עסקת טיעון בפרשת נתניהו - הרע מכל העולמות

אני מגשר. יום-יום אני יושב עם צדדים שעות ארוכות ומנסה להגיע לפתרון מוסכם, שאינו כרוך בדרך הייסורים המלווה תהליך משפטי מלא. כך אני עושה מתוך שכנוע פנימי עמוק שזה הדבר הנכון: פתרון מוסכם הוא הפתרון הטוב ביותר לצדדים. ולמרות זאת, אני חושב שפתרון מוסכם, הסדר טיעון, במשפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, יהיה טעות קשה.

חקירות נתניהו, שימועי נתניהו ועכשיו משפט נתניהו חטפו לאורך שנים את סדר היום הציבורי והפוליטי של מדינה שלמה. השפעת הפרשה על המערכת השלטונית בישראל ועל הקיטוב בחברה הישראלית היא קשה מנשוא.

הפרקליטות, ומתנגדי נתניהו טוענים כי נתניהו פושע - מושחת שהשחית אחרים. קיבל שוחד, חילק טובות הנאה למקורבים, עסק בעסקאות אפלות, רימה והפר אמונים. לטענתם, מקומו הוא בין כותלי בית הסוהר, כשאר העבריינים.

מנגד, נתניהו ותומכיו טוענים כי "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". לטענתם, המערכה הפלילית נגדו מונעת ממניעים פוליטיים: להדיח ראש ממשלה חזק מהימין באמצעים משפטיים. קשה להפריז בחומרתן של טענות אלה, והן חייבות להיחקר עד תום.

שני המחנות מגנים על עמדתם בקנאות דתית. ובין שני מחנות אלה ניצבים אנחנו, המבקשים לדעת, באמת לדעת, מה קרה כאן. בלי דעות מוקדמות, בלי הנחת המבוקש בהתאם לשיוך הפוליטי. זכותנו לדעת מה האמת.

מזה כשנה מתנהל משפט, אשר תכליתו בירור העובדות וחקר האמת. המשפט מאפשר לנו הצצה נדירה לתוך חדרים סגורים של תקשורת ושלטון, שבדרך-כלל איננו חשופים להם.

נזק כבד לאמון הציבור

האם הסדר טיעון ישכנע מישהו מהציבורים הניצים? ברור שלא. הפרקליטות תטען כי נתניהו הודה באשמתו. נתניהו ייטען (והדים לטענה אנו כבר שומעים בימים אלה) כי הפרקליטות חזרה בה מהאישום העיקרי - שוחד ("ההר הוליד עכבר..."), וכי הוא ומשפחתו "לא יכלו עוד" לשלם את המחירים האישיים בהמשך המאבק. שני המחנות ימשיכו להיות משוכנעים בצדקתם, והמחלוקת הנוראה תמשיך, גם לאחר הסדר טיעון, לגרום נזק כבד לאמון הציבור, אשר כה נדרש לעבודה תקינה של רשויות החוק וחברה בכלל.

הסדרי טיעון של אנשי ציבור לא מיישבים מחלוקות: בפרשת אריה דרעי, לאחר הודאת הנאשם במיוחס לו וחרף ריצוי עונשו, המשיך הנאשם והציבור התומך בו לטעון (ואולי בלהט רב יותר): "הוא זכאי".

לעומת זאת, לפסקי דין יש משקל ציבורי וערכי נכבד, המצליח להתגבר גם על שיוך פוליטי: בפרשת אהוד אולמרט, גם תומכיו המובהקים מסכימים כי פסק הדין המרשיע משקף נאמנה התנהלות מושחתת. לכן, הרשעת אולמרט אינה עוד פצע מדמם בציבוריות הישראלית, ואילו כלפי הרשעת דרעי בהסדר טיעון, חוזרות ועולות טענות להתעמרות של מערכת המשפט.

ומעבר לשאלה הפלילית, לעצם ניהול המשפט יש תועלת רבה בחשיפת דרך ניהול התקשורת בישראל. לתמימים שביננו, המשפט מהווה מבוא טוב לצריכה ביקורתית של תקשורת. המשפט מייצר כר בלתי נדלה של מידע מהותי, המאפשר לנו להבין את המציאות התקשורתית בישראל. אסור למנוע מאיתנו, הציבור, את המידע הזה, שנאסף בעמל כה רב על-ידי רשויות החקירה לאורך שנים.

התכלית אינה מושגת

ביום עיון, במסגרת הפורום ליישוב סכסוכים בדרכים חלופיות של לשכת עורכי הדין, אמר לאחרונה פרקליט המדינה, עו"ד עמית איסמן, כי תכליתו של המשפט לברר עובדות באופן סיזיפי ויסודי, ולהוציא את האמת לאור. עוד אמר איסמן כי כאשר מתגבש הסדר טיעון, תכלית זו אינה מושגת. קשה למצוא מקרה מובהק יותר ליישום הצהרתו זו של פרקליט המדינה: על המשפט להתברר עד תומו, ובסופו צריכים כולנו להרכין את ראשנו בפני הכרעת בית המשפט הנכבד.

"יש שופטים בירושלים" היא אמירה המיוחסת לראש הממשלה המנוח מנחם בגין. אם השופטים בירושלים יגיעו למסקנה כי "אין כלום", וכי מדובר בניסיון הדחה של ראש ממשלה מכהן מטעמים פוליטיים - צריכים כולנו להתחלחל ולדרוש חקירת האשמים. אם השופטים הירושלמים יכריעו כי נתניהו מושחת - צריכים כולנו להניח כי אמת היא, ולהרכין את ראשנו בפני הכרעת בית המשפט. כל הסדר טיעון ישאיר את האמת חבויה ויותיר טעם מר בפינו, טעם של פרשה שלא הסתיימה ותמשיך להכאיב לציבוריות הישראלית.

הכותב הוא שותף במשרד עו"ד יגאל בורוכובסקי ושות' ויו"ר הפורום הארצי ליישוב סכסוכים בלשכת עורכי הדין 

*** חזקת חפות: בנימין נתניהו לא הורשע, ועומדת לו חזקת החפות