הכנסת לא מתפקדת: הדיון רדוד, הפיקוח לקוי, והחקיקה לא רצינית

מדינת ישראל קמה כמדינת ייעוד, ייעודה אינו רק "מדינת מקלט" לעם היהודי כי אם מדינה שקמה על בסיס תפיסת מופת שגובשה במשך 4,000 שנה. הריבונות במדינת ישראל, ניתנה לעם סגולה ע"פ ראייתו הסובייקטיבית.

השאיפה והיומרה לשמש "אור לגויים" מוטמעת בדנ"א הישראלי במובן העמוק ביותר של הביטוי, עם קטן, עם עתיק, עם השפעה גדולה. הפכנו בפחות מ-75 שנות ריבונות לאחת מ-30 המדינות המפותחות בעולם.

תפיסת המופת אמורה לחול גם על הפרלמנט הישראלי, אך התבוננות ביקורתית על הנעשה בכנסת מעלה שאנחנו הולכים ומתרחקים מחזון 'מדינת המופת' המהווה 'אור לגויים'.

מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של משבר פוליטי ממושך הגובה מחירים כבדים. אחת מתופעות הלוואי שלו היא דה-לגיטימציה לרשות המחוקקת, שמצטרפת לתהליכים הרסניים של דה-לגיטימציה לרשות השופטת ודה-לגיטימציה לרשות המבצעת ("הוא לא ראש הממשלה שלי"), מדובר בתופעה שנבטה בשנים האחרונות משני צידי הקשת הפוליטית בישראל. לכנסת ולמערכת הפוליטית ישנה אחריות היסטורית למשבר ולהשלכותיו.

המשבר הפוליטי הביא גם לשינוי פניו של הפרלמנט הישראלי, מה שמתרחש כיום בין כותלי הכנסת היא מציאות מטרידה והרסנית, הוויה שרוב הציבור הישראלי אינו באמת מודע לה.

עבודת הכנסת נבחנת בעיקרה בשלושה תחומים - חקיקה, בקרה על הרשות המבצעת ושיח בנושאים שעל סדר היום. בכל אחד מתחומים אלה ישנו פער עצום בין הרעיון המסדר לבין המתקיים בפועל.

חקיקה - הכנסת מחויבת לחקיקה איכותית, מדויקת ומתקדמת - אולם, נראה כי עבודת החקיקה בכנסת לא מתנהלת באופן המיטבי כמצופה. רוב הדיונים בוועדות הכנסת מתנהלים בהרכבים חסרים ובנוכחות דלה. הדבר לא מאפשר דיון מקצועי, רציף ועמוק, ופוגע ביכולת לייצר הליך חקיקה רציני כנדרש מפרלמנט בעידן בו מחוקקים נורמות מורכבות הדורשות התמחות.

עבודה במשרה מלאה

אני סבור שיש להגביל כל חבר כנסת לחברות ב-2 ועדות לכל היותר. כיום, נוטלים חברי הכנסת חלק במספר רב של ועדות (לעיתים עד 6 ועדות). יש להבין, פרלמנטריות היא מקצוע וחברות בוועדה היא עבודה במשרה מלאה. על חברי הכנסת להתמחות, להעמיק וללמוד את התחומים עליהם הם מופקדים. ביזור חברי הכנסת בין שלל וועדות אינו מאפשר זאת. השינויים הטכנולוגיים והתרבותיים מייצרים אתגרים המחייבים היכרות, בקיאות ורכישת ידע בסיסי. חברי הכנסת כמעט ואינם נמדדים בפרמטרים אלה. הם נבחנים בעוצמת הצווחות ו'דאחקת' הטיק-טוק.

על מנת שהכנסת תממש את ייעודה, אי אפשר עוד להסתפק ב-120 חברים. הכנסת היא אחד מהפרלמנטים הקטנים בעולם. ההחלטה מ-1948 כי יכהנו בה 120 חברים נקבעה כשבישראל נמנו פחות ממיליון איש. כיום, מונה אוכלוסיית ישראל כמעט עשרה מיליון נפש. אורחות חיים ומושכלות יסוד השתנו מאז, הנושאים שעל סדר היום הציבורי נעשו מורכבים יותר, וקשה שלא להכיר בעובדה כי גודלו של הפרלמנט הישראלי אינו תואם עוד את הצרכים. הכנסת אינה משקפת נאמנה אינטרסים מחוזיים, ייצוג אזורי בא לידי ביטוי אך ורק באופן אקראי.

