פצצת הזמן מתקתקת: האם הכלכלה האמריקאית תנצח את הזיקנה

ארבעה תהליכים מרכזיים יעמדו בבסיסם של השינויים הדרמטיים, שצפויים לארה"ב בפרט ולעולם בכלל בעשורים הקרובים - הדמוגרפיה, הטכנולוגיה, הכסף והסביבה. איזה סוג של אינטרקציה יש ביניהם, אם בכלל, וכיצד הם ישפיעו על הכלכלה והחברה? והאם הם ישנו מהיסוד את "החוזה החברתי-כלכלי" בין הפרט והמדינה שנוצר במערב לאחר מלחמת העולם השניה? על שאלות אלו ואחרות ננסה לענות בסדרת כתבות במדור זה בשבועות הקרובים. בכתבה זו נתמודד מול השינויים הדמוגרפיים והשפעתם הדרמטית על המשק. 

על פי הלשכה הפדרלית לסטטיסטיקה, בשנת 2021 גדלה האוכלוסייה בארה"ב ב-0.12% בלבד - הגידול הנמוך ביותר מאז תחילת איסוף הנתונים ב-1900. נתון זה הוא המשך למגמה רבת שנים. במחצית הראשונה של המאה שעברה גדלה אוכלוסיית אמריקה בממוצע בכ-2% לשנה. מאז ועד תחילת המאה הזו ירד המספר בהדרגה אל מתחת ל-1%. במאה ה-21 המשיכה הירידה בעקביות עד לכמעט אפס גידול בשנה שעברה.

חשוב לציין, ארה"ב אינה יוצאת דופן. ירידה בגידול האוכלוסייה היא מגמה עולמית ברוכה בעולם שהוסיף כמעט 2 מיליארד בני אדם, 25% גידול, מאז תחילת המאה הזו. בשנה שעברה בכ-80 מדינות בעולם ביניהן המפותחות ביותר, שיעור הריבוי עמד על פחות משליש האחוז. בין אלו כמעט כל מדינות אירופה, סין ,יפן, ארה"ב ורוסיה.

במקביל לצניחה בגידול האוכלוסייה, התפתחה מגמה נוספת, התארכות תוחלת החיים. זו גדלה בארה"ב בחמישים השנים האחרונות בכ-9 שנים, מכ-70 לכמעט 80 שנה. חיבור שתי מגמות אלו הביא לתופעה שמעולם לא נראתה כמוה - עולם זקן.

  

קרן הביטוח הלאומי מתרוקנת

בשנת 1980 בערך 11.3% או 25.5 מיליון אמריקאים היו בני 65 ומעלה. בשנה שעברה מנתה קבוצה זו כמעט 54 מיליון, כ-16.5% מהאוכלוסייה, והיא צפויה לגדול עד ל 2030 לכ-86 מיליון ולהוות כ-21% מאוכלוסיית ארה"ב. שנים ספורות אחר כך יהיו במדינה יותר אמריקאים בגילאי 65 פלוס מאשר ילדים מתחת לגיל 18, כך על פי הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה.

הצעת התקציב של הנשיא ביידן לשנת התקציב 2022 לוקחת בחשבון גירעון של מעל 2 טריליון דולר, זאת עוד לפני הגל האומיקרון ששטף את אמריקה. התקציב עומד על כ-6 טריליון דולר, כ-4 טריליון ממנו מוקדשים לתוכניות הממשלתיות כמו הביטוח הלאומי ומדיקר (ביטוח רפואי לגילאי 65 ומעלה). הוצאות אלו אינן ניתנות לשינוי. מכיוון שכך הן מכונות "הוצאות חובה" (mandatory spending). כ-300 מיליארד דולר מהתקציב מוקדשים לתשלומי ריבית, והיתרה בסך של כ-1.7 טריליון מיועדת להפעלת הממשלה הפדרלית.

כמעט טריליון דולר מסך זה מוקדש לתקציב משרד ההגנה והמשרד לחיילים משוחררים. ההוצאות לביטוח לאומי ומדיקר, כ-2.55 טריליון דולר, אמורות להיות מכוסות מיתרות שנצברו לאורך השנים ממיסי העובדים וניתנו כהלוואה לממשלה. אך היתרות בקופות הווירטואליות של התוכניות האלו הולכות ומתדלדלות.

