטיות, שהיו מצלים גם על הרחוב ועל המדרכה הצרה.

היזמים אינם ממהרים להחליפם בעצים חדשים, ובכך שוב ושוב מאבד הציבור נכס שיכול היה לשמש אותו ואת ילדיו, והבניינים עצמם, מאבדים 'מכשיר' לקירור טבעי של בטון הבניין.
עם האתגר הזה לא מתמודדת החלטת הממשלה, והוא נותר לאיים על עצי העיר.

3. היעדר סנקציות

כיום, יזמים שמחליטים לכרות עצים בשטח פרויקטים, מחויבים בתשלום היטל שיאפשר נטיעות חלופיות או פיצוי נופי. הרשויות אינן טורחות לגבות את הסכומים הללו, ולפי ההערכות, בכל שנה מוותרת המדינה על 150 מיליון שקל של היטלי פיצוי נופי שלא נגבים כלל. מדובר לפחות מ-56% מהקנסות. החלטת הממשלה מנסה להתמודד עם אוזלת היד המקוממת של הרשויות המקומיות. עם זאת, חסרים מנופים שיפחיתו משמעותית את המוטיבציה של רשויות לכרות עצים או לאשר כריתות.

נוסף לכך, תקנות בנושא נטיעה חלופית היו צריכות להיכנס לתוקפן לפני שמונה שנים - אך לא אושרו עד היום. כך, כורתים בישראל עצים ללא סנקציות, ובקלות יתרה.
כעת, מבקשת הממשלה לתקן את המעוות, ולעצב מחדש את המנגנון הרגולטורי, כך שאילו הרשויות עצמן לא יגבו את אותם היטלים - תעשה זאת המדינה.

4. החלטה בתוך 30 ימים

סעיף נוסף מותיר פתח רחב לכריתות עצים בפרויקטים של בנייה באישור שר הפנים ושר החקלאות.

מחד גיסא קובעת ההחלטה כי בהחלטות הנדונות במוסדות התכנון תתבצע היוועצות עם פקיד היערות כבר בשלב התכנון, ולא בשלבים מאוחרים יותר - שבהם על פקיד היערות מופעל לחץ שלא 'להפיל' תוכניות בנייה. מאידך גיסא, אותה חוות דעת מגבילה את פקיד היערות להגיב בתוך 30 יום בלבד, אחרת לא תהיה התייחסות לתגובתו.

זהו טווח זמן שלמשרדי ממשלה קשה מאוד לעמוד בו, ודאי לפקיד היערות, דל המשאבים וכוח האדם. בנוסף לכך, בידי הדרג הפוליטי נותר מרחב תמרון גדול לקבל החלטה ולפטור יזמי נדל"ן מחוות דעת של פקיד היערות, גם באזורים שבהם ישלמו התושבים מחיר של כריתת עצים מסיבית.

5. אין חוק מחייב

הצעת המחליטים הממשלתית כוללת צעדים אופרטיביים ליישום בתקופה הקרובה. בין הצעדים פרסום קול קורא להקצאה של 10 מיליון שקל לרשויות המקומיות לנטיעה ולהכנת תוכניות אסטרטגיות לייעור, פיתוח כלי למיפוי כיסוי צל עצים בהקצאה של 2 מיליון שקל, הקמת מערכות דיגיטליות להצגת רישיונות כריתה לציבור ופלטפורמה לביצוע סקרי עצים, בשקיפות לציבור.

ואולם, מדובר בהחלטת ממשלה שאיננה חוק מחייב. עד אשר תיושם באופן מלא יחלוף זמן רב וסעיפיה השונים עוד עלולים להיתקל בקשיים רבים בדרך ונדרשים תיקוני חקיקה ותקנות רבות. כדי להסדיר ולשפר את הבקרה על גביית היטלי הנטיעה החלופית, נדרש תיקון בפקודת ותקנות היערות. חוק התכנון והבניה דורש תיקונים אף הוא, וכך גם תקנות התכנון והבנייה - איחוד של רחבות הצלה כדי לפנות שטח מדרכה לנטיעות.

בשורה התחתונה

ההחלטה היא קצה חוט להנעת תהליכים שנזנחו במשך שנים רבות. היא מטילה על שרים לקדם תיקוני חקיקה ותוכניות, ועד שתחל לצאת אל הדרך, יכולים לחלוף חודשים. סעיפיה דורשים הוספה של ‘שיניים’, וחברי הכנסת ייאלצו לוודא שאותה הצעה שמבקשת להגן על העצים והתושבים, לא תוביל דווקא להחלשה של פקיד היערות ולחיזוקו של הדרג הפוליטי או של ועדות התכנון, שפעמים רבות הסביבה אינה בראש מעיניהם.
כך או כך, גם המשרד להגנת הסביבה וועדת הפנים של הכנסת, יצטרכו לפקוח עיניים ולפקח על התקדמותם של משרדי הממשלה האחרים בהנחת התקנות על שולחן הכנסת - שכן החלטות ממשלה רבות בנושאי סביבה בעבר, נזנחו לאחר שהוצגו בחגיגיות לציבור, וזה מצידו - נותר ללא עצים, ללא צל, וללא מאבק במשבר האקלים.