מארה"ב, דרך גרמניה ועד סין: הסערה המושלמת שהפכה את פוטין לנועז יותר

ניסיון לקרוא את מחשבותיו של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הוא עניין מסוכן תמיד, וכך גם כשהמשבר על אוקראינה הולך ומתחמם.

אבל אם ננסה דווקא עכשיו להבין למה פוטין מניח את היסודות למהלך על אוקראינה, כמה גורמים חשובים כן מציצים מתוך הערפל. פוטין רוצה לפעול עכשיו בגלל שהוא מבחין שאוקראינה חומקת לו בין האצבעות. והסיבות שהוא חושב שיש לו חופש לפעול מגיעות בכלל משלוש מדינות אחרות: ארה"ב, גרמניה וסין.

אם שילוב הכוחות האלה הוא באמת מה שמניע את פוטין, הוא מראה גם למה קשה לשכנע אותו לרדת מהעץ. ייתכן שהנשיא הרוסי מרגיש בדחיפות השעה ובמקביל לכך חושב שנקרתה לו הזדמנות שעלולה לחלוף.

המוטיבציה מתחילה באוקראינה עצמה. היא נעה לעבר המערב, במידה לא מעטה בגלל התנהגותו הבריונית של פוטין עצמו. הפלישה שלו לחצי האי קרים, איומיו והתנהגותו הבריונית השיגו ההיפך ממה שפוטין רצה. עכשיו הוא מרגיש שהוא צריך להפוך את הסנטימנט האנטי־רוסי, פרו־מערבי שצמח באוקראינה ולהביא אותה למקום אליו הוא חושב שהיא שייכת, כמדינת לוויין של רוסיה.

"הוא רואה את התחזקות הקשרים הזו בין המערב ואוקראינה", אמר רוברט גייטס, מזכיר מחלקת ההגנה האמריקאי לשעבר, ראש מחלקת המודיעין בדימוס ואנליסט של רוסיה שנים רבות. "ארה"ב ומדינות אחרות באירופה מספקות לאוקראינה כלי נשק ואימון. אמנם המדינה אינה חברה בנאט"ו, אבל מערכת היחסים הביטחונית מתחזקת מיום ליום. מנקודת המבט שלו ישנה דחיפות מסוימת לעול בנושא אוקראינה לפני שההתפתחויות שם ייעשו בלתי הפיכות".

אז זו סיבה לפעול. אבל למה שפוטין יחשוב שהוא יכול לתקוף את הריבונות של מדינה שכנה?

בואו נתחיל מאיך שהוא תופס את האמריקאים: מפולגים מאוד בתוך עצמם, חלקם מטילים ספק גדול בלגיטימיות הבחירות האחרון, שהן ליבת הדמוקרטיה. מזה הוא מסיק שהכוח של ארה"ב לפעול בהחלטיות צומצם בגלל מריבות פנימיות, וגם החוסן של המודל הדמוקרטי האמריקאי נפגעה באופן דומה.

בינתיים, שלושה נשיאים אמריקאים בזה אחר זה - ברק אובמה, דונלד טראמפ וכעת ג'ו ביידן - הראו, במלים ובמעשים, שנמאס לארה"ב להיות מעורבת בסכסוכים במדינות זרות, בייחוד סכסוכים צבאיים. הסיכוי שאמריקה תקים תגובה צבאית לפלישה רוסית לאוקראינה הוא קלוש - ובראשו של פוטין כנראה נעשה קלוש יותר לאחר שראה את הנסיגה המכוערת של חיילים אמריקאים מאפגניסטן בשנה שעברה.

"קשה להימנע מהמחשבה שהכישלון המהדהד של ביידן באפגניסטן הצביע עבור פוטין על כך שיש לו עסק עם מישהו שקל להתעסק אתו", אמר סטפן ססטנוביץ', מומחה לרוסיה ולשעבר בכיר בביטחון הלאומי וכיום מרצה באוניברסיטת קולומביה. ייתכן שפוטין שוגה בהערכתו, אבל קל להבין איך הוא עשוי היה להגיע אליה.

באותה עת, גרמניה נותנת לפוטין סיבות להטיל ספק בכך שהמערב מסוגל באמת לעמוד מאוחד מול פלישה רוסית. החלטתה של גרמניה לסגור את כל הכורים הגרעיניים שלה עד סוף 2022 הפכה אותה לתלויה ביבוא אנרגיה מרוסיה יותר מאי פעם, מה שאומר שיכולת המינוף של פוטין מול ברלין כנראה הגיעה לשיאה.

בכירים גרמניים מדברים בקשיחות על עמידה לצד אוקראינה, אבל הפעולות שלהם משמיעות מנגינה אחרת. כשאסטוניה הקטנטונת - עם אוכלוסייה של מעט יותר ממיליון איש, בהשוואה ל־83 מיליון בגרמניה ו־144 מיליון ברוסיה - רצתה לשלוח כלי נשק לאוקראינה כדי להפגין סולידריות, גרמניה סירבה להפיק אישורים לייצוא של כלי נשק מתוצרת גרמנית.

בינתיים, מערכת היחסים המתחממת של פוטין עם סין נותנת לו סיבות לחשוב שבייג'ינג תעמוד לצדו כשיצטרך להתגבר על כל סנקציה כלכלית מהמערב שעלולה להגיע בעקבות פלישה לאוקראינה. פוטין והנשיא הסיני שי ג'ינפינג הדגימו את ידידותם בחודשים האחרונים ופוטין יהיה אורח כבוד באולימפיאדת החורף בבייג'ינג שתחל בקרוב.

לסין ורוסיה אינטרס משותף לגרום לארה"ב להיראות חלשה, והצלחה רוסית באוקראינה עשויה להיות בלון ניסוי לקראת מהלך סיני נגד טייוואן. גייטס אומר שיופתע אם יגלה שלא היו שיחות על סיוע סיני לעמוד מול סנקציות כלכליות מערביות שיוטלו על רוסיה.

חישובים כאלה עשויים להתגלות כחישובים שגויים, כמובן; כבר עתה הפרובוקציות הרוסיות גורמות לבנות ברית מערביות לחזק את נוכחות החיילים שלהן סביב רוסיה, וזה כנראה ההיפך ממה שפוטין היה רוצה לראות.

"פוטין עדיין עלול לעשות טעות גדולה מאוד, ולהבטיח שהמשך הזמן שלו בשלטון, המשך העליונות הרוסית בדלקי מאובנים, המשך הניסיון שלו לצבור השפעה במרחב הפוסט־סובייטי כולם יהיו הרבה יותר סוערים ממה שיכול היה להיות", אמר ססטנוביץ'. ועדיין, אם פוטין מחפש סיבות לחשוב שהוא יכול להצליח לעשות משהו כעת, הן פרושות לפניו.