על פי הערכת הביטוח הלאומי מלפני כמה חודשים, "הקרן שמשלמת ביטוח לאומי לפנסיונרים תוכל לשלם את התחייבויותיה עד 2033 ולאחר מכן יאזלו כל האמצעים שבקרן והמקור היחידי יהיה ההכנסות מתשלומים שוטפים (מיסי תעסוקה על עובדי הדור הבא) וגם אלו יוכלו לכסות רק 76% מההתחייבויות… אשר לתוכנית הביטוח מדיקר, לקרן המכסה אישפוזים בבתי חולים ישנה יתרה שתספיק להתחייבויותיה עד שנת 2026… ובסך הכל ההכנסות ממיסים שוטפים ביחד עם השתתפות עצמית של המבוטחים, יכסו פחות 55% מסך ההוצאות השנתיות הצפויות למדיקר. כך יהיה המצב לשנים קדימה".

המשרד לתקציבים של הקונגרס (CBO) מעריך כי הוצאות הממשלה בגין תוכניות אלו יוסיפו לגרעונות הממשלה הפדרלית עד 2030 מעל 12.2 טריליון דולר. שווה לציין כי למשרד התקציבים של הקונגרס היסטוריה של תחזיות אופטימיות. כך למשל ביולי 2021 העריך המשרד את הגרעונות הצפויים לשנת תקציב 2022 בכ-1.1 טריליון - מחצית ממה שמעריכים כיום.

היקף הזקנים הגדל מגדיל את החוב

הזדקנות האמריקאים תגדיל את הלחצים הקבועים על התקציב ותביא את החוב הממשלתי עד 2030, אפילו בתסריט האופטימי, אל מעל 31.4 טריליון דולר (סך החוב המוחזק על ידי הציבור), זאת לעומת כ-20.8 טריליון דולר במחצית 2020. המגמות האלו לא ייפסקו ב-2030. להיפך, הן רק יחריפו. על פי הערכות משרד התקציבים של הקונגרס, עד 2051 יכפיל החוב הממשלתי את עצמו במונחי תמ"ג מבערך 102% אל מעל 200% ב-2051.

אך השינויים הדמוגרפיים לא רק יגדילו את ההוצאות בסעיפים הקיימים, הם גם עשויים להביא להוצאות חדשות, שאינן נכללות בהערכות הנ"ל: רוב עלות הטיפול באוכלוסיית המבוגרים תיפול בסופו של דבר על המדינות והממשלה הפדרלית. עלות זו תכלול גם הוצאות לבנייה ותחזוקה של בתי חולים, מוסדות טיפוליים וטיפול ביתי באוכלוסייה מתבגרת. לטובת סעיף האחרון כבר "נצבעו" 400 מיליארד דולר לעשר השנים הבאות בתקציב הנוכחי של 2022.

בשנת 2018 ביטוחים פרטיים ותשלומים על ידי המטופלים כיסו בקושי 30% מכל ההוצאות על טיפול ביתי או טיפול במוסדות לאוכלוסיית המבוגרים. כל היתר נפל על הקופה הציבורית. הוצאות אלו יאמירו ביחס ישר להזדקנות האוכלוסייה - מספר האמריקאים בני 85 ומעלה עתיד להכפיל עצמו עד 2040 לכ-14.4 מיליון איש.

מחקרים שונים העריכו כמה חסכו האמריקאים בתוכניות הפרישה השונות, והתוצאות מפחידות. ליותר מרבע מהאמריקאים מעל גיל 55 אין כל חיסכון לפרישה; ל-50% יש חסכונות פרטיים, אך הממוצע בתוכניות אלו עומד על כ-170 אלף דולר. ליתר, מובטחת פנסיה ציבורית מטעם המדינות או הרשויות המקומיות. אך לאלו יש כיום גירעונות אקטואריים מצטברים של כ-5 טריליון דולר, כך על פי מעקב נמשך שנערך באוניברסיטת סטנפורד.

