שלג סינתטי, בידוד מלא ואוכל מרחפנים: אולימפיאדת החורף בבייג’ינג יוצאת לדרך

המשחקים האולימפיים בעבר היו הרגע שבו המחלוקות הונחו בצד, מלחמות נעצרו, וספורטאים הגיעו לכמה שבועות של אחווה לחגוג את ניצחון רוח הספורט. זה כמובן לא יהיה המקרה במשחקי החורף האולימפיים בבייג’ינג.

חלק גדול מהמנהיגים בעולם, כולל נשיא ארה"ב ג’ו ביידן, כבר נקטו עמדה ואמרו כי יתנו לספורטאים את הזכות להשתתף במשחקים שייפתחו בבירת סין ב-4 בפברואר - אבל שום אדם שקשור לממשל לא יכבד את האירוע בנוכחותו. הסיבה הרשמית היא הפרת זכויות אדם מתמשכת מצד סין. רק בחודש שעבר חתם ביידן על צו שאוסר יבוא ממחוז שינג’יאנג, שבו מנוצל המיעוט האויגורי.

מנהיגים נוספים מהעולם המערבי, ואף מאוסטרליה וניו זילנד, הצטרפו והודיעו כי הם מחרימים את המשחקים. גם אנשי מדיה מוותרים על הגעה לסיקור האירוע, פחות בשל עניינים פוליטיים ויותר בגלל מה שמוגדר "כניסה למכלאה" בשל פרוטוקולי קורונה מחמירים בצורה קיצונית.

הכסף על השולחן והמוסריות פחות חשובה

ולמרות הקורונה והעניינים הפוליטיים, רוב המדינות חוששות מלהחרים. כולן תלויות כלכלית, באופן כזה או אחר, בסין ומעדיפות להשתמש בסיסמאות רפות של גינוי. כך בנציבות האיחוד האירופי הודיעו כי "אירועי ספורט חשובים כמו האולימפיאדה יכולים לסייע להפיץ ערכים חיוביים ולקדם חופש וזכויות אדם ברמה העולמית. אנחנו מוכנים לתרום למטרה זו. עם זאת, אין להשתמש בפלטפורמה לתעמולה פוליטית".

מדוע לרוץ לקיים משחקים במדינות המפרות זכויות אדם? גם הוועד האולימפי וגם פיפ"א הראו עד היום שכאשר הכסף הונח על השולחן - המוסריות הייתה פחות חשובה.

"הגרדיאן" הבריטי פירסם כי מאז 2010, כאשר הודיעו על כך שקטאר תארח את המשחקים האולימפיים, נהרגו במדינה יותר מ-6,500 עובדים במהלך בניית האצטדיונים ועבודות פיתוח - ממוצע של 12 פועלים הרוגים מדי שבוע. מי יודע בכלל מה קורה בסין, שחסומה למידע אמין.

הביקורות נשמעות יותר ויותר, בעיקר עם הרצון של המדינות המתפתחות להשתמש בבמה הזאת כדי לסגור פערים תשתיתיים. אבל הרבה ברירות אין - מדינות אינן מעוניינות לארח משחקים כבעבר. חלק מהערים נופלות כבר בשלב של "משאל התושבים", שרואים את קיום המשחקים ככאב ראש. בבייג’ינג או בסוצ’י אין כמובן משאלי תושבים.

וכך, ב-2015 בייג’ינג זכתה מההפקר, אחרי שנותרה במירוץ לאירוח משחקי החורף יחד עם אלמטי הקזאחית בלבד. ארבע ערי חורף "קלאסיות" נשרו במהלך הדרך - לבוב (אוקראינה) קרקוב (פולין), שטוקהולם (שבדיה) ואוסלו (נורבגיה).

הספורטאים חוששים מפציעות

גם אם נתעלם מהפוליטיקה, כמה דברים עומדים להפוך את משחקי החורף בבייג'ינג למאוד ייחודיים. ראשית, העניין הבסיסי ביותר לקיום משחקי חורף - שלג. אם בעבר הוועד האולימפי מיקם את המשחקים בערים שמאפשרות תנאים טבעיים של שלג, כעת טכנולוגיות משופרות שמאפשרות יצירת שלג מלאכותי ("שלג סינתטי") מנצחות את שינויי האקלים ושמו קנדידטיות לאירוח של כמעט כל מדינה.

בסוצ’י 2014, כ-80% מהשלג שעליו נערכו המשחקים היה מעשה ידי אדם. ארבע שנים אחר כך, בפיונגצ’אנג שבדרום קוריאה כבר 90% מהשלג היה מלאכותי. בבייג’ינג אלו יהיו משחקי החורף הראשונים בהיסטוריה שכל השלג יהיה מעשה ידי אדם, באמצעות מאות מכונות שיקפיאו מים ויירו שלג לאתרי התחרויות.