בקרה על הרשות המבצעת - כיום, ועדות הכנסת אינן מבצעות בקרה נאותה על הרשות המבצעת. מחד, הקואליציה שתמיד נוטה להיות ממושמעת, אינה מאתגרת מספיק את הממשלה בדיוני הוועדות ומאידך, האופוזיציה מחרימה הלכה למעשה את עבודת הבקרה בוועדות. כתוצאה מכך, נפגעת באופן מהותי היכולת לבצע בקרה הכרחית, איכותית ומעמיקה. כחבר ועדת החוץ והביטחון וכחבר ועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים - אני יכול להעיד, בדאגה, שרק מספר זעום של ח"כים מפקחים על קודש הקודשים של הביטחון הישראלי. האופוזיציה מחרימה את עבודת הוועדה, ובפועל, אפילו שם לא מתקיימת בקרה נאותה.

מדינת ישראל מאותגרת מבית ומחוץ כמו שמעטות המדינות שמאותגרות. למדינה הזו צריך לדאוג יומם ולילה, גם מספסלי האופוזיציה. לא ניתן להעניש את הקואליציה בכנסת ואגב כך לנטוש עבודת פיקוח ובקרה על הרשות המבצעת, בפרט בענייני הביטחון הלאומי.

דיונים רדודים וקיצוניים

שיח בנושאים שעל סדר היום - הכנסת משמשת "כיכר שוק" - כיכר ל"שוק" הרעיונות והדעות. נעמי שמר בשירה האלמותי "ירושלים של זהב" כתבה את המילים "כיכר השוק ריקה".

שמר, אמנם התכוונה לעיר העתיקה, אך מילותיה נכונות גם לכיכר השוק שבכנסת ישראל - זו כבר מזמן לא אכסניה לדיאלקטיקה רעיונית. מרבית הדיונים המתקיימים במשכן אינם משקפים הלכה למעשה את הדיונים בחברה בישראל. מדובר בדיונים ברובם רדודים וקיצוניים - קיצוניים בטון, קיצוניים במבטא וקיצוניים בתוכן. דיונים אלה מציגים תמונת מצב עקומה ועגומה לפיה השוליים הפכו למרכז והמרכז הפך לשוליים.

אסור להשלים עם מצב שבו השוליים בישראל הפכו למרכז בכנסת והמרכז הפך לשוליים. גם הממסד התקשורתי, בוחר פעם אחר פעם להאיץ תהליכים הרסניים אלו ולהעמיד במוקד את השוליים על חשבון המרכז. גם לתקשורת יש חלק ב'גזיזת מחלפותיו' של הפרלמנט הישראלי ואחריות עקיפה למצב העגום של הפוליטיקה הישראלית.

מדינת ישראל עומדת בפתחו של הרבעון הרביעי והאחרון של המאה הראשונה להקמתה, זו עדיין "מדינה בהקמה". בראייה ארוכת טווח, מהווים כל חברי הכנסת ואני בתוכם 'מחוקקים בראשיתיים', דור המייסדים של הפרלמנט הישראלי, אני, אחד מאלף המחוקקים הראשונים בישראל. בעוד 500 או אלף שנה יסתכלו אחורה, עלינו, דור המייסדים וישאלו כיצד התנהלה הכנסת וכיצד הוסדרו הנורמות עם כינונה של המדינה, במאה שנותיה הראשונות.

חברי הכנסת חייבים לנווט יחד את הספינה הישראלית כדי להסיטה מפני תהום. זאת, לפני שהפוליטיקה תהפוך למלאכה שרק אנשים הוזים, הזויים ומוזרים, יעסקו בה, לפני שהאנשים ההגונים יפנו לה גב בסברם כי לא ניתן להיות איש הגון ופוליטיקאי גם יחד.

הכותב הוא חבר כנסת ממפלגת תקווה חדשה, סגן יו״ר הכנסת ולשעבר יו״ר ועדת חוץ וביטחון