כבר היום קצבת הביטוח הלאומי, העומדת בממוצע על 1,555 דולר לחודש, מהווה אצל 39% ממקבליה מחצית ומעלה מהכנסתם; ואצל כ-13% היא מהווה כ-90% מההכנסה.
ביניים:

אחרוני הבומרס יצאו לפנסיה עד 2030 

עד 2030 יפרשו אחרוני הבומרס לפנסיה, ובאמריקה יחיו מעל 80 מיליון איש מעל גיל 65, ומהם 33 מיליון מעל גיל 75. ברור שכמות פנסיונרים כזו תיצור לחצים עצומים ומתגברים על התקציבים הציבוריים, מהרמה הפדרלית ועד רמת הרשות המקומית. הלחצים על כל המערכות הציבוריות, על תקציביהן ותוכניותיהן השונות, יהיו ללא תקדים וזאת בשעה שכבר עתה הן בחובות וגירעונות שיא.

לא רק הממשלה והמדינות ירגישו היטב את האירוע הדמוגרפי הזה - גם הכלכלה בכללותה תספוג "שוֹק דמוגרפי" של ממש - בעוד האוכלוסייה המזדקנת תפנה את משאביה המתדלדלים לשירותי סעד ורפואה, בכל תחום אחר הביקושים ילכו ויקטנו.
מחקרים שונים, כולל של המשרד הפדרלי לסטטיסטיקה ושל הביטוח הלאומי, מצאו כי בקבוצת הגיל 45-54 מגיעים האמריקאים לשיא הוצאותיהם על צריכה; בקבוצת הגיל 55-64 הוצאה זו יורדת בכ-10%; בקבוצת הגיל 65-74 חלה ירידה נוספת של כ-17%; ומגיל 75 ומעלה הצריכה עומדת על כ- 55% ממה שהיא בקבוצת הגיל 45-54. ירידה זו מקטינה משמעותית את הביקוש הצרכני בארה"ב שמהווה כ-70% מהתמ"ג של ארה"ב.

באותו הזמן יצטמצמו באופן משמעותי גם ההשקעות והחיסכון, שעה שהדור הגדול בתולדות אמריקה הופך מ"חוסך" ל"משתמש" בחסכונותיו. במקביל, הביקוש הציבורי לאשראי לכיסוי ההוצאות הגדלות והולכות יחד עם ירידה מתמשכת בחיסכון, יביאו ללחצים נמשכים לעליית מחירו של הכסף, קרי הריבית. החיבור של כל אלו (הקטנת החיסכון הפרטי, הקטנת הצריכה, עלייה נמשכת בגרעון הציבורי ובעקבותיו עליית הריבית) יביאו לתוצאה אחת - לחצים דיפלציוניים נמשכים.

כל זה יוחרף מאד נוכח העובדה כי התהליכים מתרחשים בשעה שהמשק כולו בחוב שיא, העומד היום על כ-400% מהתמ"ג. הלחצים הדיפלציוניים וה"שוֹק הדמוגרפי", שעתיד להימשך לפחות עד מחצית המאה יביא לתכווצות הולכת ונמשכת של הכלכלה. כמו הבום של הבייבי בומרס בין השנים 1987-2020, אבל ברוורס.

המהגרים - התקווה היחידה של הבומרס

הבומרס אמנם לא אוהבים את המהגרים, אך הם תקוותם היחידה. בשאלת היחס להגירה ולמהגרים ישנו פער בין-דורי של ממש. על פי סקר של PEW מ-2019, בעוד ש-75% מבני דור המילניאלס סבורים כי "הגירה מחזקת את אמריקה ולא מהווה עליה עול", רק 52% מהבומרס ו-44% מהדור שמעליהם חושבים ככה. החלוקה הזו גם מאד מפלגתית. בעוד ש-83% מהדמוקרטים והנוטים לתמוך במפלגה הדמוקרטית סבורים, כי ההגירה מחזקת את אמריקה, רק 38% מהרפובליקאים או הנוטים לתמוך במפלגה הרפובליקאית מחזיקים בדעה זו.