ספורטאים התבטאו בעדינות נגד התופעה הזאת שחושפת אותם לפציעות: השלג המלאכותי קשה יותר, ונפילות מסכנות אותם. אבל מה שווים הספורטאים בתוך אירוע שעלה על פי הערכות כמעט 4 מיליארד דולר.

הדבר השני שיהיה שונה הוא כמובן קיום המשחקים תחת איום הקורונה. מה שראינו לפני כחצי שנה במשחקי הקיץ בטוקיו לא מתקרב לאופרציה של בייג'ינג. בבירת סין קבעו מנגנון סגר שמכונה "closed loop system" - בועה ענקית שמסננת באופן מוחלט כל מי שקשור למשחקים משאר העיר. מדובר במעין שרוולים סטריליים שיאפשרו ל-11,000 האנשים שיגיעו למשחקים תנועה על פני 180 ק"מ, מבודדים לחלוטין מהעולם החיצון. 70 מלונות במרכז העיר נכללים בתוך הלופ הסגור, ו-4,000 אוטובוסים ורכבים שיסעו בתוך הלופ הסטרילי הזה לא יוכלו לצאת החוצה.

הבידוד לספורטאים יהיו מוחלט. אפילו הגשת האוכל למתגוררי הלופ תיעשה באמצעות רובוטים, כדי למנוע כל חיכוך בין ידי אדם לבין הספורטאים. מומלץ מאוד להיכנס לקטעי היוטיוב שמראים איך צונחות מהתקרה רחפות קטנות עם מנות אוכל שמוגשות.
הקושי הגדול לשרוד אירוע כזה, ביחד עם ביקורת על המשטר הסיני, הוביל הרבה מאוד גופי שידור להקטין את כמות השדרים ואנשי ההפקה שהם שולחים לבייג'ינג.

 תומאס באך, יו''ר הוועד האולימפי / צילום: Reuters, Andreas Arnold

לחץ גדול ומאסיבי על הספונסרים

הצד הכלכלי של המשחקים הוא הסיפור: האירוע חייב להתקיים כדי לאפשר לוועד האולימפי ליהנות מכספי הטלוויזיה. רשת NBC, שמלווה את המשחקים מאז 1964, חתומה על הסכם עם הוועד האולימפי הבינלאומי עד שנת 2032, תמורתו תשלם 7.4 מיליארד דולר (בממוצע 1.3 מיליארד דולר לכל משחקים).

בעבר, כאשר הוכרז החרם על המשחקים במוסקבה ב-1980 גם NBC החליטה שלא לשדר את המשחקים. אבל הפעם יש יותר מדי כסף על שולחן. NBC מכרה את החסויות למשחקים, והאירוע הזה הוא בלוקבאסטר שיחזיק 18 ערבי פריים-טיים. במשחקי החורף ב-2014 הכניסה NBC מפרסומות 800 מיליון דולר, ב-2018 הסכום כבר עמד על 920 מיליון דולר.

מי שתקועים בתווך הדילמה של השתתפות במשחקי בייג'ינג הם הספונסרים הגדולים. הוועד האולימפי מקבל מהם כמיליארד דולר עבור המשחקים. והם, גם אחרי ששילמו את הכסף, לא ממהרים לקדם מוצרים על אדמת סין, בשל החשש שיסומנו ככאלו שמשתפים פעולה עם הפרות זכויות האדם של המשטר הסיני. בחודשים האחרונים עמדו הספונסרים בלחץ תקשורתי גדול, כולל מצד פוליטיקאים וחברי קונגרס בארה"ב, ונשאלו מדוע הם מקדמים מוצרים בבמה "מלוכלכת".

אינטל, שהיא אחת מ-5 הספונסרים האמריקאיים הראשיים של הוועד האולימפי הבינלאומי, נקלעה למצב בעייתי. ענקית השבבים האמריקאית הנחתה בחודש שעבר במכתב פומבי כי שרשרת האספקה שלה לא תסתמך עוד על מחוז שינג’יאנג, בעקבות פניות ממשקיעים ולקוחות לגבי מדיניות דיכוי המיעוטים שם. העניין לא פשוט בהתחשב בכך ש-26% מתעשיית השבבים שלה בנויה על סין. מאוחר יותר נאלצה החברה להתקפל ולהחליש את המסרים שלה נגד המדינה.

הסיטואציה של אינטל מתארת דילמה של ארבעת הספונסרים האמריקאים הגדולים - קוקה קולה, Airbnb, ויזה ופרוקטור אנד גמבל. האם לנקוט עמדה ולאבד אפשרות להחזיר כסף או לטמון את הראש ולהזכיר כי האולימפיאדה היא המקום בו מניחים את כלי המלחמה בצד לכמה ימים.