הפער דורי קיים בין בסיסי התמיכה במפלגות בארה"ב. בעוד שהמילניאלס הינם במובהק דמוקרטים, 54% לעומת 38% רפובליקאים, אצל הבומרס והדור שמעליהם 48% מזדהים עם המפלגה הרפובליקאית לעומת 47% עם הדמוקרטים.

בסיס הכוח של המפלגה הרפובליקאית בנוי בעיקרו מגברים לבנים ללא-השכלה-אקדמית, נוצרים אוונגליסטים וגברים מבוגרים בכלל. לעומת זאת, בסיס הכוח הדמוקרטי מורכב מנשים בעלות השכלה אקדמית, חילונים, ונשים מדור המילניאלס בכלל.

לא יהיה זה מופרך איפוא לאמר כי המבוגר הלבן הרפובליקאי אינו מקדם בברכה את המהגרים עם כל שינויי הצבע והתרבות שהם מביאים איתם מעבר לגבול. למרות זאת הוא יצטרך לבחור בקרוב, בין פנסיות ורפואה לבין סילוק מהגרים. הגירה לא רק תרמה ל-63% מהגידול האנמי באוכלוסייה בשנה שעברה, אלא גם תרומתה לכלכלה הייתה משמעותית ביותר. מחקר משנת 2012 מצא כי כ-25% מהיזמים שהקימו סטארטאפים היו מהגרים, ומחקר אחר מלפני שלוש שנים מצא כי יותר מחצי מהחברות הפרטיות באמריקה, שהוקמו בשני העשורים האחרונים והשוות יותר ממיליארד דולר, הוקמו על ידי לפחות יזם מהגר אחד.

הטעות שבהסתה נגד המהגרים

בשנת 2019 כ-20% מעובדי סקטור ה"טכנולוגיה, מדע, הנדסה ומתמטיקה" (STEM) היו מהגרים. 23% מבעלי התארים המתקדמים שביניהם היו עובדים שלא נולדו בארה"ב. בין המהנדסים והמדענים בעלי תואר דוקטורט מהגרים היוו 45%, וכאשר מדובר בבעלי תואר דוקטור למחשבים ומתמטיקה שבין עובדי ה STEM כ 60% (!!) היו ילידי מדינות אחרות. מספרים דומים היו גם בין העוסקים במדעי החיים, שליש מהעובדים בסקטור, אשר להם תואר מאסטר וכמחצית עם תואר דוקטור לא נולדו בארה"ב. גם בין הדוקטורים להנדסה ומדעים, המועסקים במוסדות להשכלה גבוהה, כשליש מהם לא היו ילידי אמריקה.

מהגרים גם מאכילים את אמריקה. 38% המעובדים בתעשיית עיבוד המזון ו-57% מהעובדים בגידולים חקלאיים הינם מהגרים. בקליפורניה השיעור עומד על 75%. מסתבר איפוא כי לא רק במשרדי גוגל בעמק הסיליקון תלויים במהנדסים מהגרים, אלא גם המשקים החקלאיים של "העמק-המרכזי" של קליפורניה - מגדלת המזון מספר אחת בארה"ב והחמישית בגודלה בכל העולם - תלויים בהם.

הפיכת המהגרים לשעיר לעזאזל של אמריקה, והסתת ההמון באמצעות ביטויי שנאה המעודדים אלימות, כמו ה"וירוס הסיני", עשויות להתברר כשגיאה יקרה.

העתיד הדמוגרפי צופן בחובו קשיים רבים, והגירה היא ללא ספק צינור חמצן אפשרי. אף שהגירה כזו בהכרח משנה ותשנה את המרקם התרבותי, החברתי והאתני של אמריקה, שבה כבר היום בקרב קבוצת האוכלוסייה מתחת לגיל 15, הלבנים מהווים מיעוט.

הגירה היא ללא ספק דרך להקל על אתגרי הדמוגרפיה, והיא גם מקור משמעותי לתקוות הבומרס כי בערוב ימיהם, הם לא ידרדרו לעוני נורא. אך למרבה האירוניה דווקא אלו הזקוקים למהגרים יותר מכל תומכים בפופוליזם, שמצא בהם אויב נוח. אולי הם מקווים כי הפתרון נמצא דווקא בטכנולוגיה? האומנם? על כך בכתבה הבאה.